רכב שטח - מה צריך לדעת

מדינה מוזרה, ישראל. אחרת אי אפשר להסביר מדוע עד לאחרונה, זכו מכוניות כביש-שטח-פנאי יקרות עד אימה, עם תגי-מחיר שמגרדים לעיתים מיליון שקל מלמעלה, להקלות מס מפליגות. להזכירכם, כל זאת במדינה שהופכת בדרך כלל רכישת כלי רכב משפחתי ממוצע, לפרויקט חיים עבור זוג שכירים. ההטבה הזו כוונה רובה ככולה לאלה שמלכתחילה אינם חיים מהיד לפה, אלא יכולים להרשות לעצמם רכישה שכזו. אלה, וגם אחרים שהתאמצו "קצת יותר", ניצלו היטב את ההטבות ורכשו עשרות אלפי רכבי כביש-שטח וטנדרים כפולי-הנעה במהלך השנים האחרונות.

אז נכון, החל מחודש מאי מבוטל הפטור עבור רוכשי טנדרים, ולפני כחודשיים הסתיימה חגיגת רוכשי ה-SUV הגדולים. אלא שאין כל חשש להיעלמות - גם לא הדרגתית - של רכבי הפנאי. הפופולאריות של כלי הרכב האופנתיים עולה משנה לשנה בעולם כולו, ומבחינה זו אנחנו ממש לא יוצאי דופן. הוסיפו לכך את העובדה שבניגוד למרבית מדינות העולם המערבי, בישראל יש היצע עצום של מסלולי שטח לנהיגה, ותקבלו פוטנציאל שיווקי מצוין. אז מה אם מרבית הרוכשים לעולם לא ינסו את היכולת? אז מה אם אלה שכן, כנראה יעשו זאת בזהירות מרבית, כדי שלא לפגוע במכללים היקרים.

כך או אחרת, מעטים מאלפי רוכשים חדשים מדי שנה, מודעים להבדלים הגדולים בין מכונית "רגילה", לכזו השייכת לקטגוריית כביש-שטח. לכן, מעטים בלבד גם מתאימים עצמם לנהיגה שונה, לסכנות חדשות, למשמעות אחרת של ניווט רכב במשקל שמגיע לכפליים מזה של מכונית משפחתית ממוצעת. אבל אפשר לשנות זאת, על-ידי התאמת אופן הנהיגה לרכב השונה, בעזרת מספר פעולות ייחודיות, ובעיקר הבנת הנושא.

זה רק ניסוי. אבל הסכנה ברכב שטח גדולה מבמכונית פרטית רגילה

אנחנו הרי מבינים למשל שלפוזה יש משקל מכריע בשיקולי רכישת מכונית חדשה. זה בסדר, כל עוד ברור מה המחיר שאתם משלמים על כך. לא רק בכסף, אלא בעיקר באימוץ הדעה הרווחת כי רכב כביש-שטח גדול, בטוח יותר לנוסעיו. ככה זה, רכבי שטח מעניקים אשליית תחושה של בטחון. הם אמנם גדולים, מסיביים וכבדים, וניתן להביט בהם למרחק גדול יותר לפנים. אבל הם בפירוש פחות בטוחים.

ואלה הסיבות

• הדרישות הבסיסיות מרכב שטח שונות בתכלית מאלו של מכונית כביש. בעוד שבאחרונה שואפים המהנדסים להקשיח ככל שניתן את השלדה, על-מנת להפחית את פיתול המרכב תחת עומס (יותר יציבות והיענות לפקודות היגוי), הרי שברכב שטח הכרחי אותו פיתול לצורך עבירות. על הכביש משמשים כוחות פיתול כ"קפיץ", המערפל את ההיגוי ומפחית מהיציבות.
• במכוניות כביש ממוקם מרכב הכובד נמוך ככל האפשר, ולכן יכולתן לטפס למשל מעל עצמים מבלי לגרום נזק לגחון, שואפת לאפס. מרווח הגחון של מכונית משפחתית פופולארית הוא 13 ס"מ בלבד. רכבי שטח הם בעלי מרווח גחון גדול יחסית, כדי לאפשר עבירות גבוהה. לרכב כביש-שטח ממוצע יש מרווח גחון של 22 ס"מ. התוצאה? מרכז כובד גבוה, פגיעה ביציבות כביש.
• כדי להימנע מהגה ש"נלחם" בנהג כתוצאה משיבושים ותנאי קרקע משתנים, מצוידים רכבי שטח במערכות היגוי בעלות יחס העברה ארוך (איטי) יותר, עם 3.5 עד 4.0 סיבובים מנעילה לנעילה, ו"שטח מת" גדול יחסית, שמונע מההגה לרקד בידיים בשטח. שם זה טוב, על הכביש זו בעיה. ההיגוי על האספלט חייב להיות חד יותר. לכן נהוג כיום לצייד מכוניות "רגילות" ביחס הנע בסביבות שלושה סיבובים בין "נעילות". המשמעות היא שתמרון מהיר הדורש תנועת הגה מהירה אחת במכונית כביש, ידרוש כנראה תנועת ידיים נוספת וסיבוב נדיב יותר של ההגה להשגת תוצאה דומה ב-SUV.
• חלק מרכבי השטח עדיין מצוידים בסרנים חיים ולעיתים גם קפיצי עלים (במיוחד בטנדרים), עוד מתכון שפג תוקפו במכוניות כביש כבר לפני יותר משלושים שנה, ועדיין נפוץ ברכבי שטח. הם שם, כדי להבטיח שגם במצבים קיצוניים בשטח, יגעו הגלגלים בקרקע תודות למהלך מתלים ארוך, שימנע בין היתר גם שקיעה. אלא שבכביש הופך היתרון לחסרון. הרכות היחסית כתוצאה מהמהלך הארוך, גורמת לרכב לנוע יותר על צירי רוחב ואורך. לכן, למכונית רגילה יש מהלך מתלים קצר בהרבה, המשפר את בטיחותה האקטיבית.
• צמיגי שטח יעודיים מצוידים בחתך (דופן) גבוה, כדי שלא יקרעו וייחתכו בקלות רבה מדי במגע עם אבנים סלעים ושאר שיבושים. לרכב כביש-שטח כמו מיצובישי פג'רו יש צמיגי 265-70, כלומר דופן הצמיג היא 70 אחוז מרוחב הסוליה (265 מ"מ). זה אומר שהגובה במ"מ הוא 185.5 מ"מ . איך זה במאזדה 6? מידת הצמיגים היא 205-55, ולכן גובה הדופן כ-113 מ"מ. עמידות דופן הצמיג כנגד התקפלות בעומס הנוצר בעת פניה, גבוהה בהרבה במאזדה. הוסיפו לכך את העובדה כי צמיגי שטח רגישים בהרבה לירידה בלחץ האוויר, וכי הם בעלי מבנה סוליה המציע אחיזה נמוכה יחסית בעיקר בכביש רטוב, ותבינו מי מהשניים מתאים יותר לנסיעה בכביש.
• חשוב מכל, משקל עצמי. האויב הגדול ביותר של התנהגות הכביש בכל רכב. מכלולי ההנעה הכפולה, המרכב הענק, יחידות הכוח הגדולות, לכולם משקל רב. משקלו רכב שטח גדול, עמוס בנוסעים וציוד, מגיע בקלות לשלושה טון. מכונית משפחתית תהיה קלה ממנו משמעותית, עד כדי חצי ממשקלו. המשמעות היא כי בכל מצב הדורש בטיחות אקטיבית גבוהה, מפריעים מאפייני רכב השטח. קחו למשל בלימת חירום. במבחנים שונים השיגו רכבי שטח (הטנדרים היו גרועים במיוחד) מרחקי בלימה גדולים משמעותית ממכונית כביש ממוצעת. ממהירות נסיעה של 100 קמ"ש למשל, תעצור מכונית משפחתית טובה תוך 35 מטרים. רכב שטח לעומת זאת, ידרוש לפחות 15 מטרים נוספים! אין צורך להבהיר מה משמעות אותם מטרים, בעיקר במצבי בלימת חירום.
  

אז מה עושים?

קודם כל, נוהגים במשנה זהירות, מעמיסים על הרכב הגדול פחות אינרציה (כן, זה אומר לנהוג לאט יותר...). בד בבד צריך לזכור כי אין כל סכנה בנהיגת רכב שטח גדול וכבד על הכביש, למרות נחיתותו הדינמית. ידיעת מגבלותיו תעשה אותו בריה נוחה וידידותית מאד לסביבה. עם המון שימושיות וכאמור - פוזה לרוב. מלבד זאת, חשוב להבהיר כי גם יצרני הרכב מודעים היטב לאותן מגבלות, ולהשפעתן על תדמית ה-SUV באשר הוא. ואם כמעט שכחו, באה פרשת ההתהפכות הסיטונית של דגמי פורד אקספלורר בארה"ב, ומנעה מהם כל אפשרות להתעלם מהבעיות העלולות לצוץ עקב תכנון לקוי.

הכי חשוב, יצרני הכלים האלה יודעים היטב כמה פעמים בשנה יורד הכביש-שטח מעבר לאספלט, מה ששכנע אותם לבצע מהפך תכנוני בולט. כמו שימוש בשלדה אחודה, מתלים נפרדים, מערכות נגד אובדן אחיזה, החלקה והתהפכות, צמיגי כביש, מערכות הגה מדויקות ומתוחכמות מבעבר, מערכות הנעה-כפולה מתקדמות וממוחשבות ועוד.

התוצאה היא אמנם אובדן יכולת שטח מסוימת במרבית כלי הרכב העונים להגדרה כביש-שטח, אך "נימוסי כביש" טובים בהרבה. קשה להם יותר לטפס את מעלה רמון, אך הם מסתדרים טוב הרבה יותר עם פיתולי מעלה העצמאות. הם בטוחים יותר, נוחים יותר, ובסופו של יום, מוכנים הרבה יותר טוב לשימוש האמיתי - פה ושם ירידה לשבילים מהודקים היטב לצורך פיקניק משפחתי, ובדרך כלל מעמד של מכונית נוסעים גדולה מאד, מפוארת, ויקרה.