התירוצים שלהם

במסגרת מאמציי לכבוש את פסגת המיינסטרים (טור ב-ynet זאת רק ההתחלה), יזמתי תוכנית אירוח בפריים טיים הטלוויזיוני שבה אני מראיין את האנשים שעשו את השבוע. כדי לבדל את התוכנית שלי משאר התוכניות הדומות, החלטתי לא לחוס על המרואיינים ו"לשפד" אותם בשידור. להלן תמליל התוכנית האחרונה, למקרה שלא ראיתם (הכל כמובן בצחוק וברוח טובה).

לובו: שלום לכל הצופים, אנחנו שוב כאן בתוכנית האירוח "על השיפוד עם לובו" (מחיאות כפיים היסטריות). תודה, תודה. תגידו שלום ללהקת הבית שלנו (מוזיקה: טם טם טם טם טם טם טם). תודה רבה. הפעם יש עימנו שישה אורחים, כולם השתתפו בפרק ההחזרה המיוחד של הסדרה הפופולרית "סיום השביל", קבלו במחיאות כפיים את מידן, ציפי, ז'ניה, עובד, אירית ויהודית. שלום לכולכם, שבו בבקשה.

מידן: אני לא יושב.

לובו: מדוע?

מידן: מסתבר שיש לי פחד מכיסאות.

לובו: ולא ידעת את זה לפני שבאת? זאת הרי תוכנית אירוח, ברור שיש פה כיסאות.

מידן (מרים את הקול): די! אני לא יושב וזהו!

ז'ניה (בקול חנוק): נו, מידן, פָּזָ'לְסְטָה, תשב, זה לא כזה נו...

מידן (צועק): לא רוצה! לא יושב! לא מתפנה! מה תעשו?

לובו: מידן, תירגע. אני מבין שזאת לא הפעם הראשונה שזה קורה לך, גם בתוכנית עצמה גילית שאתה מפחד מגבהים, סירבת לבצע את המשימה ובעצם גרמת לפרישתך ולפרישת ציפי מהתחרות. מה בעצם קרה שם?

מידן: קודם כל זה לא בדיוק היה ככה, אתה יודע לובו, אתה הרי השתתפת פעם בעצמך בתוכנית – זה הכול עריכה מגמתית.

לובו: אז אתה טוען שבכלל לא פחדת לרדת מגג הבניין?

מידן: זה בכלל לא קשור לפחד, זה פשוט היה חוסר פייריות של ההפקה.

לובו: מה זאת אומרת? זה לא פייר שהם רצו שתרד מהגג?

מידן: לא, זה לא פייר שהם לא נתנו לי להביא את אימא שלי. הרי כולם יודעים שאני לא יכול לבצע משימות בלי אימא שלי.

לובו: תגיד, זה לא קצת מציק לך שבגללך ציפי לא קיבלה אפילו צ'אנס לעלות לגמר?

מידן: אפשר להגיד עליי הרבה דברים, אבל אני בחור ישר והגון. אם ציפי הייתה מסתכלת על החולצה שנתתי לה לצילומים היא הייתה רואה שכתוב עליה: "זה לא את – זה אני". הבטחתי – וקיימתי.

לובו: תודה מידן, ונעבור אלייך אירית.

אירית: כן לובו, אתה רוצה אולי את מספר הטלפון שלי?

לובו: אה, לא, תודה. תגידי, הייתן ממש טובות כל היום, ובסוף איכשהו פספסתם בעשרים דקות. מה קרה?

אירית: כנראה שנהג המונית לא הסתכל לי על העיניים. אם הוא היה מסתכל לי על העיניים – הוא היה נוסע מהר יותר והיינו מנצחות. אז לא נתתי לו את מספר הטלפון שלי.

לובו: אז זה הכול בזכות העיניים שלך?

אירית: תראה, אני מפרגנת ליהודית, היא עשתה עבודה לא רעה, אבל עובדה שממנה אף אחד לא ביקש מספר טלפון.

לובו: יהודית, מה יש לך לומר על זה?

יהודית: היא צודקת. יש לה באמת עיניים יפות, והיא דוגמנית, דוגמנית דוגמנית. אני לא חילקתי טלפונים גם כי אני נשואה וגם כי הייתי נורא עסוקה בלעשות כל מיני משימות, אתה יודע.

לובו: טוב, אנחנו יוצאים להפסקת פרסומות קצרצרה ומייד שבים, אל תזוזו (טם טם טם טם טם טם טם).

פרסומת – בחור ובחורה עומדים על גג בניין. הבחורה יורדת במהירות עם חבל על קיר הבניין. הבחור מסתכל למטה בפחד ואומר: "בחיים לא נצא מפה". לפתע הבחור אומר לבחורה: "Say, isn't it a wide screen movie?" (יעני, "זה לא סרט במסך רחב?"). המסך מתרחב ואנו רואים שאפשר לעקוף את הבניין מסביב. הבחור מחייך ואומר: "Cool".הקריין: כמה חבל שהחיים זה לא פרסומת.

עובד: תודה. תודה.

לובו: אבל בעצם אם חושבים על זה, בעצם לא הייתה לך תחרות, כפי שאירית הסבירה: לא בן מידן, לא בן אריאל, קוף – אלא גבר גבר.

עובד (מחייך): תודה, תודה.

לובו: אבל אתה לא מדבר הרבה, וכשאתה מדבר, לא תמיד יוצאים דברים מי יודע מה. למשל בפרק ההצלה אמרת שההיפך מנקודה זה פסיק.

עובד (מחייך): נכון.

לובו: וגם כשדיברת עם התיירת בחוף הים אמרת לה: We taking you, We back you, שזה לא ממש אנגלית תקנית, אתה יודע.

עובד: תראה, אני חושב...

ז'ניה: לא! הוא צודק. כבר אמרתי לך עובד, אצלנו זה לא פעולה כל כך יעילה לחשוב.

לובו: ז'ניה, את ממש ריחמת על הבנות בסיום, זה היה נראה כאילו ממש לא היית שמחה בניצחון בגלל שהן הפסידו.

ז'ניה: זה נכון, אבל לא היה לי מה לעשות כי בפרק הזה לא היה מוקש אז לא יכולתי לא לשים להן מוקש וככה ניצחנו בטעות.

לובו: טוב, זמננו תם, תודה רבה שצפיתם. אל תשכחו להיכנס לאתר האינטרנט שלנו להוריד את המתכון לשייק של "מנת השף". נתראה בשבוע הבא, להתראות.

ז'ניה: רגע, פָּזָ'לְסְטָה, למה כולם הולכים, לאן? עובד, תעצור רגע ותסביר לי.