עתיד ה-PC: ניחושים 2005

איבסן המחזאי מצוטט כמי שאמר "הרובה על הקיר במערכה הראשונה צריך לירות במערכה החמישית". כל חובב סיפורי מתח לומד לחפש בהתחלת העלילה את הרובה התמים, שיפתיע אותנו בסצנת הסיום.

גם פרשנות פוליטית ואנליזה תעשייתית מושפעות חזק מהדוגמה האיבסנית וכולנו, שנגזר עלינו לנחש ברבים את מה שאלה שבאמת יודעים מנסים להסתיר, מחפשים כל הזמן סימנים מוקדמים להתפתחויות דרמטיות בעתיד. למרות נימת הרחמים העצמיים שמשתמעת מהתיאור הנ"ל, זה בהחלט משעשע.

לזהות רובה אחד במערכה הראשונה זה די קל והשאלה היא בעצם, מי ירה במי ולמה? אבל מה עושים אם במערכה הראשונה כבר נכנסים לנשקייה גדושה ברובים טעונים?

אפשר לנחש שעומדת לפרוץ מלחמה - או שההרתעה ההדדית תעבוד וכל הלוחמים הנלהבים ירדו בשקט מהעצים ויחזרו להשתתף בהצגה משעממת של שיתוף פעולה מדומה - עד להזדמנות הבאה. תודו שהניחוש הזה הרבה יותר קשה ואתם מוזמנים להשתתף איתי בחקר העובדות.

1. אינטל הגיעה למסקנה (באיחור), שהיא נתקעה בחסם העליון של יתרונות הארכיטקטורה המונוליתית במעבדים. הדורות הבאים של פנטיום 4, פנטיום-M ואיטניום (Montecito) יהיו "מרובי ליבות", במטרה לפשט את הליבה הבסיסית ולשכפל אותה כמודול מספר פעמים על השבב.
   
   הבעיה עם איטניום היא, שהמודול הבסיסי כבר מורכב וגדול מדי, מכשול מהותי בדרך להגדלת המהירות. להשוואה, בארכיטקטורת Power של IBM הליבה קטנה בהרבה ובמעבדי Cell החדשים אין בעיה גם לשכפל אותה שמונה פעמים על השבב וגם להעלות את מהירות השעון לארבעה גיגהרץ - והכל על פיסת סיליקון שגודלה כרבע מהשבב של איטניום.
   
   
2. אינטל הגיעה גם למסקנה (שוב באיחור), שכדי להמשיך את הפיתוח של מעבדים במסלול "חוק מור" היא לא יכולה להתעלם מהשימושיות שלהם ברמת המערכת. מודל הסנטרינו, שם המעבד הוא חלק מתפיסה כללית של ניידות, ייושם בעתיד על כל קווי המוצרים שלה. והתוצאה הבלתי נמנעת תהיה מעורבות של אינטל בקביעת המגמות של התפתחות המערכות - נושא שהיא ניסתה לשמור בו על ניטרליות.
   
   
3. IBM התלהבה מקבלת הפנים החמה שקיבל ה-Cell. אחרי שבמשך שנים כל האנליסטים מדברים על חוסר התוחלת של פיתוח ארכיטקטורה אלטרנטיבית, פתאום הם מוחאים לה כפיים. אחרי שנים של הפסדים כבדים, חטיבת יצור השבבים פתאום מרוויחה. וחברות שמבינות משהו בשוק הצריכה נכנסות לשותפות עם IBM בייצור שבבים - סוני וטושיבה כבר בפנים ולפחות קוריאנית אחת מתעניינת.
   
   פתאום, אחרי שנים של התמקדות בפיתוח הפעילות בשירותים והתרחקות מכל מה שדומה ליצור חומרה, הנהלת IBM חושבת ברצינות על בידול קו המוצרים שלה מתוך התבססות על ארכיטקטורת הבית - כאילו היא הנהלת סאן.
   
   
4. IBM מפסיקה למעשה את התמיכה שלה באיטניום. היא אף פעם לא מכרה הרבה שרתי איטניום, אבל נראה שגם המעט שהיה בסל המוצרים שלה הולך להיעלם. היא תמשיך להציע שרתי Xeon, משום שאלה תופסים את חלק הארי בתחום השרתים הקטנים והבינוניים, אבל המגמה תהיה לכבוש נתחי שוק עם ארכיטקטורת Power/Linux על חשבון Wintel. תפיסה זו גם מתבטאת בקלות בה היא מכרה את הנכס האסטרטגי שלה בתחום ה-Wintel, המותג ThinkPad, לסינים.
   
   
5. גם HP מקטינה את החשיפה שלה לאיטניום, כאשר היא מפסיקה את קו תחנות העבודה שהתבססו על השבב הזה. HP תמשיך להתבסס על ארכיטקטורת איטניום בתחום השרתים, אבל בזהירות. את כל קבוצת הפיתוח שעסקה בשיפור הארכיטקטורה ברמת השבב היא העבירה לאינטל ובמקומה היא ממשיכה לפתח את ארכיטקטורת ה-RISC האלטרנטיבית שלה HP-PA כתעודת ביטוח.
   
   
6. קרלי פיורינה, ה"צארינה" לבית HP אומרת יפה שלום והולכת הביתה עם 22 מיליון דולר עלובים, אחרי שמועצת המנהלים לא התרשמה כי היא יודעת לבחור יעדים נכונים לעתיד החברה. בשלב הזה כל המנהלים שומרים על פה סגור בנימוס, אבל הדעה הרווחת היא, שהם רוצים לפרק את HP לשתי חברות.
   
   האחת תתחרה ב-IBM (בעיקר) ובסאן (גם כן) על מיחשוב ארגוני משולב (חומרה, תוכנה, שירותים). השניה תתחרה מול כל העולם בשוק יצרני האלקטרוניקה הצרכנית והמשרדית, החל ממדפסות ומצלמות דיגיטליות, דרך מקרנים וטלוויזיות וכלה ב-PC ובמרכזי מדיה דיגיטלית.