"אם חייל ייכנס לביתי, הוא יחטוף"

אלה הם המתנחלים שמערכת הביטחון חוששת מפניהם. הם "מסומנים", לקראת ביצוע תוכנית ההתנתקות. בשב"כ ובמשטרה, מהם הגיעו השמות, מבהירים כי לא מן הנמנע שחלקם הגדול ייעצר במעצרים מנהליים. רגע לפני העימות, ynet מביא לכם את סיפוריהם של "המבוקשים" היהודים, תושבי ההתנחלויות. 

הדרך לביתו של עוז קדמון בכפר דרום עוברת בציר כיסופים הידוע לשמצה. ציר קצר ורווי דמים, המחבר בין השפיות היחסית שבתוך הקו הירוק, אל אזור הדמדומים שבע הטרור של רצועת עזה. אבל בשביל קדמון, בן 37, אב לשבעה, 23 שנים בכפר דרום, ציר כיסופים הוא הדרך הביתה. הוא עובר שם בדרך לעוד פעולת הסברה נגד ההתנתקות בישראל, הוא נוסע שם בלילה, כשהוא חוזר מפעולת מחאה לגיטימית יותר או פחות, נגד מה שהוא מכנה: "גירוש היהודים מאדמת אבותינו הקדושה".

קדמון נמנה עם חבורת "המבוקשים" של השב"כ והמשטרה. מקורות ביטחוניים אומרים ל-ynet כי אין להם בעיה עם אמירותיו, יש להם יותר בעיה עם מעשיו. גם מעשיו מהעבר הידוע ויותר מכך, עם מעשיו בעתיד. "לא מן הנמנע", אמר לנו מקור, "שקדמון יהיה אחד העצורים המנהליים הראשונים בגוש קטיף לקראת ביצוע תוכנית ההתנתקות. אנו מסתכלים עליו בשבע עיניים".

קדמון הושם על הכוונת לראשונה לפני 13 שנים. הוא חזר מהלווייתו של אורי מגידיש ז"ל, שנרצח בחממותיו בגן-אור. בפעולה ספונטנית חסם עם חבריו

 את הכביש שליד מחסום ארז לרבבות פלסטינים שבדיוק חזרו הביתה מהעבודה בישראל. עד מהרה פרץ שם עימות דמים בין המתנחלים לפלסטינים, שיידו אבנים. אחת התושבים, אילן לפלר, החל לירות באקדחו. עוז קדמון החזיק את הנצרה סגורה. "עד שתפגע בי אבן אחת", אמר ללפלר. אחר כך הסתבר שתושב פלסטיני נהרג והאשימו את קדמון - אבל לא היו ראיות ואחרי שנים הוחלט לסגור את התיק.

מאז האירוע עוז קדמון מסומן על ידי כל חוקר יהודים ברצועת עזה, מאלה המהלכים במסדרונות המשטרה ועד לשוכני מרתפי האגף היהודי בשב"כ. בגוש קטיף דווקא מהלכות עליו אגדות, מספרים על איך פגע במפגעים, איך הגיע לזירות קרב, איך גונן על אחיו להתנחלויות ועל בני משפחתו, איך התייצב ביעילות ובנחישות על סיפון אוטובוס הילדים העשן של ילדי כפר דרום, איך נלחם על כבוד ישראל. עד עצם היום הזה, כשנועם לבנת, האח של השרה ומסומן בפני עצמו על ידי רשויות החוק, מחפש מישהו לפעולת מחאה דחופה בעזה, קדמון הוא הכתובת. המג"ד.

על היד שלו צמיד כתום ועליו הכיתוב "יהודי לא מגרש יהודי". הוא אוחז בהגה הטרנזיט החבוטה, המלאה בסטיקרים "נגד הגירוש", וחורש את דרכי הרצועה. במקום אחר ובזמן אחר קדמון יכול היה להפוך למיתוס לאומי. הגיגיו ודאי היו נלמדים בבתי הספר ותינוקות היו נקראים על שמו. אלא שבעידן ההתנתקות גם קדמון יודע שהפך לאחד מ"חבורת המבוקשים", של אנשי אבי דיכטר ותנ"צ אהרון פרנקו, הממונה על ההתנתקות במשטרת ישראל.

לעוז קדמון יש נשק שקיבל מפלוגת המילואים שלו בצנחנים. הוא לא מסתובב איתו, אבל גם אינו מתכוון להחזירו. "שאלתי את מפקד הפלוגה

 שלי והוא שאל את המג"ד. אמרו לי מה פתאום תחזיר את הנשק, תשאיר אותו אצלך. זה נשק של הצנחנים והוא נשאר אצלי. זה לא נשק של הגמ"ר (ההגנה המרחבית) בגוש קטיף. אבל חלילה וחס מלחשוב שאני אעשה שימוש בנשק, אלה נגד טרוריסטים ערבים, כדי להגן על חיי וחיי משפחתי. אני לא איש אלים. חלילה שארים נשק על יהודי, גם אם הוא בא לגרש אותי מהבית".

"מה שכן. וגם את זה צריך לומר, ואמרתי את זה לאוגדונר הקודם שמואל זכאי: 'אם חייל או שוטר יכנס לבית שלי, ירים יד על אשתי או על ילד שלי, הוא יחטוף. בידיים אמנם, אבל יחטוף". זאת הפעם היחידה במהלך השעתיים שאנו מבלים עימו שהוא מפסיק לחייך.

מה תעשו? איך תעצרו את ההתנתקות?

"אם לא יימצאו לנו לפחות 15,000 איש שמוכנים להיעצר כדי למנוע את הגירוש, הרי שהקרב שלנו אבוד. אין לנו זכות קיום פה. הם ימלאו את בתי המעצר, יציפו את מערכת המשפט, יעצרו אותם – יעצרו את המדינה. אני בונה גם על 100,000 איש שיבואו לפה. זה מבטיח לנו צירים חסומים ואף אוטובוס לא זז, ואף מכולה לא יוצאת מרצועת עזה".

"יותר מזה", קדמון נלהב, "ניכנס 300-400 איש בבית הכנסת של כפר דרום, ילדים, הורים, זקנים עם טליתות. שיוציאו אותנו מכאן בכוח, כשאנו נאחזים בספרי התורה. שיופיעו תצלומים שלנו שיצולמו על ידי 6,000 העיתונאים שיתרוצצו פה בכל פינה, כשמעמיסים אותנו בכוח על משאיות והידיים שלנו מורמות מעל הראש. אם זה מזכיר משהו למישהו – אז הוא לא טועה. תמונות כאלה היו חזיונות שראינו פעם מאירופה, עכשיו אחראי על ההפקה אריאל שרון, יהודי, אחד משלנו. נראה איך זה יעבור בעולם".

"אני אומר לשרון שאם הוא החליט לעזוב את רצועת עזה, שילך, שייצא, שישאיר אותנו כאן. קח את תעודת האזרחות שלי, אדוני ראש הממשלה, והשאר לי את ביתי ואת אדמותיי. אנחנו כאן, כמה מאות יהודים, נדע לעמוד לבד מול הפלסטינים. אני אומר את זה דווקא מכיוון שאני יושב ראש סניף הליכוד בגוש קטיף, שנבחרתי בדרך דמוקרטית כאחד 'הפייגלינים', כפי שאתם התקשורת השמאלנית נוהגת לכנות אותנו".

בינתיים, קדמון ממשיך בעבודה. במכשיר המירס שבידו הוא מחלק כל העת הוראות לאלקנה שנמצא בחממות: "תמשיך לרסס את שני הדונם בלקה 2 נגד הקשותית שעלתה על החסה". ואז מפטיר: "זה מה שאני, חקלאי אני. זה כל הסיפור שלי. כל מי שרוצה לספר עלי סיפורים אחרים, זאת זכותו".