הכי באזזזזז
    וידאו ynet
    צילום: דובר צה"למחבלים שיצאו ממנהרה בישראל יורים וסופגים אשצילום: אסף קמר"התקשרו ואמרו שהבן נפצע. ניסע אליו"(צילום: אסף קמר)ההסברים של צה"ל בערבית
    "תינוק המריבה" יישאר בידי המאמצים
    הרכב מורחב של שבעה שופטי בית המשפט העליון הפך על פיה את החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב, וקבע ש"תינוק המריבה" יישאר בידי ההורים המאמצים. רק השופטת אילה פרוקצ'יה סברה שיש להעביר את התינוק להורים הביולוגיים. השופט ברק: "טובת הילד מחייבת השארתו אצל ההורים המבקשים לאמצו". לדברי ברק, "התנהגותו של האב בעבר מחלישה את משקל זכותו באיזון הכולל"

    פרשת "תינוק המריבה" הגיעה לסיומה הדרמטי: שופטי בית המשפט העליון הפכו את החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב וקבעו הבוקר (יום ה') שתינוק המריבה יישאר בידי ההורים המאמצים. שישה מבין שבעת השופטים שדנו בתיק קיבלו את ערעורם של ההורים המאמצים, ורק השופטת אילה פרוקצ'יה היתה נגד בדעת מיעוט. 

     

     

    נשיא בית משפט העליון, השופט אהרון ברק, כתב בפסק הדין כי "התנהגותו של האב בעבר מחלישה את משקל זכותו באיזון הכולל". לדברי ברק, ההחלטה להעביר את התינוק להוריו הביולוגים "תביא בטווח הקצר נזק קשה לקטין. נזק זה יהפוך את הקטין לקטין בסיכון. ההורים הביולוגים לא יוכלו, בטווח הקצר, להתמודד עם מצב דברים זה. לא כן ההורים המבקשים לאמצו.

     

    "כל עוד הילד ממשיך את חייו עמם, אין הוא כלל ילד בסיכון וכל שנדרשת הוא הורות ממוצעת ורגילה. זו - ואף מעבר ממנה - נתונה לו אצל ההורים המבקשים לאמצו. מתוך מבט כולל המקיף את כל הנוגעים בדבר, מסקנתנו הינה כי טובת הילד מחייבת השארתו אצל ההורים המבקשים לאמצו".

     

    אשר לזכותם של ההורים הביולוגיים, כתב ברק: "אך מה באשר לזכותו של האב? מה באשר לקול הדם העולה ממנו? קולו צריך, כמובן, להישמע. עם זאת, אין בכוחו להתגבר על טובתו של הקטין במקרה שלפנינו. זאת ועוד: משקלו של קול הדם במקרה שלפנינו נגרע בשל אופן התנהלותו של האב.

     

    "כשהקטין היה בן שלושה חודשים נודע לאב על קיומו. רק בחלוף למעלה ממחצית השנה נקט האב בהליכים משפטיים למימוש הורותו. יודגש: איננו מפקפקים היום, במסירותו של האב כלפי בנו, ובכנות רצונו לשמש לו כאב. אך התנהגותו בעבר מחלישה את משקל זכותו באיזון הכולל".

     

    ברק כותב בפסק דינו כי בהווה ישנם קשיים להעריך את תפקודם של ההורים הביולוגים ובאשר לעתיד - מצבו של האב המאמץ מעורר דאגה. במצב המורכב הזה הכריעו שני מרכיבים: הנזק הקשה שייגרם לקטין אם יועבר להורים הביולוגים, אותו מכנה ברק "נזק בלתי הפיך" וגם חוסר יכולתם של ההורים הביולוגים לספק את ההורות המיוחדת הנדרשת לילד בסיכון. "במצב דברים זה, יש להשאיר הקטין במקום בו הוא נמצא. שם תחול המשכיות בחייו. שם הוא ימשיך לקבל את מלוא האהבה, החיבה והטיפול שילד רגיל זקוק לו. לא ראוי הוא לתבוע ממנו לשלם מחיר יקר, כדי לרפא את כאבם של הוריו".

     

    השופט מישאל חשין כותב בפסק דינו כי ההכרעה קשה מנשוא: "נודה - ההכרעה בשאלה אם עלה ואם לא עלה בידי האב להסיר מעל שכמו את הנטל המוטל עליו, הכרעה קשה היא, קשה מכל קשה. שהרי הכרעה היום תקבע את גורלו של הילד לכל חייו באין שינוי, באין חזרה לאחור, באין חרטה".

     

    שופטת המיעוט: קול הטבע צריך להכריע

     

    גם השופט חשין מותח ביקורת בפסק דינו על התנהלות האב הביולוגי: "נוכל להבין לתדהמה שאחזה באב משנסתבר לו כי הפך להיות אב והוא לא ידע. ואולם בחודשים שחלפו לאחר שנודע לו הדבר - חודשים שנוספו על החודשים הלא מעטים עד שנודע לו על לידת הילד - פסח האב על שתי הסעיפים בהססו מה יעשה.

     

    "בתחילה חלף זמן ניכר עד שהחלו ההליכים בבית המשפט, וקשה להשתחרר מהתרשמות כי גם לאחר תחילתם של ההליכים לא עשה האב מהלכים של ממש ולא הכין עצמו באמת ובתמים לקבלת הילד להחזקתו. ומה סבר האב בינו לבין עצמו: מי הוא המטפל בילד באותה תקופת חודשים לא מעטים? אם הוא האב - מי הוא זה שחב כלפיו חובה לטפל בילדו שלו?. נעשה כמיטבנו שלא לפגוע ברגשותיו ואולם לא נוכל להימלט ממסקנה כי האב התמהמה בדרכו, היסס, לא ידע מה הוא מבקש ומה יעשה. האב לא רץ אל עבר בנו, להחזיקו על ידיו, לאמצו אל ליבו בעוז, לנשוק לו, להניף אותו אל-על".

     

    השופטת אילה פרוקצ'יה, שהיתה בדעת מיעוט אל מול ששת חבריה להרכב, קבעה: "החלטת הורה למסור את ילדו לאימוץ קשה היא ביותר. בבחינת זכות החזרה של ההורה מהסכמתו יש, על כן, ערך ומשקל לנסיבות בהן ניתנה ההסכמה, כמו גם לטעמו של הרצון לחזור ממנה. בגדר זכותו של ההורה הטבעי, אין להתעלם מתנאי מצוקה ומשבר שהביאו למתן ההסכמה ולנסיבות הכרוכות בשינוי שחל בכך, המביא עמו את חידוש הרצון ההורים לקשר הטבעי עם הילד.

     

    "כפות המאזניים נוטות, לטעמי, בבירור לעבר העדפת ההורות הביולוגים של הקטין. שלילת סיכוייו לגדול אצל הוריו הטבעיים עלולה להוות פגיעה עמוקה ומתמשכת לכל חייו, שניתן למנוע עוד בטרם עמד על דעתו. גורלו של הילד אצל המשפחה המאמצת הוא טוב והקשר הפסיכולוגי בינו לבין הוריו המיועדים לאמץ הוא קשר יפה של אהבה, נתינה ושמחה. יחד עם זאת, בהיות ההורים הביולוגים בריאים, מסוגלים לטפל בילד, ורוצים בכך בכל מאודם, מכריע קול הטבע".

     

    פרקליטם של המאמצים: זו ההחלטה הנכונה

     

    עו"ד שמעוני שובר, שייצג את ההורים המאמצים, הגיב: "אנחנו שמחים מאוד שהצלחנו לשכנע את בית המשפט העליון להשאיר את הילד. צריך היה לתקן את הטעות שנעשתה על ידי בית המשפט המחוזי. זו ההחלטה הנכונה". 

     

    עורכי הדין דין עדני ומשה לוי שייצגו את ההורים הביולוגים נראו המומים מההחלטה: "אנחנו מאוד מאוכזבים מתוצאות פסק הדין וסבורים שזו תעודת עניות למערכת בתי המשפט שמשפט שהחל באוקטובר 2003 מגיע לסיומו באפריל 2005. אנחנו נלמד את פסק הדין ונבקש דיון נוסף". עו"ד עדני הוסיף: "הפכנו להיות כמו משפחה של ההורים. צריך לזכור שזו שאלה ערכית ומאוד שנויה במחלוקת".

     

    לפני כשלושה חודשים הכריע בית המשפט המחוזי בתל-אביב ברוב דעות כי התינוק יועבר אל הוריו הביולוגיים. שניים משופטי המחוזי החליטו כי יש להעביר את התינוק למשמורת אביו הביולוגי ואילו השופטת סביונה רוטלוי סברה שיש להשאירו אצל הוריו המאמצים. המחלוקת בין השופטים הייתה נעוצה במשקל שיש לתת למצבו הבריאותי הלא-תקין של האב המאמץ.

     

    דעת הרוב סברה כי יש לתת לכך משקל מכריע כדי למנוע מהילד מצב של יתמות בגיל צעיר. לעומתם, השופטת רוטלוי קבעה כי העברת התינוק בשלב זה של חייו להוריו הביולוגיים, לאחר שיצר עימם קשר, יש בה נזק רב, הגדול מהנזק שביתמות.

     

    החרטה והקרב המשפטי

     

    הפרשה החלה לפני למעלה משנה וחצי כשהאם הביולוגית גילתה כי היא בהריון. באותו שעה חיה האם בנפרד מבן זוגה, אבי הילד, ולכן החליטה למוסרו לאימוץ. מאחר שלאם לא היה כל קשר עם אבי הילד הכריז עליו בית המשפט כבּר אימוץ. משמעות הצעד הייתה שכדי לאמצו נדרשת חתימתה של האם בלבד על טופס הוויתור. זאת בניגוד למקובל, אז נדרשים שני בני הזוג לחתום.

     

    עשרה ימים לאחר הולדתו אומץ הילד על-ידי בני הזוג. בראיון סיפרה האם המאמצת כי הילד הפך למרכז חייהם. ואולם, חודשים אחדים מאוחר יותר שינתה האם הביולוגית את דעתה: האם, שבינתיים גם שבה להתגורר עם אבי הילד, ביקשה להשיב לה את ילדם.

     

    פרקליטיהם של בני הזוג ניצלו פירצה בחוק כדי לתבוע ותביעתם התקבלה. בהחלטה תקדימית, קיבל בית המשפט לענייני משפחה את עמדתם והורה להורים המאמצים למסור את הילד להוריו הביולוגיים. ההורים המאמצים, שחשו כי חרב עליהם עולמם, פנו לבית המשפט המחוזי בתל-אביב וזה קבע כי יוכלו לתבוע חזקה על הילד.

     

    בדיונים במחוזי התברר כי שירותי הרווחה ידעו על בעיה רפואית ממנה סובל המאמץ. בעיה שיכולה הייתה להשפיע על ההחלטה למסור את הילד למשמורתם. עוד התברר שהפעוט נולד לאם לא-יהודיה ועבר גיור חלקי.

     


    פרסום ראשון: 21.04.05 , 00:58
    לפנייה לכתב/ת
      קישורים ממומנים
       תגובה חדשה
      הצג:
      כל התגובות לכתבה "תינוק המריבה" יישאר בידי המאמצים
      אזהרה:
      פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
      תינוק המריבה
      צילום: תומריקו
      ההורים הביולוגים
      צילום: תומריקו
      הכרעה דרמטית. ברק
      צילום: אלכס קולומויסקי
      צילום: גלי תיבון
      ההכרעה בעליון. ארכיון
      צילום: גלי תיבון
      פרופורציה
      ynet ספיישל
      מזג אוויר
      המייל האדום
      בלוגוס
      ביטוח