תפסיקו לערב הורים

או.קיי, נשברתי. בהתחלה עוד חשבתי שזה חינני, מצאתי בזה קסם מסוים וזרמתי עם זה, אבל אפילו לי יש גבולות. פרק הסיום של הסבב הראשון בעונה השנייה של "סוף הדרך" הציג לפנינו את דור הצעירים של היום במערומיו: הם פשוט לא מסוגלים לעשות כלום בלי עזרה מאמא ומאבא.

ישאל מתהלך לו כבר שלושה פרקים וזועק ללא הרף: "טאטע, טאטע", שזה "אבא" באידיש - הצורה שבה רוב יוצאי תימן קוראים לאבא שלהם, או שלא. ישאל כמובן לא מתכוון לאבא בשר ודם אלא לאבא שבשמיים, זה שרוב הדתיים קוראים לו "אבא" רק בתפילת "אבינו מלכנו", אך הברסלבים הפכו אותו לחלק מהמשפחה ביום-יום. גם נדב, בן זוגי בעונה הראשונה של התוכנית, שגם הוא נמנה על חסידי אותו זרם, נהג לקרוא לבורא עולם בשם "אבא", אך הוא, משום מה, נמנע מלהשתמש בשפת אשכנעז. אני חייב לציין עם זאת, שטאטע כנראה שמע את קריאותיו של ישאל והצעיד אותו ואת אוהד ("יש לו הרבה זכויות, באמת, הוא רוצה להתחזק" – אבל נגיע לזה בהמשך) לעבר הניצחון והעלייה לסבב הגמר.

מידן, לעומת זאת, הצהיר כבר בתחילת הסדרה שהוא כלל לא מאמין ש"יש שם משהו למעלה", ואכן, מי צריך את "טאטע" כשיש את "מאמע"? אמא של מידן הפכה למשתתפת קבועה ב"סוף הדרך", מפני שהבן שלה פשוט לא יכול להסתדר בלעדיה. היא הרי זאת שדאגה לו תמיד, ניגבה לו את שאריות הדייסה מהפה, עזרה לו בשיעורי הבית, חתכה לו את השניצל לחתיכות קטנות שיהיה לו קל ללעוס, ואם יורשה לי לנחש, כנראה גם נסעה לבסיס הטירונות המרוחק כדי להביא לו סנדביץ' בלילה קר. כזאת היא אמא של מידן, דואגת ואכפתית, אחת שתעשה הכול, אבל הכול, כדי שלבן שלה יהיה טוב.

בפרק הקודם ראינו אותה מתרוצצת ואוספת ספרים בלהט כחלק ממשימת הקומבינה. אחר כך היא אפילו הכעיסה כמה אנשים כשהטעתה את הבנות המתחרות ושלחה אותן לאסוף ספרים במקום שכבר אין בו ספרים – אבל זה בסדר, כי היא תעשה הכול כדי שלבן שלה יהיה טוב. כפי שראינו בפרק האחרון, היא אפילו תמצא בשבילו טייס ותצא איתו לדרך ממודיעין להרצליה. הבן שלה צריך להגיע במהירות למגידו והוא צריך טייס, ואיך לעזאזל הוא ישיג טייס אם אמא לא תעזור לו? איך?

מי באמת מפחד?

אבל מידן גם יודע לאלתר כשאמא לא בסביבה. כשהוא וציפי (התותחית, אגב) צריכים היו לבצע את המשימה האימתנית על המשטח המתנדנד בגובה רב, אמא לא יכלה להגיע (ואם היא הייתה מגיעה, היא הרי הייתה מזנקת ללא היסוס על המנוף), ולכן מידן, שכנראה סובל מפחד גבהים, וזה בסדר, נאלץ להאשים את ציפי במחדל, וזה כבר פחות בסדר. "תורידו את ציפי", הוא פקד בקול רועד, "היא פוחדת". מידן כנראה שכח שאחד החסרונות בתוכנית ריאליטי הוא שהמצלמות מצלמות כל הזמן, גם כשאתה מתוודה לפני ציפי, בסוד, שאתה הוא בעצם זה שפוחד (והיא הרי כבר יודעת את זה, עכשיו גם אנחנו). למזלו של מידן, ולמזלם של המפיקים שהיו נתקעים עם זוג אחד שמתמודד נגד עצמו, ציפי הצליחה בתחכום ובעדינות לשכנע את מידן לא לפרוש מהמרוץ ולנסות שוב את מתקן האימה. הביצוע, אגב, היה מושלם בסופו של דבר, מה שמוכיח שוב שאסור לוותר.

אצל ישאל ואוהד דברים מתנהלים בצורה רגועה יותר. אנו צופים, בפעם הראשונה בהיסטוריה לדעתי, על המסך הקטן, כמעט בזמן אמת, בתהליך ההתחזקות של אוהד. מי שהתחיל בתור מלך חיי הלילה של תל אביב מצא עצמו תוך שלושה ימים בלבד נאחז בחוזקה בעמוד מנוף מתרומם וממלמל בקול "אבא שבשמיים, עזור לנו". את כיסוי הראש הוא כבר שם מקודם (כשישאל מדרבן: "שים כובע, זה גם יפה לך"), ובהמשך התוכנית, כאשר כנראה הוא מרגיש ש"אבא שבשמיים" זה לא חזק מספיק, הוא פונה כבר ל"בורא עולם".

האם יתכן שלסבב הגמר אוהד כבר יגיע עם פאות וזקן? מסופקני. אנחנו פשוט למדים שוב שיהודים, בין אם מאמינים ובין אם לא, כשצריכים עזרה באמת, עוצמים עיניים ופונים לכל יכול. חוץ ממידן. הוא פונה לכל יכולה.

• אוהד: עם דתיים כבר ראינו שאתה מסתדר מצוין. עכשיו "צו פיוס" צריכים לדאוג שתשנה את דעתך על הרצליינים. הם לא כאלה גרועים, באמת. יש כאלה שאפילו עוצרים טרמפים.

• מידן: איך עבדנו עליך, הא? הדרכנו את כל התושבים לשקר לך, שמנו שלטים, זייפנו מפות, ואתה נפלת כמו פתי. עכשיו כבר אפשר לגלות: זה באמת היה טבעון. איזה קטעים.

• כמה עצוב שהעמותה לילדים חולים הפסידו 306 שקלים רק כי ישאל ואוהד לא הצליחו לחשב כמה זה ח"י כפול ח"י (זה שכ"ד, יעני 324. במספרים זה יותר קל). לא נורא, גם ח"י זה יפה.