באיחור, תמיד באיחור רב, אחרי שאת הנעשה כמעט כבר אין להשיב, מתגלה עניין אפל ורחב היקף שראשיתו באוזלת יד, שחיתות והשתלטות אלימה. כך גם הכנרת. מחוז כיסופים ישראלי מאז ראשית המאה שעברה, מאגר המים הטבעי הגדול היחיד בארץ יבשה. דקל שפל צמרת, שירי רחל, האגם ממנו שואבת, משקה ושותה מדינה שלמה. שעל חופיו, למרגלות ההרים, ליד טבריה, ובמקומות פרועי סבך יכולים הישראלים לשבת במים המתוקים ולחוש קרירות ואושר. מאגר המים, שאת מפלסו אנו בודקים בחרדה קבועה של אם המביטה בבנה הפעוט. בבת עיננו הכחולה. כל זה נגזל תחת אפנו.
| מתחת לפני המים |
|
| דו"ח החופים: גנבי הכנרת / דוד הכהן |
|
דו"ח החופים לשנת 2005 משרטט את מצבם העגום של חופי הארץ. 120 גדרות לא חוקיות מונעות גישה לחופי הכנרת וגורמים פרטיים השתלטו על חופים ציבוריים |
| לכתבה המלאה |
|
|
|
בוקר אחד קמנו וגילינו כי הכנרת, שעל כל סנטימטר שלה לחמנו בשיחות עם הסורים, נשדדה במשך השנים בידי פורעי חוק ישראלים, פרטים ויישובים, מאפיות מקומיות ומשתלטים.
בחג האחרון נסעתי סביב הכנרת לחפש מקום לשבת על החוף או להיכנס למים. הכל היה מגודר כמחנה צבאי כעור. למרגלות טבריה נעלם האגם כליל מאחורי מבני בטון מחרידים. ליד מגדל נבנה מזח כעור, בגינוסר הוקם מוזיאון מוזר. פה ושם, בחופים צרים מאוד שלא היו שייכים למשתלט זה או אחר, הוצבו שלטים המזהירים מן הרחצה. כמו הקווים האדומים-לבנים שמסמנת רשות מקומית בכל דרך בה אין היא גובה כספי חניה. לומר: אם אין רווח – אין כניסה ורחצה. במקומות אחרים היו שערי ברזל, גדרות תיל, יישובים בהם עברת דרך ש.ג קופות. בכל מקום היו קופות חמדניות.
נסענו ונסענו עד שהגענו מיוגעים לחוף אחד מיני רבים, שנקרא חוף גופרה. אבק עלה מרצועת החול בצל העצים. שומר גבה 85 שקל לרכב. המשכנו למים הפרטיים.
על רצועה צרה של אבק וחול נתקעו בחוף גופרה אוהלים של אלו שבאו לחניה של ארבעה ימים. הרכבים היו פזורים וקרובים למים. על כל פיסת חול שלא כוסתה רכב או אוהל ראינו ערימות אשפה. לחוף הפרטי היה מראה של אתר צפוף ומזוהם בהודו: טינופת, אבק וצפיפות. נמלטנו כמי שראה מחזה שהוא רוצה למחות מזיכרונו. ורק מן הכביש המטפס אל ההר, ליד יבניאל, מן המרחק, שב האגם אל דמותו הקסומה, המיתולוגית: עין עצומה ומנחמת בתוך נוף שדות ומטעים, הרים וגבעות.
עתה מתברר כי החל ניסיון ליצור שביל חופשי שיקיף
את כל האגם, יעבור דרך הגדרות, יסלק חלק משודדי החופים. יפרוץ דרך כל אותם מתנחלי קופות, גובי דמי כניסה וחסות שגזלו את הכנרת. שוד גדול שלא היה מתרחש ללא שיתוף פעולה של הרשות האחראית על האגם והרשויות המקיפות אותו.
כדי לסלק את כל שודדי האגם, לעקרם מן החופים ולהשיב את האגם לבני הארץ, יהיה כיום צורך במאמץ דומה בהיקפו לזה של ההתנתקות מעזה, חשוב לא פחות, דומה גם במהותו. השבת נכס לאומי שנלקח בתחבולות לידי בעליו החוקיים, למען הסדר, השלווה והאושר הכללי.
