שתף קטע נבחר

נאחזת במילים

אסנת וישינסקי, שבנה ליאור נהרג בדיוק לפני שנה ברצועה, הקליטה שיר שכתבה לזכרו. את הלחן כתב סטודנט ב"רימון" שקרא את המילים בעיתון

ב-12 במאי 2004 ב-18:20, כמאה מטרים ממוצב טרמית שעל ציר פילדלפי ברצועת עזה, קטע פיצוץ עז את חייהם של חמישה לוחמים בצוות המנהרות של ההנדסה הקרבית: סגן אביב חקאני בן 23 מאשדוד, רב סמל איימן גדיר בן 24 מדיר אל מכסור, סמל ליאור וישינסקי בן 20 מרמת גן, סמל זאור סמייליב בן 19 מאופקים ורב טוראי אלעד כהן בן 20 מירושלים.

 

יום השנה הראשון למותם של החמישה חל בדיוק ביום העצמאות ה-57. רגע לפני יצא היום לרדיו (ג') שיר שהלחין המוזיקאי עמית גונן למילותיה של השחקנית אסנת וישינסקי, אמו של ליאור ז"ל. השיר, "לאהובָי" פורסם לראשונה ב"ידיעות אחרונות", חודשים ספורים לאחר ששכלה את בנה. מילות השיר נגעו לליבו של גונן, סטודנט בבית הספר למוזיקה "רימון". לאחר שסיים לכתוב את הלחן ולהקליט סקיצה בקולו, פנה גונן לוישינסקי (ניתן להאזין לשיר בחלון הווידאו).

 

"המחווה נגעה לליבי, הפתיעה ושימחה מאוד", אומרת וישינסקי, "זה נכון שמילות השיר פרטיות, אבל הן יצאו מן הפרט כשהקראתי אותן בטקס הנצחה של חיל הנדסה ואחר כך כשפורסמו ב'ידיעות אחרונות'. בהתחלה לא רציתי לשיר אותו, זה היה קרוב מדי וחשבתי שכדאי שמישהו אחר יקליט אותו, אבל כמה חודשים מאוחר יותר עמית התקשר שוב ושיניתי את דעתי. יום השנה יוצא כמעט על יום הזיכרון לחללי צה"ל וחשבתי שזה יהיה נכון לעשות את זה. ככל שהזמן עובר, יש בי צורך לעשות יותר ויותר דברים, לחזור לעשייה, להופיע. הקלטתי את השיר בכדי להנציח את זכרו של ליאור, בשביל שישמיעו אותו ושידברו עליו. זה שיר קלאסי, יש בו משהו קדמוני גם במילים וגם בסגנון המוזיקלי ואני מקווה שהוא ייכנס לקלאסיקה ויושמע לא רק ביום הזיכרון אלא לאורך כל השנה".

 

לדברי וישינסקי, מותו של בנה שטף אותה במילים: "אחרי התקרית באופן משונה התחלתי לכתוב בלי סוף, כתבתי המון ולא יכולתי להפסיק. לא הבנתי איך השפה נובעת ממקומות אחרים, משהו נפער לי בתוך הבטן והמילים פשוט הציפו אותי. זה מפתיע, ההתחברות הזו למקום של השפה העברית והקשר שלה להוויה שלנו. במובן מסוים הכתיבה הקלה ומקלה עליי, זה תהליך קשה שלא בחרתי בו – לכתוב - אבל גם לא יכולתי לעבור את זה בלעדיו".

 

כותרת השיר מתייחסת לדברי וישינסקי למשפט מתוך השיר בו היא כותבת: "וגשם ניתך/ וסער וזעף/ ושטף והציף/ וגאו בי איימו להטביע/ המים/ לא יכלו לי, אתי מלאכֶי/ שמים". לדבריה, השיר מוקדש לכל אלה שסבבו אותה מאז התקרית וגרמו לה, כמילות השיר, לראות שוב את האופק. "מלאכי שמים הם כל אותם האנשים שהקיפו אותי בכל התקופה הזו והשיר מוקדש להם ולליאור. הרבה בזכות אותם האנשים הים חדל מלגעוש והגשם מלהטביע".

 

מילות השיר במלואן:

 

והנה באה שלכת

ועלי כוסו צהב

וזהר הפריחה עמעם כלא היה

 

ואל גני צפורי לא שב

לנקר גרעיני המלאים

ואל כרמי לא בא הבוצר

יין ביכורי לגמוע

 

זרעים שזרעתי

שתילים ששתלתי

עוורו עיני מראות

צמיחתם

פרים לא יתנו הם לעד

 

והרוח עובר בגני

מרעיד ושובר ענפי

והקר בכנפיו קפאני כשד

צרב שפתותי בקע לבבי

 

באלם אזעק:

הכה הברק

הרעימו שמים

הרעישי ארץ,

זעקי אדמה,

בך נספג הדם,

בך נבלע הכאב,

בך נותרה נשימה אחרונה

 

וגשם ניתך

וסער וזעף

ושטף והציף

וגאו בי איימו להטביע

המים

לא יכלו לי, אתי מלאכי

שמים

 

ואז

חדל הים מרגש

האפק נראה שוב ברור

לבן מפרש, צחור כנף

יונה

אור לבנה רוגע.

 

ויום רודף יום

בדמי, שלוה עתיקה

נעטף לו יקום מבולבל

ואין חדש תחת השמש. 

 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום רפרודוקציה: אביגיל עוזי
נהרג ברצועה, וישינסקי
צילום רפרודוקציה: אביגיל עוזי
לאתר ההטבות
מומלצים