מימונה: ליל סדר עם כבוד
היא נפתחת בצהלול עולה ויורד, ממשיכה במאכלים מתוקים ועתירי סוכר שהופכים את המשפחה שלי לגוש היפראקטיבי רוטט, ונחתמת במפגן פמיניסטי הכולל הטחת כלי מטבח בסירים גדולים תוך זמירת "חביבי דיאלי". ובכל זאת, למרות עודף הקלוריות, הצפיפות והשאלות המביכות סטייל "מתי תתחתן", אין, אין על המימונה
בכל שנה, קצת לפני שפסח עוזב את עם ישראל על כרסו ההולכת וגדלה, שואלים אותי חבריי האשכנזים אם הם יכולים לבוא למימונה המשפחתית. בעצם, כל מכר שמתוודע למוצאי האתני, ולאחר ששפשף את העיניים בתדהמה ואמר "מרוקאי? אתה?", ישר שואל אם הוא יוכל לבוא לחגוג איתי את חגם של המרוקאים. התשובה היא בדרך כלל "לא". רק המחשבה עלי מגיע לבית סבתא עם אוטובוס מלא בסוציולוגים לבנים בוהקים וחובבי מיני מתיקה, מעוררת בי חלחלה.
ובכלל, מפתיע לגלות שכל מי שמתלונן ומתאונן על ליל הסדר, מבקש לבוא למימונה, שהיא גרסת הבמאי, הלא ערוכה והלא מצונזרת, לאירוע. התמונה הרומנטית והציורית שרובכם מעלים בעיני רוחכם היא של כינוס משפחתי חמים, בו התה הממותק-מדי זורם כמים, והמופלטות מחליקות בזו אחר זו אל הגרון כדגי רקק במורד הנהר. בפועל, מדובר בהזדמנות נוספת למפגש משפחתי, וכאשר בצד המרוקאי של המשפחה עסקינן, זו חתיכת מפגש.
הערב נפתח בצהלול עולה ויורד, כמקובל בקרבות והתקפות פתע. מימין מסתערת דודה מ', כשהיא מצוידת במיטב מחלצותיה. ביד אחת עוגה וביד השניה מגש עם שש כוסות תה לילדיה. מאגפת אותה משמאל הכלה (הלא קלה) ש', ושתיהן ממהרות לתפוס מקום טוב בשולחן מול הפיצוחים. אני בדרך כלל מוצא את עצמי מתחכך בקיר, נואש ממציאת מקום. המשפחה החמה והמקסימה הזו רק הולכת וגדלה מיום ליום, והבית של סבתי, כך נדמה, רק הולך ונהיה יותר קטן.
המאכלים המתוקים ממלאים את דמם של הדודנים בסוכר, וגם הם, כמוני, היפראקטיביים, שוברים מכל הבא ליד (לפעמים גם את היד עצמה). קולות ה"קולולולו" הופכים עד מהרה לשירי חג עליזים, ריבות בצבעים וטעמים הזויים במיוחד, ומוזיקה מזרחית שמתנגנת מטייפ קסטות חבוט שנקנה בשוק של רמלה. פתאום אני נזכר שאני בעצם חצי אשכנזי, ממלמל תפילה חרישית ומקווה שהאירוע ייגמר בלי שאלות מביכות.
אין על המימונה (צילום: גיל יוחנן)
"נו, אז מתי תתחתן?", מגיעה השאלה המביכה הראשונה, מצד דודתי האלמנה. אני מחייך חיוך מרושע, ומשתמש בתשובה שנתנה לי אחותי התאומה פוצקי, "מיד אחרייך!", ומוריד את העצבים עם כוס תה נוספת. תרבחו ותסעדו! נשמעת הברכה מכל עבר, ועכשיו מגיע השיר שאני דווקא מחבב – "חביבי דיאלי". מי שלא ראה משפחה מרוקאית אמיתית יושבת ושרה את השיר הזה, לא ראה שמחה מהי. המשפחה שלי, נקודת מפגש בין מזרח, מערב, וגם צפון ודרום, היא מחזה נפלא עוד יותר. כל הצבעים, כל הסוגים, כל המינים (וגם כל הנטיות, אבל לא לשם כך התכנסנו כאן).
לפתע נשמע מן המטבח קול תופים קל, שהולך ומתגבר. הכלות והחתנים שזה עתה הצטרפו למשפחה ובהתחשב במספרנו, בכל שנה יש לפחות שלושה כאלה, יושבים מבועתים, כשאל החדר מתפרצות הנשים המחוללות, לבושות בשמלות בהן שזורות אבני חן (מפלסטיק), ומצוידות בסירים כבדים וגדולים. הן דופקות עליהם בכל הכוח ובכל הבא ליד – במקל, בסרגל, במצקת או בתרווד. זר שיזדמן למקום יחשוב בוודאי שמדובר בחבורת בשלניות שיצאו מדעתן.
עוד ועוד נשים יוצאות מן המטבח, כשהן חמושות בסירים בגדלים שונים. כשהייתי ילד חשבתי שגודל הסיר מעיד על המעמד החברתי, ועד היום אני משוכנע שלפני מחול האימים הזה מתחוללת במטבח מריבה קטנה-גדולה סביב השאלה "מי תחזיק את סיר המרק" ו-"מי תקבל הפעם את המצקת". "היילי, היילי חביבי דיאלי" הן שרות, וגם לעיניהם של הגברים האמיצים ביותר שבחדר מסתננת מצוקה קשה, מכוח השחרור והפמיניזם ששולטים כאן. פלא שלא הפכו את המופלטה לסמל התנועה הפמיניסטית.
ואז מגיעה נגלה נוספת של מופלטות, וגם הפעם אין מספיק. לא משנה כמה טונות של קמח תקנה סבתא, זה אף פעם לא מספיק וכולם תמיד ירצו עוד. מזל שיש פיצוחים ועוגיות, ריבות (כאמור) ומרציפן תוצרת בית, להרגיע את הרעב. הכנת המופלטה, למקרה ותהיתם, היא תהליך פשוט – לוקחים חבילת חמאה, מניחים אותה במחבת, ומגישים חם (ככה לפחות זה מרגיש בטעם ובמשקל).
אבל למרות התלונות, המימונה היא עדיין יופי של חג, שריד ושייר לתרבות נפלאה שהגיעה ממרחקים. כבר כמה שנים שלא השתתפתי באחת כזו, לאחר שסבתא, שכבר כמעט נושקת ל-90, התעייפה מהניסיון להאכיל את מספר הפיות ההולך וגדל בקצב לוגריתמי עולה. גם אנחנו, השתכנזנו קצת, וויתרנו נורא מהר על הערב הזה שהוא אולי ההזדמנות היחידה לפגוש את כו-לם. כי למרות השאלות המביכות, הצפיפות, הדוחק, הקלוריות העודפות וכאב הראש שלאחר מכן, אין, אין על המימונה.
קולולולו.
"לא משנה כמה טונות של קמח תקנה סבתא, זה אף פעם לא מספיק וכולם תמיד ירצו עוד"
צילום: ג'ו קוט
"מזל שיש פיצוחים ועוגיות, ריבות ומרציפן תוצרת בית, להרגיע את הרעב"
צילום: ערוץ 1
מומלצים
