אנחנו העבדים של האינטרנט

בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים, רק שבדורנו, חשוב במיוחד שלא ישכח שהוא גם תכף נכנס לאינטרנט.

לא הספקנו אפילו להתחיל ליהנות מהחופש החדש שקיבלנו מהפרעונים והנה שוב אנחנו מרכינים בהכנעה את הראש ומקליקים בצייתנות על הלינק שמסמן לנו אדוננו. מרעמסס ועד ביל גייטס, משועבדים לנצח.

אולי מפתה לחשוב שזאת אשמת המחשב המרושע או האינטרנט השטנית שמכריחים אותנו לעשות כרצונם, לענות "אני מסכים" בכל תיבת דיאלוג אפורה ולסמן באיקס את הצ'קבוקס הנכון, אבל אל תטעו - זה רק אנחנו שכובלים את עצמנו מרצון, יום אחרי יום מחדש, לשבריו הדיגיטליים של החלום הצבעוני המרצד בחיבור מהיר מול עינינו.

עבדים מבחירה - בוהים במוניטור ומנסים שוב ושוב לנתק את אזיקי המקלדת והעכבר, למצוא דרך מילוט ולהמריא אונליין על כנפי היצירתיות שלנו לעבר מרחבי האינסוף המפתים של הדמיון.

כולנו ברשת עבדים של תחושת השליטה שלנו - חייבים להוריד ולהתקין מיד את העדכונים והגירסאות החדשות ביותר של כל התוכנות שבמחשב, מעמיסים על גבו של הדיסק הקשיח שלנו עוד ועוד תוכנות חדשות, שמבטיחות להשתלט על התוכנות הקודמות שרק אתמול הורדנו.

תוכנות שמאיצות תוכנות, שמורידות תוכנות, שמקטלגות תוכנות, שמנהלות תוכנות, שזוכרות תוכנות, שמוחקות תוכנות, שצורבות תוכנות ושמסדרות טוב יותר את הבלגן הממוחשב של מערכת ההפעלה שבתוכה מתרחשים חיינו הוירטואליים.

עבדים לריגושים

אנחנו חייבים להתעדכן בכל רגע, לדעת מיד ולפני כולם מה קורה בכל מקום מסביב לרשת. אנחנו מבלים שעות ארוכות בכל יום בגלישה שגרתית מייגעת רק כדי לשמור את העכבר על הדופק של הרשת ולוודא שלא הפסדנו כלום בזמן שביקרנו באתרים אחרים.

אנחנו עבדים נרצעים לריגושים - מחפשים תמונות וידיעות שיקפיאו לנו את הדם, סרטונים שיסעירו ויעלו את הדופק, קישורים מטורפים ומזעזעים וקטעים שיצחיקו ויבדרו אותנו מחדש. הכל כדי "להעביר את זה הלאה" - לקבל ומיד לשלוח לכל רשימת התפוצה שלנו. שייראו גם כל העבדים האחרים.

אנחנו עבדים של המציצנות ברשת - חייבים לבלוש בכל הזדמנות אחר חייהם של אנשים אחרים, לסקור את התמונות הפרטיות שלהם ולקרוא את יומני הרשת הגדושים במחשבות, תשוקות וחלומות אינטימיים שאינם שלנו.

כמובן שלא נרשה לעצמנו לקום מהמחשב לפני שנבחן בעייפות גם אתר פורנו אחד או שניים, רק כדי לוודא שוב שהנשים האלוהיות שממתינות בהם כבר לא יכולות, למרבה הצער, להראות לנו כנראה שום דבר חדש שעדיין לא ראינו ברשת.

באינטרנט, אנחנו לנצח המשרתים של תחושת המיוחדות שלנו - חייבים בכל הזדמנות להיות דקי אבחנה, רגישים, שונים ויוצאי דופן משאר הגולשים. עבדים לאופי הנדיר שלנו, מוכרחים לבטא את המחשבות המקוריות שיש רק לנו בעולם כולו. אנחנו נכתוב, נגיב, נצ'טט, נקליד בנחרצות את האמת שלנו ונזכה לראות אותה מופיעה מולנו בפונט מודגש וצודק.

מסובבים את גלגלי האינטרנט

אבל יותר מהכל, גם אם לא נודה בזה אפילו בפני עצמנו, אנחנו עבדים ברשת לחרדת הנטישה ולפחד שלנו להישכח ולהיעלם לנצח. אנחנו חייבים לעמול בפרך כדי לייצר עוד ועוד דפי אינטרנט שיזכירו לכל העולם את קיומנו. אנחנו חוזרים לחדרי הצ'ט רק כדי לוודא שכולם עוד מכירים אותנו, מעדכנים את הבלוג שלנו במסירות כדי שהקוראים לא ינטשו אותנו, כותבים הודעות בפורומים ומחפשים מייד סמיילי ידידותי שיקבל את פנינו המוכרות בשמחה.

אנחנו העבדים שמסובבים בכל שנייה את גלגלי האינטרנט. עבדים היינו ועבדים נשארנו. נידונים להעביר את חיינו כמו מאות מיליוני גולשים טועים אחרים בין אותם אתרים ואותן תוכנות.

מתחמקים מאותם באנרים מציקים וסוגרים את אותן פרסומות קופצות, מחפשים את אותם מונחים באותם מנועי חיפוש, קונים את אותם המוצרים באותם המחירים באותם אתרי קניות, מורידים את אותם שירים וסרטים באופן לא חוקי, וסוגדים ברשת לאותם גיבורי אינטרנט שהכתרנו לנו.

אנחנו עבדים שלא מסוגלים אפילו לדמיין את חיינו בלי מיקרוסופט, ICQ, או גוגל, שלא זוכרים איך נראים החיים האמיתיים מעבר למוניטור, שמתעוררים לרשת, שנרדמים ברשת, שמתאהבים ברשת, חיים ברשת, מתאבלים ברשת ומפרפרים בחוסר אונים כשמרחיקים אותנו לכמה רגעים מהרשת הבטוחה שלנו. עבדים אבודים שיודעים לחיות רק את חיי הרשת שלהם נועדנו.

אז אולי בערב פסח, אחרי שנקרא את ההגדה, נשאל את הקושיות, נשיר את שירי החג ונאכל את המצות, ניקח לעצמנו עוד כמה דקות של שקט לפני שנרוץ למחשב לבדוק אם הגיע משהו חדש בדואר. רק כמה רגעים גנובים כדי לחוש בני חורין משוחררים באמת. חג חירות שמח.