מדע מהסרטים
בסרטי מַדָּע בִּדְיוֹנִי רבים מציגים לנו לפעמים תמונה די מפחידה של העתיד – יצורים שֶׁחֶצְיָם אָדָם וְחֶצְיָם רוֹבּוֹט, מכונות ששולטות על בני האדם, ועוד. אנחנו לא תמיד מודעים לכך, אבל העתיד, בעצם, כבר כאן (והוא לא מפחיד כמו שחשבנו). בכתבה השישית בסדרת "גיבורי-על במדע" נפגוש אנשים בָּיוֹנִיִּים ויצורים קִיבֶּרְנֶטִיִּים, ונגלה מהי בִּינָה מְלָאכוּתִית
גִיבּוֹרֵי הָעַל שאנו מכירים מהקולנוע, מהטלוויזיה ומחוברות הַקּוֹמִיקְס, מסוגלים לבצע את הַבִּלְתִּי יֵאָמֵן: הם נלחמים בָּרֶשַׁע ובאויבים מסוכנים באמצעות כוחות אדירים ויכולות עַל-אֱנוֹשִׁיּוּת מופלאות. הם מְרַתְּקִים אותנו בעלילות מותחות ומרתקות, עד שלפעמים אנחנו שוכחים שהכותבים בעלי הדמיון, שהמציאו את גִיבּוֹרֵי הָעַל, הִסְתַּמְּכוּ בעצם על תופעות שקיימות בטבע – ובמציאות הן מופלאות לא פחות, ואולי אפילו יותר מאשר בקולנוע.
חצי אדם, חצי מכונה
רוֹבּוֹקוֹפּ, קצין המשטרה הָרוֹבּוֹטִי, הופיע לראשונה בסרט המדע הבדיוני "רוֹבּוֹקוֹפּ" משנת 1987. לסרט היו שני סרטי המשך: "רוֹבּוֹקוֹפּ 2", שיצא בשנת 1990, ו"רוֹבּוֹקוֹפּ 3", שיצא בשנת 1993. כמו כן, דמותו של רוֹבּוֹקוֹפּ הופיעה גם בסדרת טלוויזיה ובסדרת חוברות קומיקס.
רוֹבּוֹקוֹפּ אינו רובוט, למעשה, אלא יצור קִיבֶּרְנֶטִי: קִיבּוֹרג, או בְּאַנְגְּלִית: סַיְבְּוֹרַג (Cyborg). הקִיבּוֹרג הוא יצור, המהווה שילוב של חלקים חיים וחלקים מֶכָנִיִּים. בדרך כלל המטרה ביצירת קִיבּוֹרג היא לשפר את היכולות הטבעיות של האדם בעזרת אֶמְצָעִים טֶכְנוֹלוֹגִיִּים.
כל זה נשמע בהחלט כְּלָקוּחַ מֵעוֹלַם הַמַּדָּע הַבִּדְיוֹנִי, אולם, האם ידעתם שכבר כיום מסתובבים סביבנו אנשים רבים, שבתוכם מושתלים חלקים מֶכָנִיִּים, המשפרים את יכולתם הטבעית?
האנשים הללו אינם בדיוק קִיבּוֹרגים, אך ניתן לקרוא להם "אנשים בָּיוֹנִיִּים". ה"בּיוֹנִיקָה" היא, למעשה, מעבר של רעיונות מִתְּחוּם הַבִּיוֹלוֹגְיָה לִתְחוּם הַהַנְדָּסָה, ולהיפך.
דוגמה נפוצה לבּיוֹנִיקָה היא קוֹצֵב הַלֵּב. לגוף שלנו יש קוֹצֵב לב טבעי שֶׁמַּסְדִּיר את קצב פעימות הלב באמצעות פְּעִימוֹת חַשְׁמַלִּיּוֹת. אך, כאשר קוֹצֵב הלב הטבעי לא עובד מספיק מהר, או כשיש חסימות בְּהוֹלָכַת הַחַשְׁמַל בַּלֵּב, מתקינים לאנשים הסובלים מן הבעיות הללו קוֹצֵב לב.
שֶׁתֶל שמאפשר לחירשים לשמוע
כיום, הרופאים כבר מסוגלים להשתיל מכשיר שמיעה שֶׁמְּחַקֶּה את הדרך שבה האוזן שולחת מְסָרִים למוח. סוג כזה של שֶׁתֶל יכול לְאַפְשֵׁר שמיעה לאנשים מסוימים, שבלעדיו, היו חֵרְשִׁים. מַדְּעָנִים כבר ערכו מספר ניסיונות מוצלחים בהשתלת לב מֶכָנִי, וייתכן שממש בקרוב יְהַלְּכוּ בינינו בני אדם שבגופם לב-מכונה.
אם הבּיוֹנִיקָה הזו נשמעת לכם עוד רחוקה מהסרט "רוֹבּוֹקוֹפּ", דעו כי היום כבר יש אנשים בָּיוֹנִיִּים המזכירים את רוֹבּוֹקוֹפּ הרבה יותר. בשנים האחרונות הותאמו למספר אנשים זרועות תּוֹתָבוֹת מֶכָנִיות של ממש. אותם אנשים, שידיהם נקטעו, יכולים היום להפעיל זרועות שבתוכן מותקנים מנועים קטנים המפעילים את תנועת הכתף, המרפק, פרק היד ואפילו את תנועת האצבעות. הפעלת תנועת הזרוע עדיין מוגבלת לשליטה באמצעות היד השנייה או באמצעות תנועות גִּידֵי הכתף, אך כוונתם הסופית של המַדְּעָנִים היא להצליח להתחבר ישירות למערכת הָעֲצַבִּים. כך יוכלו אנשים לשלוט בזרועותיהם המֶכָנִיות באמצעות המוח.
כנראה שבקרוב מאוד יוכלו קטועי ידיים לנגן בפסנתר, ואולי, עם מנועים חזקים מספיק, אפילו לרסק קירות בטון, כמו רוֹבּוֹקוֹפּ.
רואים רחוק
לאחרונה הצליחו מַדְּעָנִים לעמוד במה שנחשב לאחד האתגרים הגדולים ביותר של תחום הבּיוֹנִיקָה: יִצּוּר עַיִן מְלָאכוּתִית - מכשיר, הבנוי ממצלמת וידיאו קטנטנה שמורכבת על גבי משקפיים. המצלמה מחוברת לִשְׁבָב מחשב, המושתל מֵאֲחוֹרֵי עֵינוֹ של האדם. התמונות מן המצלמה מועברות לשְׁבָב המחשב, שֶׁמְּעַבֵּד אותם לִפְעִימוֹת חַשְׁמַלִּיּוֹת שהמוח מסוגל לְעַבֵּד. התמונה שמתקבלת בינתיים היא בסיסית ופשוטה ביותר, אך מְאַפְשֶׁרֶת לאנשים, שבלעדיה היו עיוורים, לזהות דברים כמו דלתות וחלונות בסביבתם.
הָעַיִן הַבָּיוֹנִית מְהַוָּה עדיין פיתוח חדש וְהַתְחָלָתִי, אך האפשרויות לְפִתּוּחַ עֲתִידִי יכולות להיות מעניינות מאוד. מאחר שמצלמות מסוגלות לקלוט טְווח צְבָעִים רחב יותר מהעין האנושית, ייתכן שבעתיד יורכבו מצלמות הקולטות את טְווח האינפרא אָדום, ואז - רוֹבּוֹקוֹפּ כבר לא יהיה היצור היחיד בעל ראיית לילה...
הכוונה של מְתַכְנְנֵי הַזְּרוֹעוֹת הַתּוֹתָבוֹת וְהָעֵינַיים הַמְּלָאכוּתִיּוֹת היא, כמובן, לא לייצר מכונות לחימה, אלא רק להחזיר לאנשים את יכולותיהם הטבעיות, שאבדו. אבל, יש מי שכבר מתכננים את חיילי העתיד. בצְבָא אַרְצוֹת הַבְּרִית, למשל, מעריכים שהלחימה בקרבות העתיד תהיה יותר ויותר עירונית (כלומר: תתבצע בשטח הֶעָרִים). בלחימה בִּתְנָאֵי שֶׁטַח צְפוּפִים שכאלה, החיילים לא יוכלו להיעזר בִּרְכָבִים מְשׁורְיָנִים, ויהיו חֲשׂוּפִים לאש האויב. לכן, קבוצות רבות של מַדְּעָנִים מנסות לפתח כבר שנים רבות מכשירי שלד חיצוני שישמשו, בין היתר, כשריון לכוחות הלוחמים.
הרעיון של השלד החיצוני מגיע, למעשה, מעולם הטבע. ליצורים רבים, כמו סרטנים וחרקים שונים, יש שלד חיצוני (בניגוד לשלד הפנימי שיש לנו - בני האדם). שריון ללוחמים קיים כמעט מאז ומתמיד, אך בעתיד – כדי להתגונן מפני כלי הנשק הַמּוֹדֶרְנִיִּים, ייאלץ חייל לשאת שריון כָּבֵד מִנְּשׂוא. לכן, השלד החיצוני צריך יהיה להיות מְמונָּע. כבר נעשו ניסיונות במערכת שתוכל לחקות את פעולת ההליכה של החייל, תוך כדי תנועה, ותגביר את יכולת נשיאת המשקל שלו. מערכות שמגבירות את כוח הידיים נוסו אף הן בעבר. אולם, עדיין לא נבנתה מערכת שלמה ומוצלחת.
המחסל הפך למושל
אָמָּנֵי הַמַּדָּע הַבִּדְיוֹנִי הדגימו כבר פעמים רבות כיצד יכולה להיראות מערכת שלד חיצוני. לוּטֶנֵט רִיפְּלִי, גיבורת הסרט "הנוסע השמיני 2", למשל, נכנסת לתוך מערכת שלד חיצוני כשהיא נלחמת במפלצת המאיימת. בסרט "גברים בחלל" נלחמים החיילים בחרקים ענקיים מתוך מערכות שלד חיצוני. גם לרוֹבּוֹקוֹפּ שלנו יש מערכת שלד חיצוני, אלא שהוא אינו יכול לצאת ממנה בסוף היום...
גיבור רובוטי נוסף הוא "הַמְּחַסֵּל", גיבור סדרת הסרטים "שליחות קטלנית". הקִיבּוֹרג המאיים הופיע לראשונה בסרט הראשון בסדרה בשנת 1984. את תפקיד "הַמְּחַסֵּל" מגלם השחקן אַרְנוֹלְד שְׁוַרְצֶנֶגֶר, שכיום מכהן כְּמוֹשֵׁל מְדִינַת קָלִיפוֹרְנְיָה, שֶׁבְּאַרְצוֹת הַבְּרִית.
בסרט הראשון בסדרת "שליחות קטלנית" דמות הקִיבּוֹרג הייתה הדמות הרעה - אויבת הָאֱנוֹשׁוּת. אולם, בסרטים הבאים בסדרה: "שליחות קטלנית 2 - יום הדין" משנת 1991 "ושליחות קטלנית 3 - עלייתן של המכונות" משנת 2003, הפכה דמות הקִיבּוֹרג לדמות טובה, הַמְּגִנָּה על האֱנוֹשׁוּת.
"הַמְּחַסֵּל" תוכנן לְהִתְחַזּוֹת לבן אדם. מַעֲטֶפֶת הָרִקְמָה הָאֱנוֹשִׁית שלו נראית כמו בן אדם, מרגישה כמו בן אדם, מריחה כמו בן אדם (הוא אפילו מזיע כמונו). המטרה שלשמה תוכנן דגם ה- T-800היא לְהִסְתַּנֵּן לתוך מחנות הצבא האנושי, ומשם - לחסל את החיילים.
אולם, תכסיסי הִתְחַזּוּת אינם מְנַת חֶלְקָם של בני אדם ורובוטים בלבד. גם בטבע קיימים בעלי חיים המתחזים לבעלי חיים אחרים. לרוב, בעלי החיים מְחַקִּים בעלי חיים אחרים לצורך הגנה ולא לצורך התקפה. דוגמה אחת היא "זְבוּב הַצִּרְעָה". זְבוּב הַצִּרְעָה הוא זבוב שנראה ממש כמו צִּרְעָה, אבל מכיוון שהוא רק זבוב - אין לו עוקץ. רוב הטורפים אינם מסוגלים להבדיל בין הזבוב לצִּרְעָה, ומעדיפים שלא להסתכן ולהסתבך עם צִּרְעָה עצבנית.
שלד פנימי
אולם, בטבע ישנם גם מקרים המזכירים יותר את "הַמְּחַסֵּל". מקרים בהם בעלי חיים משתמשים בתכסיס ההתחזות על מנת לתקוף. דַּג הַנְקַאִי, למשל, הוא דג בלתי מזיק ואפילו מועיל מאוד. הדג ניזון מִטַּפִּילִים שנצמדים לגופם של דגים גדולים. הטיפול הזה בריא מאוד לדגים הגדולים, ולכן הם מרשים לדג להתקרב אליהם ולשחות איתם. אולם, סוג אחד של דג הנקרא "בְּלֵיינִי נִיב כְּחול-רְצוּעָה" (Bluestriped Fang Blenny), מנצל את הַהַרְמוֹנְיָה הַשּׂוֹרֶרֶת בין הדגים. הבְּלֵיינִי דומה במראהו את דַּג הַנְקַאִי. הוא מתערבב בתוך להקה של דגי נְקַאִי, מתקרב איתם לדג הגדול, ולפני שהדג הגדול מבין מה מתרחש - הבְּלֵיינִי מספיק לנגוס בו נגיסה הגונה.
בניגוד לרוֹבּוֹקוֹפּ, שכפי שהזכרנו קודם לכן - הוא בעל שלד חיצוני, שלד המתכת של "הַמְּחַסֵּל" הוא שלד פנימי. גם לנו, בני אדם, יש שלד פנימי, וגם למינים רבים אחרים של בעלי חיים (יונקים, זוחלים ועופות). למרות שהשלד הפנימי לא מְסַפֵּק את אותה מידה של הגנה, היתרון שלו על פני שלד חיצוני הוא התנועתיות והגמישות הרבה שהוא מְאַפְשֵׁר.
הבדל משמעותי נוסף בין הַמְּחַסֵּל לרוֹבּוֹקוֹפּ הוא, שמקור יכולת החשיבה של רוֹבּוֹקוֹפּ הוא במוח האנושי שלו. מקור יכולות החשיבה של ה-T-800, לעומת זאת, הוא "בִּינָה מְלָאכוּתִית".
מהי "בִּינָה מְלָאכוּתִית"?
ההגדרה הפשוטה היא, שבִּינָה מְלָאכוּתִית היא המחקר העוסק בשאלה: "איך לגרום למחשבים לבצע את מה שמוחות אנושיים מסוגלים לבצע?".
חלק מהמעשים הללו, שמוחנו מבצע, הם דברים שאנחנו לא היינו מגדירים כהישגים גדולים של מחשבה. לדוגמה: היכולת לנוע בלי להיתקל בחפצים, או היכולת לקבל מידע באמצעות ראייה. אנחנו רואים את היכולות הללו כמובנות מאליהן, אולם - ללמד מחשב לחקות את אותן יכולות אינו תמיד דבר פשוט, וברוב המקרים – הוא אפילו די מסובך.
היכולות הקשורות לחושים, לתנועה ולהסתגלות, אינן יכולות אנושיות בלבד. גם לחלק מבעלי החיים יש אותן יכולות. היכולת שמבדילה אותנו מבעלי החיים, והיא אנושית באופן ייחודי, היא הַשָּׂפָה. הַשָּׂפָה היא שֶׁמְּאַפְשֶׁרֶת לנו באמת לחשוב ולהבין. לכן, כדי שֶׁהַבִּינָה הַמְּלָאכוּתִית תחקה את המוח האנושי ו"תחשוב", השפה היא חלק הכרחי בתהליך.
אז מה כבר הצליחו לגרום לבִּינָה מְלָאכוּתִית לעשות? ובכן, מערכות של בִּינָה מְלָאכוּתִית חוזות את תנועות הַבּוּרְסָה, מאבחנות מחלות, מתרגמות בין שפות שונות, כותבות מה שאנשים אומרים, משחקות משחקים, מלחינות מוסיקה, ממציאות בדיחות ועוד. ואיך הבִּינָה המְלָאכוּתִית מִתְחָרָה במוח האנושי? ובכן, בחלק מהמשימות היא מתפקדת טוב יותר, ובחלק - פחות. מערכות בִּינָה מְלָאכוּתִית מצליחות לעיתים לְאַבְחֵן מחלות – טוב יותר מהרופאים. אלוף העולם בְּשַׁחְמָט, גַארִי קַאסְפָּרוֹב, נוצַּח בשנת 1997 על ידי תוכנת מחשב. לעיתים, אפילו יצירות מוסיקליות, שמערכות הבִּינָה המְלָאכוּתִית מלחינות, נשמעת כמו מוסיקה של מלחינים מפורסמים.
סרטי המדע הבדיוני מציגים לנו, לא פעם, תמונה מפחידה של העתיד. אולם, העתיד, בעצם, כבר כאן. אנשים בָּיוֹנִיִּים חיים בינינו ומערכות בִּינָה מְלָאכוּתִית מתחרות איתנו בשחמט. אז יכול להיות שהעתיד לא כל כך מאיים כמו שחושבים.
לפנייה לכתב/ת 
