תתעוררו ותריחו את הצ'אי

את "קוסמיק טון" במצב הצבירה המקורי שלהם, רועי ניסן ונוגה, הכתירו בעבר כ"הבטחה הגדולה של הפרוגרסיב הישראלי". מאז עבר ההרכב שינויים. האלבום השני, "Going Solo", שיצא ב"טראנסלוסנט", היה קרוב יותר לפול און הישראלי, נוגה עזב את ההרכב וההבטחה הגדולה התפוגגה. האכזבה נבעה מכך שקוסמיק טון, כמו שקה גם לליש או Sub6, בערו כמו כוכב שביט, ולא הצליחו לשחזר את העוצמה והאינטנסיביות של הקטעים המוקדמים שלהם.

ב-Wake Up, האלבום השלישי של קוסמיק טון, השני במספר מאז עזב נוגה את ההרכב, מנסה ניסן לשחזר את הרהב המוזיקלי והאינטנסיביות שאפיינו את האלבום הראשון. הוא מצליח, אבל רק חלקית.

את האלבום פותח קטע מרשים, Open Your Eyes. כשמו, הקטע פותח את עינינו למסיבות של פעם. עם באסים שמנים, קצב מהיר ומלודיות פשוטות ואפקטיביות, ניסן רואה לנגד עיניו כמטרה רחבת ריקודים מעלה אבק בבוקר, כשהוא נותן לרצועה הראשונה את מלוא הדרייב והעוצמה.

רמת הליטוש ניכרת ברוב הקטעים, אבל חלקם סובלים מחוסר בגרות מסוימת. קטע כמו Sound Processor, הצופן בחובו פוטנציאל להיות להיט רחבות, מתרוקן מתוכן ברגע שבו המלודיות נכנסות לפעולה. השימוש בסאונד האיביזאי כנראה הפך להיות חביב על קוסמיק טון, שכן הוא משלב אותו בצורה הולכת וגוברת בשאר הקטעים באלבום. Sound Processor הופך בשלב מסוים להיות עוד קטע קלאב טראנס מהוקצע, על כל הכניסות, העליות והירידות, והנוסחתיות שופעת.

דווקא הקטעים האפלוליים של קוסמיק טון זוכים לעיבוד מעניין ויותר אגרסיבי. רצועה מספר 6 באלבום, Symphonic, היא פנינת טראנס לשעות הזריחה המוקדמות, כשהצ'אי מוכן וכולם מתעוררים לזריחה. עם באס מתגלגל ועבודת סינתוז עדינה, ניסן חוזר לרגע מאיביזה אל יערות הכרמל, וטווה סיפור על גבי סיפור במה שהופך להיות אחד הקטעים הטובים באלבום. הקטע ניחן בפן דרמטי במיוחד, ומסוגל לגרום לכל רחבה להעלות ענני אבק (או אגלי זיעה, אם אתם במועדון).

Wake up מתאפיין בעיקר בחוסר עקביות, לאו דווקא ברמת הכתיבה או המוזיקה עצמה, אלא יותר בבחירת הקטעים ועריכתם. רוב הקטעים נשמעים זהים כמעט לחלוטין, עד לרמת הסינתיסייזר בנקודות מסוימות. חלק מהקטעים חוזרים על אותם אלמנטים, באסים שבים ומבקרים אותנו, ורק הסימפולים משתנים.

יחד עם זאת, יש לציין כי למרות כל הסיבות הללו, מדובר באלבום בשל למדי, כאשר כל קטע עומד בזכות עצמו. קוסמיק טון עדיין מחפש את הנישה שלו, כך נראה, אבל בינתיים הוא ממשיך לחקור מחוזות שונים בפלנטת הטראנס הישראלי, וזה, יותר מהכל, ראוי לשבח.