הבומרנג של מזוז
העמדתו לדין של דוד אפל בתיק האי יווני הייתה מאירה באור מביך את החלטתו של מזוז למלט את שרון מן הדין באותה פרשה. אולי מישהו בבג"ץ יואיל להתעורר
העכבר ששאג
קשים חיי מזוז. החלטה אחת גורלית בראשית כהונתו כיועץ משפטי עומדת כצל קודר ומעיק על כהונתו ומסרבת להסתלק. הוא משתדל מאוד למגר את העננה, אך ללא הועיל. מאמציו הסיזיפיים של להופיע כאיש אמיץ ועצמאי ניכרים: החלטות ליברליות על מעמדם האישי של הומוסקסואלים מכאן, תקיפות ולו הצהרתית מול קריאות המרי של המתנחלים מכאן, שרירים על בלומנטל, גורלובסקי ויאיר פרץ, התרעות בשער על שחיתות שפושה, ומה לא. וראו זה פלא - פרשת האי היווני מסרבת להיעלם. זה חוזר אליו בעל כורחו.
פרשת האי היווני
דוד אפל לא הואשם בשוחד לשרון
ורד לוביץ' וטל רוזנר
הפרקליטות תיקנה: איש העסקים, דוד אפל, לא הואשם במתן שוחד לראש הממשלה, לשר אולמרט ולח"כ לשעבר נחמה רונן. כתב האישום צומצם לשלוש פרשיות בלבד: מתן שוחד לראש עיריית לוד, לראש מועצת גבעת שמואל ולבכיר לשעבר במינהל מקרקעי ישראל. תיקון כתב האישום נגד אפל נובע מהחלטת מזוז לסגור את תיק "האי היווני"
מזוז ולהקתו בעיתונות רצו נורא להאמין שיש חלופה להליך הפלילי. את החולקים על דרכם ותמימותם הם מכנים טהרנים במקרה הטוב וצלבנים במקרה הרע. אשרי המאמינים בחינוך פוליטיקאים ובהטמעת נורמות. הדוקטרינה החדשה הרי לא מחזיקה מים.
הנה, רק לאחרונה נזף היועץ המשפטי באהוד אולמרט לנוכח המינויים הפוליטיים שביצע. אולמרט, פוליטיקאי ארוגנטי שאף פעם לא נשאר חייב, נזף בו בחזרה. מזוז לומד לאט ובדרך הקשה שהתחום הנורמטיבי חוסל לחלוטין והטפותיו הן בבחינת נביחות פתטיות אל הירח.
שובו של האי היווני
APPLE גדול ולוהט התגלגל לעברו של מזוז ונהדף על ידו שוב ושוב. משהו מאוד מוזר קרה עם תיק אפל. 13 פעמים נדחה המשפט בשנה וחצי האחרונות. פרקליטיו של אפל כצפוי ביקשו דחייה ועוד אחת ועוד אחת ועוד, ובדרך פלא ובניגוד לדינמיקה המקובלת, הפרקליטות נעתרה. מזוז לא אהב את התיק הזה, ולא בכדי.
פרקליטיו ומליציו של אפל מיהרו בשעתו כצפוי לחגוג על החלטת מזוז לסגור את תיק שרון בעניין האי היווני. בבחינת אם אין מקבל שוחד (שרון), הרי שאין גם נותן שוחד (אפל). אכן מסר קליט, מפתה וקל החדרה לקומון-סנס הציבורי. אלא שבמשפט הפלילי דוגמאות למכביר ל"קח בלי תן", לאמור, להרשעת נותן השוחד בלבד. שהרי הוא עושה את מעשהו באופן מודע, במפגיע ובכוונת מכוון. ואילו מקבל השוחד מצליח להיחלץ לא אחת מאימת הדין מחמת הספק ובחסות טענת תום הלב, בהנחה כאמור שלא הבין את טיבה של ההצעה המגונה שהונחה לפתחו. (ויש גם כמובן את המקרה של שרון, שתום לב אמנם איננו ממאפייניו, אבל הוא זכה ביועץ משפטי שחפץ ביקרו וניסח עבורו החלטה מחלוקתית ווירטואוזית שחרפתה לא תימחה).
על פניו, תיק אפל הוא תיק שוחד קלאסי, עם שלל של ראיות ועדויות מובהקות. ספק אם יש עוד תיק עם כל-כך הרבה ראיות ל"קח ותן" כספי או שווה כסף, שבו מודעות הנותן (והמקבל) חדה, מובהקת ולא מותירה ספק.
ימי מזוז
ההתנתקות זה מכבר הפכה לחזות הכל ולמקווה טהרה. היא מנקה ומזכה את שרון בעיני יריביו הפוליטים ובתקשורת מעברו ומכל חטאותיו, רטרואקטיבית ולמפרע. זהו ליקוי מאורות קצר מועד.
בדברי ימי שרון, השחיתות השלטונית תתפוס את הפרק המרכזי. אווירת הביזה שהשתררה בימי מלכותו, הזיקות ההדוקות והמשחיתות בין הון לשלטון, הנפוטיזם, הפיכתם של שומרי החוק לטרחנים ותמהונים מחד, וקרימינלים לסלברטיז מאידך. "תסמונת מפיסטו" – קריסתם המנטלית של אנשים טובים והגונים בבסיסם, נפילתם בשבי הכוח ונכונותם להתמסר לשרון, לשרתו ולהגן על התנהלותו.
מזוז מכוון אל דעת הקהל באמצעות העיתונות. זה הולך לו לא רע. רוב העיתונאים הם לולבים – נעים על-פי רוח הזמן והמקום. אסמי הממלכה אמנם נבזזים והזקיף לוקה בתרדמת. אבל הם ממאנים להבחין. מעת לעת הוא מגלה אסרטיביות מדומה ואו אז הם לפתע צלולים, חדים ומריעים לו. על שום מה?! מזוז מטעה ומתעתע. הוא אכן מבחין בין עיקר וטפל, ומבכר להתרכז בטפל, והכל משוכנעים שזה העיקר. יש להניח שהיסטוריון שיסקור את ימיו, יעשה עבודה אמינה וקודרת יותר על תפקידו.
מזוז יהיה גיבור מרכזי בימי מלכות שרון. כל מה שיעשה או לא יעשה – החלטות ליברליות על מעמד אישי של הומוסקסואלים, מיצוי הדין עם דגי הרקק וההתבטלות בפני הכרישים – לא ימחו את קלונו. רק ידגישוהו. הוא כשל מוסרית במוקדמות ומאז הוא הולך, נופל ומועד.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
