האם מאיצים גרפיים חשובים מפרוטזות חכמות?

קוראים רבים שאלו אותי, מדוע בטור שלי אני מביע זלזול קל במשחקים ובאנשים שמשקיעים הון, זמן וכשרון בבניית מחשבי-על במטרה בלבדית לשחק ולנצח בעולם הווירטואלי. נכון שאני עצמי לא נמשך במיוחד למשחקים, אך לא זו הסיבה.

בכלל, אני לא מזלזל בערך של משחקים ולא באנשים שמוצאים במשחק טוב מפלט בלתי מזיק ממציאות לא טובה. מה שמפריע לי זה המשקל היחסי של הקצאת משאבים למטרות בידור - ולא רק משחקי מחשב. מפריע לי גם שלא קשה לגייס 100 מיליון דולר ליצירת סרט הרפתקאות מבדר - אך לא "חשוב" - בזמן שאי-אפשר לגייס סכום דומה כדי לבער את המלריה בארץ טרופית ענייה או לעצור את הארבה בשולי המדבר.

אם נחזור למחשבים ומשחקים, מציק לי שנוצרה תעשייה פורחת של חומרה ותוכנה למשחקים - אבל חברות סטארט-אפ שמנסות ליישם טכנולוגיה מתקדמת ברפואה עדיין נתקלות בבעיות מימון. מדי 3 חודשים אנו רואים דור חדש של מאיצי גרפיקה מדהימים - אבל עוד לא ראיתי אף פתרון טכנולוגי מבטיח ל"ראיה מלאכותית" עבור עיוורים.

קיימים אלפי סוגים שונים של מוטות משחק (Joysticks), הגאים, דוושות, מרבדים ומקלדות למשחקים - אבל לא פרוטזות חכמות לקטועי ידיים או רגליים. שחקנים יכולים לבחור בין מאות מערכות קול יוצאות מהכלל, עם 6, 7, או 8 ערוצי קול מרחבי ותכונות אקוסטיות שלא מהעולם הזה - אבל חרשים עדיין צריכים לקרוא שפתיים או תנועות ידיים.

אני משוכנע כי לו רק חלק קטן מהכסף, הזמן והכשרון שמושקעים בפיתוח חומרה ותוכנה למשחקים היה מושקע באלקטרוניקה רפואית, היינו רואים התקדמות דרמטית באחד התחומים החשובים ביותר לאנושות - מבחינה כלכלית לא פחות מאשר מהבחינה המוסרית. כי נכון להיום, הממסד התעשייתי חושב על הנדסה רפואית בעיקר במושגים של ציוד דיאגנוסטי, כמו סורקי CT ו-MRI. המכשירים שאני חושב עליהם נופלים תחת ההגדרה של "ביוניקה" - ולזה עוד לא מתייחסים ברצינות כתחום תעשייתי (למעט כמה מוצרים מסורתיים, כמו קוצבי-לב ועזרי שמיעה אקוסטיים).

חשוב לשחק

משחקים הם פעילות חשובה לאנשים, מיום לידתם עד חזרתם לעפר. משחקים הם גם אחת התעשיות הגדולות בעולם, אם לא הגדולה ביותר. אם נחבר את כל סוגי הבידור שיכולים לשאת את התואר "משחק", החל בהצגות תיאטרון וכלה בכדורגל, המשאבים המוקדשים למשחק נמדדים במאות מיליארדי דולרים לשנה. קטונתי מלזלזל בתחום כל-כך מרכזי בפעילות האנושית.

אבל, וזאת אסור לשכוח, משחקים הם ה"קצפת", או החמאה שעל הלחם. קודם כל צריך לדאוג שלכולם יהיה לחם, לפני שנתחיל לחשוב האם כבר הגיע הזמן להחליף את החמאה בקצפת. גם בספורט, שזה סוג של משחק, נעשה שימוש נרחב בטכנולוגיות מתקדמות כדי להוסיף שבריר יתרון לשחקן - והרבה מתח ועניין לצופים. סגסוגות הטיטניום החדשות ביותר מוצאות דרכן לשלד של אופני מרוץ ולמחבטי גולף. סיבי פחם משמשים למחבטי טניס ולמכוניות פורמולה-1. בסירות המשתתפות בתחרות American Cap מיושמות טכנולוגיות ציפוי (לשליטה בהתנהגות "שכבת הגבול", בין כלי השייט למי הים), מהסודות השמורים ביותר של הצי האמריקני.

כל זה בסדר גמור, משום שאם הטכנולוגיה קיימת מדוע שלא ישתמשו בה גם לדברים "לא רציניים". אבל אלה לא טכנולוגיות שפותחו במיוחד למשחקים. המטרה הראשונית הייתה ונשארה פרויקט "רציני", עם ערך ממשי לכלכלה או לחברה.

מה עושים עם מאיץ גרפי?

לא כך המצב במשחקי מחשב. למרות מה שמספרים לכם, למאיץ גרפי אופטימלי למשחקים אין ארכיטקטורה אופטימלית ליישומי הנדסה או ויזואליזציה מדעית. וגם אין לו שימושים ברפואה, בתעשייה או בתחבורה. צבא ארצות-הברית התחיל להשתמש במשחקי שליפות כדי לתרגל לוחמי חי"ר, אבל לא מהם נלמד מה מביא תועלת לאנושות. אני לא רוצה שישקיעו בפחות במשחקים - אני רק מקווה שישקיעו יותר בכמה נושאים שנראים לי חשובים יותר. ובעיקר בתחום של הנדסה רפואית. לדעתי ההשקעה העלובה בתחום הזה היא עלבון למין האנושי, מחדל מוסרי שאף פעם לא מיותר לזעוק ולהתריע בגינו.

פוטנציאל לא ממוצה

במאמר שהופיע בגיליון ה-7 במרץ של Business Week מתואר בצבעים וורודים העתיד המבטיח של טכנולוגיה רפואית חדשה, בה משתמשים בגירויים חשמליים לטיפול באפילפסיה, פגיעות מוחיות שונות, דיכאון ואפילו בעיות אכילה פתולוגיות.

זו התחלה מבטיחה, אבל היא עדיין רחוקה מאוד ממיצוי הפוטנציאל של טכנולוגיות דיגיטליות. אני משוכנע שיש לנו את כל כלי החומרה הבסיסיים הדרושים כדי לעזור בצורה אפקטיבית לעיוורים, חרשים, נכים כתוצאה מקטיעת גפיים או מפגיעות עצביות ולחולים שכיום נזקקים להשתלות של אברים פנימיים. אז אני מבקש מכם, המהנדסים והממציאים של העתיד, לא להפסיק לשחק - אבל כן למצוא זמן, מוטיבציה ואמביציה לתקוף את האתגרים האלה. אחרת יהיה לנו קשה להביט במראה בלי להתבייש.