צייר לי כבשה. ואפשר גם אוטובוס?

"אני עומדת מול הדלת. דופקת שלוש דפיקות חלושות ואחר מצלצלת צלצול חטוף בפעמון. פיק ברכיים, התרגשות קלה. אני אוהבת את ההרגשה הזאת – לעמוד על מפתנו של מאייר... מאיירים הם אנשים של מילה וקו – הם אוהבים לקרוא ספרים ואוהבים לצייר ציורים, ולפעמים לא ברור מה הם אוהבים יותר".

מתוך "על עלה ועל אלונה"‏ (איור: דוד פולונסקי)

1

2

3

4

בגילוי הלב הזה חושפת מיכל בוננו את התחושה שליוותה אותה בכל פעם מחדש לקראת כל אחד מ-35 המפגשים שלה עם מאיירים, זוכי פרס האיור לספר ילדים של מוזיאון ישראל ע"ש בן יצחק בשנים 1978-2004, מפגשים שמקובצים ב"ספר המאיירים הגדול", שרואה אור בימים אלה על-ידי מוזיאון ישראל והוצאת "עם עובד".

בשבוע שבו רבים מאיתנו מקדישים כמה שעות פנאי של אחר-צהריים או ערב לטובת הספר העברי,  יוצא לאור הספר הזה, ספר שהוא גם סוג של תערוכה של ממש. בואו נודה: כקוראי ספרות הילדים לדורותיה אנחנו לא תמיד זוכרים ומזכירים את תרומתם של האנשים מאחורי האיורים, אלו שסייעו לסיפור המעשה שנמתח לו לאיטו בין דפי הספר לקרום עור וגידים. והנה בא הספר הזה ומשלם את חובנו לאנשים שמאחורי הדמויות שכבר מזמן אימצנו גם אנחנו לעצמנו, ובה בעת מציע לנו את האפשרות לפשפש ולהתענג שוב על זיכרונות נושנים ומתקתקים של ילדות.

לאחר הסקירה ההיסטורית מגיע הדבר האמיתי – 35 פרקים שהם למעשה מפגשים עם המאיירים הזוכים. סדרת המפגשים המצטברת היא כמו ביקור בגלריה חלומית, מלאת חדרים, עד שנדמה שחלליה – דפים צבעוניים ומלאי קסם – הם המקום המושלם עבור המאיירים ויצירותיהם.

בלתי נמנע כמעט שהדפדוף בספר ילווה גם ברגשות התרפקות ונוסטלגיה. היות שהפרקים ערוכים שלא בסדר כרונולוגי אלא לקסיקוגרפי, לפי שמות המאיירים, הכיסופים של כל אחד מאיתנו מפציעים בו במפתיע. בין מאיירים ובין ספרים שטרם התוודענו אליהם, אנו פוגשים פתאום באיורים הוותיקים והזכורים משעת השינה שלנו, שמתחברים מיד לחיבוק ולנשיקת לילה טוב.

ביקור בילדות

בסיור בהדרכתה המסורה של מיכל בוננו, מאיירת בזכות עצמה, אנו פוגשים את הדמויות האנושיות שמאחורי האיורים (הדמויות הפיקטיביות) באמצעות צילום דיוקן וגם ריאיון אישי. לצד האיורים והשיחה מציגים היוצרים גם תמונת ילדות שלהם, ולצדה איור מאותה תקופה ממש. אם תקדישו לאיור הזה יותר מכמה שניות, בדרך כלל תגיעו לתובנה כי היה בו כדי לנבא את העיסוק העתידי של אותו אדם.

אין ספק שבוננו ידעה מה לשאול את עמיתיה, והצליחה לחשוף משהו מהמתרחש מאחורי הקלעים של המאיירים. היא חקרה אם קיים רקע משפחתי, מהו איור, איך הוא נתפש, מיהם המאיירים והאמנים האהובים, מהם הספרים שהיו בעלי השפעה, מהן הטכניקות הרווחות, האם יש למאייר סדר יום, עד כמה עזה אהבת האיור ומדוע, וגם על מה חולמים מאיירים. הרבה הרבה חלומות.