שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    גם בישראל: השמעות בכורה ב-eMule
    זה קרה ללינקין פארק ולרדיוהד. עכשיו זה קורה גם ליוני בלוך ולאפרת גוש: רוב האלבומים שיצאו בשנים האחרונות דלפו לרשת הרבה לפני שהגיעו לחנויות. חברות המוזיקה בפאניקה, אולפני ההקלטות מאובטחים יותר מאריק שרון, דיסקים חדשים ננעלים בכספת – אבל כולם כבר יודעים שמדובר במלחמה אבודה. שינויים בהרגלי הצריכה

    האלבום החדש של אואזיס יצא רק לפני שבועיים, אבל בשביל לא מעט אנשים מדובר באלבום ישן. אם הייתם מחפשים אותו בתוכנות לשיתוף הקבצים – הגיהנום של תאגידי המוזיקה – הייתם מגלים שהוא יצא כבר לפני חודשיים. המעריצים שנשארו לאואזיס הספיקו להתאכזב ממנו, מבקרי מוזיקה טענו כבר באפריל שנואל גאלאגר שר כמו סנאי חירש, והלהקה הדפה את ההתקפות האלה הרבה לפני שהאלבום הגיע לחנויות.

     

    למעשה, רוב האלבומים שיצאו בשנים האחרונות הגיעו לרשת לפחות חודשיים לפני מועד היציאה שלהם והובילו לאינספור מצבים בלתי אפשריים: קבוצות פיראטיות עם שמות מגוחכים שמתמחות בהשגת אלבומים חמים והעלתם לרשת, אלבומים שהופכים לקלאסיקה עוד לפני שיצאו, וחידושים טכנולוגיים שמנסים ללא הצלחה להילחם בתופעה בשירותה של תעשיית המוזיקה קורסת. גם בישראל.

     

    הפרנויה שולטת

     

    בעידן שבו רשת של פורומים ובלוגים משיגה את המוזיקה לפני כולם ויוצרת את ההייפ הראשוני בלי תיווכם של יחצנים, חברות התקליטים נאלצות לשנות אסטרטגיה שיווקיות ולהפנים שהן למעשה כבר לא מוכרות תקליטים. כל זה עושה אותן, וגם לא מעט אמנים, מאוד פרנואידיות. את תמלמלו את המילה 'דליפה' באולפן הקלטות גדול באנגליה, יש סיכוי שתוכנסו מיד לתוך מכונת שיקוף ותפגשו במאבטח שיפרוק עליכם שנים של זעם ותסכול.

     

    אם תבדקו אצל מוזיקאים מפורסמים מהו אולפן טוב, הם יזכירו כספת ענקית שבה אפשר לשמור את התוצר של יום ההקלטות. אם תחפשו מספיק טוב, תמצאו גם מוזיקאים כמו הראפר NORE, שהרחיק לכת ובנה אולפן מאובטח בבית כדי להשיג מידור מקסימלי ושליטה מלאה ברשת האבטחה. סיפורים כאלה גורמים לכל המעורבים להתגעגע לעבר המתוק – כשאלביס עזב את המשאית ושדד את המוזיקה שלו מאמנים שחורים, בלי לפחד שישכפלו אותה.

      

    החשודים המיידים: מבקרי המוזיקה

     

    הסיפור הלא ייאמן של 'לינקין פארק' ממחיש באופן מדויק מדוע המלחמה הטכנולוגית הזאת חסרת כל סיכוי, וגם מוציאה את הכיף מהרוקנרול. בזמן שהקליטו את אלבומם הקודם, 'מטאורה', תחת שמירה הדוקה ומידור כבד, הכניסו את הדיסקים ששימשו אותם במהלך הסשן היומי לגריסה בתוך מכשיר מיקרוגל.

     

    כשסיימו להקליט, שוכפלו מהמאסטר שני עותקים שהוכנסו לכספת שלה מפתח אחד. לבסוף הועברו הדיסקים, תחת אבטחה , לאולפני וורנר בלוס -אנג'לס, שם עשו מהם שישה עותקים מקודדים שיועדו למנהלים בכירים במחלקת השיווק. אלה שמעו את החומרים ואחרי שסיימו לאבחן את קהלי היעד שברו את הדיסק לחתיכות ושלחו אותן כהוכחה למנהל השיווק והאבטחה.

     

    אלבומי פרומו לא נשלחו לעיתונאים או לתחנות רדיו, מבקרי מוזיקה נאלצו לבוא לאולפנים כדי לשמוע את האלבום, ותחנות רדיו שרצו לשדר ממנו קיבלו את השיר הראשון בשידור לוויני שיצא מהכספת של אולפני וורנר. איך הסתיימה המשימה? האלבום דלף לרשת לפני צאתו, אבל מכר כמעט מיליון עותקים בשבוע הראשון.

     

    מסלול המכשולים שעובר אלבום לפני שהוא נוחת בחנויות מאפשר לא מעט הזדמנויות שבהן הוא יכול להיגנב ולעלות לרשת. זה יכול להיות עוזר הטכנאי, זה יכול להיות הצלם שקיבל לידיו את האלבום, וזה יכול להיות הנמקה ממחלקת השיווק או החבר הכי טוב של האמן עצמו. ולמרות זאת, רוב האנשים מחברות התקליטים יספרו לכם שהאשמים העיקריים הם אנשי הרדיו ומבקרי המוזיקה, שמקבלים עותקי פרומו לפני שהאלבום יוצא לחנויות.

     

    תפיסתו המתוקשרת של מרק שומאכר, מנהיג 'קבוצת אפוקליפסה הפקות', חבורה גדולה שאספה עותקי פרומו משדרני רדיו, המירה אותם לפורמט MP3 והפיצה אותם בפורום של תוכנת שיתוף הקבצים WAREZ, רק חיזקה את הטענה הזו. כתוצאה מכך החליטו כמה חברות להפסיק לשלוח פרומואים או לעבור לעותקים שמקודדים בטכנולוגיות מתקדמות נגד העתקה.

     

    במקרה של אמנים חשדניים במיוחד, כמו ברוס ספריגסטין, רק אדם אחד – מנכ"ל חברת התקליטים – שומע את האלבום לפני שהוא מגיע לחנויות. במקרה של קולדפליי נאלצו מבקרי המוזיקה לקבוע פגישה בחברת התקליטים כדי לשמוע את האלבום החדש דרך אייפוד שנמצא בתוך תיבת זכוכית נעולה.

     

    כמה עותקים מקודדים מ-X&Y, החדש של קולדפליי, נשלחו למבקרים בעיתונים גדולים, אבל אלה חתמו על מסמך שהכינו עורכי הדין של ענק המוזיקה הבריטי

    אי.אם.איי, וקיבלו עותק תחת הפסבדונים the Fir Trees ומבלי שצוינו בו שמות השירים. המשימה הצליחה מעל למצופה. האלבום החדש, בניגוד לקודם דלף שבוע בלבד לפני המועד הרשמי.

      

    עם המכנסיים למטה

      

    איך זה ייתכן? "כשמדובר באמנים שאלבומים שלהם דלפו בעבר, אתה מוצא דרכים להעביר את הפרומואים לרדיו בצורה שתמנע את זה", אומר משה מורד, שעבד כמנהל שיווק באי.אם.איי ומנהל כעת חברה שמייעצת לאמנים עצמאיים ולחברות תקליטים בבריטניה. "אתה יכול לעשות סטרימינג ישיר בלי להעביר להם את השירים. אתה יכול להחליט על יום מסוים ועל שעה מסוימת שבה מגיע בנאדם לתחנת הרדיו, משמיע את זה ולאחר מכן לוקח את הדיסק ויוצא מהאולפן. אתה צריך רמת אבטחה מסוימת, אבל אתה לא יכול לחסום את זה במאה אחוז.

     

    "צריך גם שחברת התקליטים עצמה, גם האמן וגם חברת הניהול שלו יהיו מאוד רגישים לנושא ויבינו שהם הולכים להפסיד המון כסף. צריך לדעת עם איזה אולפן עובדים, רצוי לשים מאבטח ולהעביר את המאסטר בברינקס לידי המנהל של הלהקה. אתה מכין את מערך השיווק הרבה זמן קודם, אז אם דליפה זה משהוא שלא לקחת בחשבון, ותופסים אותך עם המכנסיים למטה. יש לאנשים את האלבום, זו עובדה קיימת. אפשר רק לנסות בצורה מתוחכמת - לשנות בדקה התשעים את העטיפה, לעשות עיצוב מיוחד, להוסיף מוצר שהוא ערך מוסף לאלבום עצמו, די.וי.די או דיסק בונוס"

     

    השיטה: להתיש את מורידי הקבצים

     

    מכיוון שאלבומים חמים ברשת מתפשטים מהר יותר מפריס הילטון, יש רק דבר אחד שאפשר לעשות אחרי שהאלבום דולף: להתיש את הגולשים עם כמויות גדולות של קבצים לא תקינים.

     

    חברת מידבר הישראלית, שנקנתה על ידי הענק העולמי מקרוויז'ן, עוסקת בסוג כזה של הגנה. "אם אתה נכנס לקאזה ומחפש את הדיסק החדש של קולדפליי, אתה תראה מיליוני קבצים", מסביר נועם מור מחברת מקרוויז'ן. "יש שתי אופציות: או שאתה מוריד אותם והם ריקים, או שהם עושים לינק לאתר של קולדפליי או של אי.אם.איי. הרעיון הוא שאתה עסוק כל היום בלהוריד דברים שאין בהם שום דבר".

     

    למרות האפקטיביות הרבה שהחברה מציגה, שוק ההורדות החוקיות מהווה בינתיים רק שני אחוזים מכלל מכירות המוזיקה בעולם. ולמרות שדליפת חומרים מובילה להמון סיטואציות בעייתיות, יש אלבומים שהיא דווקא שירתה מצוין. האלבום הקודם של הווייט סטרייפס ('אלפנט'), למשל, נכנס לרשימת מאה האלבומים הגדולים בכל הזמנים עוד לפני שיצא באופן רשמי.

     

    יש גם חברות תקליטים שמחליטות להקדים את מועד היציאה של האלבום אחרי הדליפה, וזוכות כתוצאה מכך ליחסי ציבור רחבים בחינם. יש הטוענים כי הן בעצמן אלה שמדליפות, כחלק מאסטרטגיה שיווקית המיועדת לקהל צעיר. הכל כמובן אפשרי.

     

    אפשרויות חדשות

     

    המצב החדש, שבו רוב צרכני המוזיקה כבר גיבשו דעה לגבי אלבום עוד לפני שיצא, ובמקרים רבים - כפי שקרה לאלבומים האחרונים של בק, רדיוהד וטליב קוואלי - עוד לפני שהאלבום היה מוכן, יכול ליצור כמה סיטואציות מעניינות: אמנים ישתמשו בדליפה של דמואים כאמצעי לדיאלוג בינם לבין המעריצים, שיוביל ליצירת אלבום כמעט דמוקרטי: אמנים ישקיעו פחות זמן בעבודה על השירים מתוך פחד שהם ידלפו וייגזר גורלם אצל הקהל כשהם לא גמורים; בוסים מתאגידי המוזיקה יציצו באתרי מעריצים וכתוצאה ינחיתו סדרת הנחיות שתגרום לשירים לא אהודים להיגנז, לדיסטורשנים להיעלם ולשירים חדשים להיכתב.

     

    זה יכול להפוך את חובבי המוזיקה, אותנו, למעין קבוצת מיקוד גדולה שתשפיע על המוצר על חשבון החירות היצירתית של האמן. בעולם שבו להקה גדולה כמו אואזיס הונחתה על ידי חברת תקליטים לחבר 'סינגל טיפוסי' אחרי שהאלבום החדש שלה כבר היה מוכן, זה נשמע הגיוני וסביר למדי.

     

    למעשה, זה קורה כבר עכשיו, אבל הפוך: בתחילת השנה עמד לצאת אלבומה החדש של פיונה אפל, מוזיקאית בעלת אפיל קברטי וקהל נאמן, אבל חברת התקליטים שלה, סוני, גנזה אותו מטעמים של חוסר קומוניקטיביות. אפל העלתה את האלבום לרשת לפני כמה חודשים וזכתה לתגובות חיוביות מאוד ממעריצים ולביקורות אוהדות ממבקרים, ששברו את כללי המשחק וכתבו עליו למרות שלא יצא רשמית (אפילו במקומות שמרניים כמו ה'ניו יורק טיימס').

     

    הגניזה הזו יצרה הד כל כך גדול, עד שמשמרות מחאה יומיומיות הוקמו מול משרדי סוני ונפתח אתר אינטרנט בשם Free Fiona, שמטרתו לזרז את יציאת האלבום. אפל לא הייתה יכולה לחלום על פרסום גדול וחיובי כל כך.

     

    במקרה קיצוני אחר, שנוגע לאלבום החדש של גאנז נ' רוזס, שעליו עובד אקסל רוז כבר 13 שנים וכנראה לא ייצא לעולם, ישמשו השירים שכבר דלפו לרשת כהוכחה היחידה לדמיון המת של רוז. במקרה אחר, לא פחות מוזר, יצאו קווארים לשירים מהאלבום הבא של רדיוהד, שדלפו לרשת, בדיסק רשמי של המעריץ-פסנתרן, כריסטופר אוריילי.

     

    המחתרת היהודית

     

    אם עד עכשיו חברות התקליטים בישראל התבוננו בפליאה ובריחוק על העולם החדש הזה - של אייפודים, קבצים דולפים ופרות סולאריות בחלל - כעת גם הן חלק מהמשחק.

     

    "האלבומים של אפרת גוש ויוני בלוך עלו לרשת לפני שיצאו", מודה בהשלמה זאב שליק, מנכ"ל אן אם סי, "ראינו גם כל מיני גירסאות לא גמורות של האלבום, הקלטות מתוך תהליך העבודה. כתוצאה מהדליפה העלינו את האלבום של גוש למכירה באתר שלנו עוד לפני שהוא יצא לחנויות. רוב הדליפות מגיעות מאנשים שמעורבים בפרויקט ורובן מכוונות. יש לא מעט קבוצות ופורומים ברשת עם מחויבות הדדית ואם למישהו יש שיר, הוא חייב לשתף אותו.

     

    "מאסטר של אלבום מחזק את מעמדו בתוך הקבוצה, ואני לא פוסל גם את האפשרות שאלה האמנים עצמם. כבר תפסנו מישהו מתוך המערכת. אם אנחנו מזהים שרתים שיש בהם חומר, אנחנו משתדלים לדאוג שהם לא יהיו תקינים. אנחנו משתמשים גם בקבצים לא תקינים. המטריקס הזה נגד הממסד תמיד ילווה אותנו.

     

    "בזמנו הבאתי לסוני את האלבום האחרון של מייקל ג'קסון ארבעה או חמישה חודשים לפני תאריך השחרור הרשמי, כשהם עוד הסתובבו איתו בעולם בתוך מזוודה מוגנת המחוברת לאזיקים".

     

    מנהל songs.co.il, האתר למכירת שירים של אן אם סי, ירין לידור, מוסיף: "אפרת גוש ויוני בלוך היו יריות הפתיחה, אחר כך דלפו גם קאשי ומוקי. בהתחלה אין את זה להרבה אנשים, ותוך 24 שעות זה מתלקח. זה מטורף איך שהמספרים קופצים. יש משהו מאוד סקסי בזה שהאלבום נמצא באופן בלעדי ברשת לפני שהוא בחנויות. בפורומים של אימיול יש תנאי כניסה: או שאתה במעגל הקרוב שמקבל את האלבומים לפני שהם יוצאים, או שיש לך שרת, או שאתה יודע לתכנת כמה שפות ולפרוץ למקומות ולתוכנות". 

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "גם בישראל: השמעות בכורה ב-eMule"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: אלדד רפאלי
    אפרת גוש. גם אותה מדליפים
    צילום: אלדד רפאלי
    צילום: רונן ללנה
    יוני בלוך. יריית הפתיחה
    צילום: רונן ללנה
    ארכיון
    רדיוהד. ביצועים לשירים עוד לפני צאת האלבום
    ארכיון
    עטיפת האלבום
    קולדפליי. מיליוני קבצים ברשת
    עטיפת האלבום
    ביטוח רכב
    מומלצים