שתף קטע נבחר

טור דה פראנס: כל מה שרצית לדעת

מה באמת קורה על הכבישים של צרפת בחודש יולי? כמה כסף רוכבי האופניים מרוויחים? עם מי הם מתנשקים? איך הם משתינים? מה המשמעות של החולצות, ולמה יש קבוצות? מורה נבוכים, הגרסה המלאה

האגדה החיה לאנס ארמסטרונג הצליח להביא את הטור דה פראנס לרמת פופולריות שטרם נראתה ברחבי העולם, וגם אצלנו בישראל. כולם מכירים את רוכב האופניים האמריקני שניצח את הסרטן ומסתער בימים אלה על התואר השביעי ברציפות שלו, במירוץ היוקרתי ביותר בעולם.

 

לאור העניין הרב בתחרות, ושאלות הרבות שהעלו גולשים בתגובות לידיעות, הכנו 'מורה נבוכים' קצר, למי שלא ממש מבין את הכללים של תחרות האופניים המוזרה הזו.

 

  • כמה קטעים יש לטור?

 

הטור מורכב מ-21 קטעי מירוץ, באורכים משתנים, המתחלקים למספר סוגים: קטע מישורי: סדר גודל של 170-230 ק"מ, מתנהלים רובם ככולם ללא עליות וירידות. לעיתים נראה בקטעים כאלה את הדבוקה המרכזית מסיימת יחד בספרינט לקו הסיום, או שתיתכן בריחה של כמה רוכבים, או רוכב בודד. רוב השבוע הראשון הוא כזה, וגם הימים האחרונים.


הדבוקה המרכזית בקטע הררי (צילום: איי פי)

 

קטעי הרים בינוניים: אורך דומה למישור. כוללים פסגות, אך לרוב לא מסתיימים בפסגה. קטעי הרים קשים: הקטעים הרצחניים ביותר, לרוב לא יותר מ-200 ק"מ. מתקיימים בהרי האלפים או הפירינאים, בדרך כלל ממוקם קו הסיום על פסגה. בהם נקבעים גורלות לדירוג הכללי.

 

קטע נגד השעון: קטע קצר הרבה יותר (70-15 ק"מ), המאפשר לבחון את יכולתו של כל רוכב, ללא קבוצה וטקטיקות. הרוכבים מזנקים בנפרד (המוביל מזנק אחרון), בהפרשי זמן זה מזה, ולכל אחד נקבע זמן אישי, המצטרף לזמן הכללי שלו בקטעים הרגילים. השנה יש שניים כאלה, השני הוא הקטע הלפני אחרון, שיכול להיות קובע.

 

קטע קבוצתי נגד השעון: אין יותר מאחד כזה בשנה. כל קבוצה מזנקת בנפרד, והזמן שנקבע לה הוא הזמן של הרוכב החמישי שמגיע לסיום. הרוכבים האחרונים מקבלים את הזמן האישי שלהם, וישנן מגבלות על הזמן שקבוצה יכולה לאבד לעומת המנצחת.

 

  • מה משמעותן של החולצות?

 

החולצה הצהובה – אותה לובש הרוכב המוביל בדירוג הכללי, כלומר בעל הזמן המצטבר הקטן ביותר בכל הקטעים, בחישוב הכולל גם בונוסים של הפחתת שניות.


צהוב מדגיש לו את העיניים (צילום: איי פי)

 

החולצה הירוקה – מוענקת לרוכב עם מספר הנקודות הגבוה ביותר. המתחרים עליה הם בדרך כלל הספרינטרים המובילים. נקודות מוענקות לראשונים בסיום כל קטע, בחלוקה המשתנה לפי סוג הקטע. בנוסף, ישנן 2-3 'נקודות מיאוץ' במהלך קטעים, ושלושת החוצים אותן ראשונים מקבלים נקודות נוספות.

 

החולצה המנוקדת (לבנה עם נקודות אדומות) - אותה לובש המוביל בדירוג 'מלך ההרים'. נקודות בתחרות זו מוענקות לרוכב שחוצה ראשון פסגות, המתחלקות לקטגוריות קושי.

 

החולצה הלבנה – מוכרת פחות, והיא המצאה חדשה יחסית. אותה לובש הרוכב הצעיר הטוב ביותר, כלומר מי שמדורג הכי גבוה בדירוג הכללי ועדיין לא מלאו לו 25 (ב-1 בינואר).

 

  • למה כולם רוכבים ביחד?

 

במרבית שלבי המירוץ, במיוחד בקטעים מישוריים, יעדיפו הרוכבים לרכב בדבוקה אחת מרכזית ('פלוטון') מסיבות פיסיולוגיות. הרכיבה בקבוצה מצמצמת בשיעור משמעותי את התנגדות האוויר לרוכב, שעולה בטור הנדסי עם המהירות, וחוסכת עד 40% אנרגיה. הרוכבים הראשונים אמנם סובלים, אך הם מתחלפים בקצב גבוה. לכן, רוכב הבורח לדבוקה לבדו נאלץ להשקיע המון, ולא יכול לעשות זאת לאורך זמן רב.

 

  • מדוע בסיום נקבע לכל הדבוקה זמן זהה?

 

בעיקר משיקולי בטיחות, נקבע כי כל מי שמגיע ל- 3 הקילומטרים האחרונים יחד עם המנצח בקטע, יקבל את הזמן של המנצח. לולא החוק הזה, המיאוץ לקו הסיום היה הופך לקרב המוני על כל שנייה, ותאונות רבות היו מתרחשות.


קרב המוני על קו הסיום (צילום: איי אף פי)

 

  • באיזו מהירות הם רוכבים?

 

בקטעי מישור הדבוקה רושמת מהירות ממוצעת של בסביבות 50 קמ"ש. הספרינטים בסיום קטעים יכולים להגיע אפילו ליותר מ-70 קמ"ש. בפסגות התלולות בהרים תרד המהירות עד לסביבות 10 קמ"ש, לעומת אזור ה-80 קמ"ש בירידות.

 

  • כמה כסף מרוויחים?

 

המנצח בטור מקבל 400 אלף יורו, אך המסורת שעדיין לא נשברה אומרת שהוא מחלק את הכסף בין חברי קבוצתו, שסייעו לו לזכות. בנוסף, סך של כ-2.6 מיליון יורו מחולק כבונוס על הישגים שונים: מיקום בקטע, לבישת אחת מהחולצות במשך קטע, איסוף נקודות בתחרות המיאוצים או מלך ההרים, דירוג קבוצתי, מיקום סופי בדירוג הכללי ובדירוג הסופי של הנקודות. למרות זאת, עיקר ההכנסה לרוכבים מגיעה מבעלי הקבוצות והספונסרים.

 

  • מה אומרת החלוקה לקבוצות?

 

לא ניתן לרכב בטור, או בתחרות אופניים מקצוענית אחרת, ללא השתייכות לקבוצה. שם הקבוצה נקבע לפי הספונסר הראשי שלה, ולמרות שיש שיוך למדינות, לא תמיד הרוכבים בקבוצה (CSC הדנית, למשל) יהיו מקומיים (יש להם השנה דני אחד). לקבוצות סגל רוכבים רחב בתחרויות במשך השנה, היכול להגיע עד ל-30 רוכבים, והן בוחרות את מי להרכיב לטור דה פראנס. בטור יש 21 קבוצות וכל אחת מתחילה עם תשעה רוכבים.

 

חברי הקבוצה שומרים זה על זה ופועלים לפי טקטיקה וחלוקת תפקידים המוגדרת על ידי המנהל המקצועי. אסטרטגיות הרכיבה הקבוצתית יכולות להיות מתוחכמות מאוד, לפעמים ממש כמו שח-מט. הדירוג הקבוצתי נקבע לפי הזמן אותו קובעים שלושת הרוכבים הראשונים של הקבוצה בכל קטע, במצטבר. הקבוצה המובילה, לכן, היא זו שרוכביה קבעו את הזמן הקצר ביותר.

 

  • ארמסטרונג יש רק אחד, מה עם שאר 188 הרוכבים?

 

לכל אחד תפקיד אחר. יש רבים שהם ממש 'פועלים' של מוביל הקבוצה ושומרים עליו, יש המתמחים בספרינטים וייאבקו על החולצה הירוקה, או מטפסים מומחים על המנוקדת. אחרים ינסו למשוך תשומת לב וחשיפה לספונסרים עם בריחות בקטעים מישוריים, ויקוו אולי לנסות ולזכות בקטע בודד, שיקנה להם תהילת עולם. בודדים שמים לעצמם כמטרה את פסגת הדירוג הכללי.

 

  • למה כולם מתעניינים רק בטור? אין מירוצים אחרים?

 

ודאי שיש, אך הטור הוא מסורתית הגדול מכולם, במיוחד בעידן ארמסטרונג. עוד שני מרוצי 'גרנד טור' יש בשנה, ה"ג'ירו" האיטלקי (במאי) וה"וואלטה" של ספרד (ספטמבר), גם הם נמשכים שלושה שבועות. עוד סוג הוא מירוצים שבועיים, של חמישה ימים (יום אחד מהם נגד השעון), ויש גם מירוצים חד-יומיים של כ-250 ק"מ. בנוסף, קיימות כמובן אליפויות מקומיות, אליפויות עולם ואולימפיאדה. השנה החלה שיטת דירוג חדשה, סבב ה'פרו טור', ששינתה את התייחסות הקבוצות למירוצים השונים. אגב, על ארמסטרונג נמתחה ביקורת רבה מכיוון שבחר להתמקד כמעט אך ורק בטור דה פראנס. לכן הוא נחשב בעיני רבים מהעוסקים בענף כרוכב הטוב בכל הזמנים בטור, ולא כגדול מכולם, תואר המוענק בדרך כלל לאדי מרקס הבלגי.

 

  • איך הם משתינים?

 

לעיתים רוכב פשוט פורש רגע לצד עם אחד מחברי קבוצתו, מתרוקן וחוזר בעזרתו לדבוקה. בימים מסוימים אחד מהרוכבים הוותיקים בדבוקה יארגן מעין 'הפסקה', במהלכה תנוע הדבוקה באיטיות כך שמי שרוצה יוכל לסטות מהכביש לדקה ולחזור. האתיקה בין הרוכבים קובעת שבזמן זה לא יהיו נסיונות בריחה. אם רוכב רוצה להשתחרר שלא בזמן הפסקה שכזו, שניים מחבריו לקבוצה ילוו אותו לאחורי הדבוקה ולצד הכביש, שם הוא פשוט ישתין תוך כדי תנועה. זהו מבצע קבוצתי מורכב, וגם לא כולם מסוגלים להשתחרר בצורה הזו... הסיבה שאנחנו לא נראה את הדברים האלה בטלוויזיה היא שככלל הם אינם מצולמים, אלא במקרה.

 

  • ואוכלים?

 

בכל קטע שאינו נגד השעון יש 'אזור הסעדה', בו יחולקו לרוכבים שקים קטנים עם חטיפים ומשקאות. גם בזמן זה נהוג שלא לתקוף את המובילים. בנוסף, לכל קבוצה יש רכב הנוסע מאחורי הדבוקה, ממנו יכולים לקחת רוכבים אוכל ושתייה, ולחלק לחבריהם, אך לא ב-20 הקילומטרים האחרונים.

 

  • כמה פעמים מנשקים את הבנות בטקס שבסיום קטע?

 

'בנות הפודיום' מעניקות פרחים למובילים בקטגוריות בסיום כל קטע. בצרפת, הנוהג הוא לנשק שלוש פעמים, ולהתחיל בלחי השמאלית. אך יש איטלקים שמתבלבלים ועושים זאת כנהוג במדינתם, רק פעמיים. בכל מקרה, אסור לנשק על השפתיים!

 

רוצים לדעת עוד? השתמשו במנגנון התגובות של ynet כדי לשלוח לנו שאלות. מערכת ynet תענה למעניינות ביותר. 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: רויטרס
לאנס ארמסטרונג
צילום: רויטרס
מומלצים