עובדי הכורים בדימונה ושורק תובעים 76 מיליון שקל

לבית המשפט המחוזי בתל אביב הגישו הבוקר (יום א') 11 תביעות נגד הכור בדימונה והכור בנחל שורק. את התביעות הגישו עובדים בכירים בכור, חלקם אף היו בתפקידים רגישים, משפחות של עובדים ועובדים לשעבר אשר טוענים כי חלו בסרטן בשל רשלנות של הנהלת הכור ואי שמירה על הנהלים בהפעלתו. התובעים טוענים למחדלי בטיחות במתקן הרגיש. סך כל התביעות מסתכם ב-76 מיליוני שקל.

בכתב התביעה, שפורסם ב"ידיעות אחרונות", מגוללים התובעים את סיפוריהם. נ' (57), מהנדס משמרת העובד בכור בדימונה זה 35 שנים טוען, כי במהלך עבודות אחזקה של הכור נעשו "קיצורי דרך" בכל הקשור לעבודה באזורים רוויי קרינה. נ' טוען כי בשנות ה-70' וה-80 הפיקוח והמכשור, שנועדו להבטיח את העובדים מפני קרינת יתר, היו לקויים. לפני שש שנים חלה בסרטן.

נ' מספר כי הוא וחבריו בכור נהגו להיכנס ל"אזורים חמים", רוויי קרינה, זמן קצר מאוד לאחר הדממת הכור. נ' מספר כי הוא נכנס ל"אזור חם" כדי לנסות לגלות דליפה בצנרת ושהה במקום כשעה, שבמהלכה נחשף לקרינה מסוכנת.

לטענתו של נ', הנהלת הכור מבצעת "הערכות חשיפה" שבהן נבדקת רמת החשיפה לקרינה של כל עובד, אך ההערכות הללו אינן מדויקות. רק לאחר שהתעקש, הסכימה הנהלת הכורל הכיר בכך שנחשף לקרינה נוספת, אך לדבריו עדיין לא לכמות הקרינה האמיתית שנחשף אליה. נ' מבקש מבית המשפט לחייב את הנהלת הכור להעביר אליו את מלוא הנתונים על הקרינה שאליה נחשף. נ' דורש לפצותו ב-8.5 מיליון שקלים.

י' אובחן כחולה בסרטן הלימפומה

י', בן 50, עובד עדיין בקרייה למחקר גרעיני בדימונה ומאז שנת 79' כחשמלאי באזורים המוגדרים כ"אזורים חמים" עתירי קרינה רדיו אקטיבית. בכתב התביעה, בו הוא תובע כ-8 מיליון שקלים, טוען י' כי נחשף לקרינה ולחומרים כימים מסוכנים ורעילים וכי בחודש אפריל 2002 כשהוא בן 48 בלבד אובחן כחולה בסרטן הלימפומה.

לטענתו, תנאי עבודתו ושיעורי חשיפתו לקרינה ומעורבותו בתאונות ובתקלות גרעיניות נשמרים על ידי הנתבעת, מדינת ישראל, תחת מעטה סודיות וכי כאשר פנה לקבל נתונים לבירור הקשר בין מחלתו לעבודתו בכור לא קיבל מסמכים אלא מתיקו הרפואי ודו"ח שנערך על ידי מומחים של המדינה.

י' מבקש מבית המשפט כי יימסרו לו כל הנתונים הרלבנטים כדי שיוכל להעבירם למומחה רפואי מטעמו אשר יחווה את דעתו בשאלת הקשר הסיבתי בין המחלה שלו לבין חשיפתו לחומרים המסוכנים.

לטענתו, לאור עובדת העסקתו במקום המסוכן לבריאותו ובתנאי עבודתו שנותרו עד היום חסויים, אין הוא יודע מה היו למעשה הנסיבות האמיתיות שגרמו למחלה וכי זו נגרמה כתוצאה מדברים שהיו בשליטתה המלאה של המדינה וכי עצם העובדה שנחשף לקרינה מתיישבת עם התרשלותה של המדינה.

בכתב התביעה הוא טוען כי המדינה לא סיפקה לו אמצעים נאותים למניעה מירבית של חשיפתו לקרינה, לא ביצעה מעקב ראוי ומלא אחר חשיפתו, חשפה אותו לחומרים רדיו אקטיביים עם כימיקלים רעילים מבלי להזהירו, לא דאגה למגן את המכשירים השונים מפני סכנת דליפה רדיו אקטיבית, לא דאגה להתקין אמצעי נידוף הולמים והפרה את חובתה לדאוג לו למקום עבודה בטוח. כמו כן הוא טוען כי המדינה לא פעלה "כפי שמעביד זהיר וסביר היה נוהג בנסיבות דומות", התעלמה במפגיע מחשיפתו של התובע לקרינה ולא הסבירה לו כי החשיפה לקרינה הינה מסוכנת ואף לא ביצעה בדיקות רפואיות בתדירות ומהסוג הראויים.

כתוצאה מהמחלה סובל היום י' ממגבלות רפואיות שונות, עייפות ניכרת ומקשיי תפקוד יומיומיים. הוא ממשיך לתפקד תחת החשש הכבוד להישנות המחלה וטוען כי איכות חייו נפגעה באורח חמור, הן בשל תופעות המחלה והן בשל השפעתן על מצבו הנפשי.

המפקח ג' נגד ההנהלה

ג', בן 52, מפקח ביקורת קרינה בכור בדימונה זה 30 שנה, מוכר גם כמי שאינו חושש לבקר את ההנהלה. לפני שבע שנים חיבר ג' מסמך המשתרע על פני 70 עמודים העוסק כולו בנושא בטיחות העובדים בכור מפני קרינה ועיסוק בחומרים מסוכנים.

אבל למרות ההיכרות המעמיקה שלו עם נהלי הבטיחות גם ג' הותקף על ידי מחלת הסרטן, והטענותיו נגד הנהלת הכור קשות. הוא טוען, למשל, כי כאשר תגי מדידת "סיכון הקרינה" המסייעים לעובדים להבחין בקרינה מסוכנת לא חזרו בזמן מהמעבדה, הוא נאלץ לעבוד ללא תג כלל.

ג' טוען כי ציון הבטיחות שהיה בשימוש העובדים גרם גם הוא לחשיפה מיותרת. במהלך עבודתו הוא גילה מכשיר למדידת קרינה שהיה בשימוש, למרות שלא היה תקין, והציג נתון של קיום "קרינה סבירה". לאחר שהמכשיר הוחלף, נמדד באותו מקום זיהום קרינה גבוה.

בתביעה מתאר ג' אירוע קשה שבו נאלץ להוריד את מסכת המגן מעל פניו בזמן אירוע של דליפת חומר מסוכן, זאת כדי לזהות את החומר הדולף. ג' טוען כי נאלץ לעשות זאת מכיוון שמכשיר הבדיקה באותו מקום לא זיהה את החומר הדולף. לדברי ג', כך טופלו בעבר תקלות רבות.