מה עושים אם תלמיד מגדף את שרון? וכשתלמיד בא עם חולצה כתומה? ומה אם מורה מודיע על תמיכה בסרבנות? החוברת "עם ישראל חי", שאמורה להכין את התלמידים הדתיים לפינוי, מנסה להקנות כלים להתמודדות עם גלי מחאה מצד תלמידים דתיים, אך לצד תרחישי מחאה מניחה כי ההתנתקות היא רעה. מנכ"לית משרד החינוך: "אכן יש בחוברת תרחישים בוטים, אך היא מקפידה על אהבת הארץ ונאמנות לממשלה הריבונית". ח"כ יוסי שריד: החוברת מקוממת ושערורייתית
ימי התנתקות: על רקע תוכנית הפינוי מגוש קטיף וצפון השומרון החליטו במשרד החינוך לתדרך את המורים לקראת הפינוי. לאחר שפירסמו חוברת למגזר החילוני, יצאה באחרונה החוברת "עם ישראל חי" – "הכוונה אמונית, חינוכית וחברתית נוכח תוכנית ההתנתקות". החוברת מיועדת למנהלים ומורים בחינוך הממלכתי-דתי, הניצבים מול גילויי מחאה רבים נגד התוכנית בכיתות.
החוברת, שהוציא משרד החינוך, מציעה מערכי שיעור והפעלות לקראת ההתנתקות ובאופן פרדוקסלי מניחה לכל אורכה כי ההתנתקות היא רעה לישראל מיסודה.
את החוברת מעטרת התמונה של "השרשרת האנושית" נגד ההתנתקות ובשער מופיע תצלום של ישיבת ימית. היא מכילה 132 עמודים, הודפסה ב-1,000 עותקים, חולקה בחודש שעבר לבתי הספר והמנהלים ומופצת באינטרנט.
גורמים במשרד החינוך הגדירו את החוברת כ"שנויה במחלוקת", שכן בין היתר מופיעים בתרחישים להתמודדות בכיתה טענות כי הממשלה לא דמוקרטית, גידופי ראש הממשלה וסרבנות לפינוי.
"הממשלה פועלת לניתוק ישראל מאדמתם"
תחת הכותרת "לא נוותר" כותב ראש מינהל החינוך הדתי, הרב שמעון אדלר כי "לאורך 57 שנות המדינה היו הממשלה ויישוב הארץ משלימים זה את זה ומעצימים האחד את חברו, שהרי הגדול מבין כל בוני הארץ ומיישביה היתה ממשלת ישראל. אולם, עתה פועלת ממשלתנו לניתוק ישראל מאדמתם ולהרס יישוביה".
הפתרון שלו אגב, להתנגשות הערכים: "ללמד את התלמידים לחיות בקונפליקט; עלינו להרחיב את היכולת שלנו ושל תלמידנו לסבול מצב מתסכל זה".
העורך, הרב ד"ר יוחאי רודיק, כותב בפתח הדבר כי "אחת הסוגיות המורכבות והקשות, עבור צעירים ומבוגרים כאחד בימים אלו, היא סוגיית עקירת תושבי גוש קטיף והשומרון מיישוביהם. אירוע זה – 'ההתנתקות' טומן בחובו שאלות יסוד, כגון: אמונה בשעת משבר, יחסנו למדינת ישראל, תפילה שלכאורה לא משיגה את התוצאה הרצויה מבחינתנו, היחס הנדרש בין ביטחון בקב"ה לבין עשייה אנושית וסוגיות נוספות".
לדבריו, "בחוברת זו נעשה ניסיון להתוות כיווני חשיבה ועשייה בתחומים האמוניים, החינוכיים והמעשיים העומדים על הפרק".
התרחישים לתלמידים
בחוברת מובאים מספר תרחישים שמובאים בין היתר בפני התלמידים בכיתה כנושאים למחשבה.
בתרחיש א' מסופר על קבוצת תלמידים מבית הספר, שמחלקת כל יום אחר הצהרים מכתבים לחיילים בטרמפיאדה הקוראים להם לסרב פקודה. על פי התרחיש, מורה מבית הספר הוא זה שחילק את דפי המכתבים לתלמידיו וכשנשאל על כך הגן על עמדתו בלהט.
השאלה הנשאלת בתרחיש זה למורים היא: "מה יחס בית הספר למורה בבית הספר שהודיע כי יסרב פינוי? (האם זה קשור ליכולתו ללמד מתמטיקה, התעמלות או כל מקצוע אחר)".
בתרחיש אחר מדובר על סיטואציה בה מגיעים תלמידים לבית הספר עם חולצות בעלות מסרים פוליטיים. תוכן המסרים מכיל אך ורק כאלה המתנגדים להתנתקות. ואילו המסרים על פי התרחיש: "העם עם גוש קטיף", "גירוש יהודים לא יעבור", "מעמיקים שורשים בצפון השומרון", "אני מילואימניק גאה", "אוהבים את הארץ, עוצרים את הגירוש" ו"טרנספר יהודים לא חוקי". הצגת המסרים החד צדדית, הגם שמדובר במציאות קיימת, מנוגדת לחוזר מנכ"ל משרד החינוך, שאינו מאפשר שימוש בפוליטיקה מצד אנשי המשרד ודורש איזון פוליטי כשכבר מובעת עמדה שכזו.
בתרחיש מכינים את המורים למצב שבו אחד התלמידים מקלל את ראש הממשלה. על פי התרחיש, אחר מורה נכנסה נבוכה לחדר המנהל לאחר שלימדה שיעור על 'תקופת המלכים' ומספר תלמידים אמרו את המשפטים הבאים: "מלוכה עדיפה. הדמוקרטיה היום היא בעצם דיקטטורה, וזה יותר גרוע", "ראש הממשלה חושב שהוא מלך. אבל הוא בעצם (וכאן נאמרה מילת גנאי חריפה)" ו"חלק מהממשלות הכי גרועות שידעה ההיסטוריה, עלו לשלטון בשיטה דמוקרטית". שוב על פי התרחיש, נתקל המורה רק בעמדה מסוג אחד של התלמידים ללא איזון אידיאולוגי.
הסרט היחיד המוקרן בכיתה על פי המלצת החוברת הוא "אדמה בוערת" של ישיבת אור-תורה סטון בנים בירושלים המתאר פינוי מאחז. מטרות הסרט כפי שהן מופיעות בחוברת הן "להעלות רגשות אמפתיה לקשיים של גיבורי הסרט" ו-"ולחשוף את הקושי בפינוי מאחז ברמה האישית, הזוגית והאידיאולוגית".
החוברת חושפת שאלות של מחנכים ומנהלים בבתי ספר דתיים בעיקר באולפנות וישיבות, נוכח ההתנתקות. חלק מהמחנכים סיפרו כי תלמידיהם שלהם קרובי משפחה בגוש קטיף, שאינם מסוגלים ללמוד מרוב שהם מוטרדים מהפינוי.
בדרכי התמודדות נאמר עוד לאותם מורים כהנחת עבודה כי "תלמידי החינוך הממלכתי דתי חונכו רעיונית, מעשית ורגשית להזדהות עם מפעל ההתיישבות הציוני. הם מרגישים שמפעל זה מאוים, וקשה להם להכיל מציאות זו".
בדוגמאות למורים בתחומי התוכן הזקוקים להעמקה ובירור עם התלמידים: "יחס למדינה בעת שתלמיד (ומורה) חלוק על החלטות ממשלה", "יחס להחלטות ממשלה הנראות לתלמיד או (ואולי אף למורה) לא יהודיות ולא מוסריות", יחס לחיילים הממלאים פקודה שאינה נראית לתלמיד (ואולי אף למורה)". עם זאת, אין אף העמקה ובירור בנושאים מהצד הפוליטי המנוגד.
בריאיונות חתך שקיים עם מדריכים ורכזי נוער ביישובים וכן עם מדריכי תנועות נוער דתיות, מספר העורך כי גילה תסמינים שונים המאפיינים את הצעירים הפועלים נגד ההתנתקות. למשל הוא מזהה בקרב התלמידים "ניכור כלפי הצבא, אם החיילים מסוגלים לפנות יישובים, לא אשרת בצבא כזה", וגם שמע את המשפט - "חיילים חייבים לסרב פקודה, לכן מי שמסרב הוא חוטא", יש תחושת בגידה. "המדינה שבה האמינו רומסת את חזונם".
שריד: "החוברת מקוממת ושערורייתית"
ח"כ יוסי שריד הגיב בחריפות על תוכן הדברים בחוברת. "את שמעון אדלר אני מיניתי כאשר הייתי שר-חינוך, מתוך הנחה שיגלה גישה ממלכתית למרות שהוא ראש המינהל לחינוך דתי", אמר. "אחרת, הוא לא היה מתמנה. לצערי הרב, גם הוא מאכזב עכשיו ודווקא בשעת-מבחן. החוברת היא מקוממת ושערורייתית במיוחד, כי אפילו לא כל ההורים והתלמידים בממלכתי-דתי מזדהים עם העמדות האנטי-ממלכתיות, ההרסניות, של רבני הציונות הדתית-לאומית. גם שמעון אדלר משתתף עכשיו בתוקף תפקידו בהקמת הפלאנגות הלאומניות של ארץ-המתנחלים. לו אני היום שר החינוך, הייתי מבקש ממנו להשיב לי את התפקיד שהענקנו לו, כי הוא מעל בו".
מנכ"לית משרד החינוך, רונית תירוש, נפגשה עם הרב אדלר בעקבות פניית ynet ומסרה: "מתוך קריאת החוברת עולה כי למרות התיאור הבוטה של מעשי הממשלה ניתנו כלים למחנכים להתמודד עם התחושות הקשות, תוך דרישה להבהיר את העמדה הבלתי מתפשרת של שמירה על שני עקרונות - אהבת הארץ ונאמנות לממשלה הריבונית".
