משפטה של טלי פחימה מוכיח כי מערכת המשפט שוב מתייצבת בראש הגופים הממשלתיים, שאינם סובלניים כלפי אזרחים המנסים למוטט את חומות השנאה והניכור, ומראים לעם כולו כי אפשר לחיות בשלום ובביטחון עם שכנינו הפלסטינים. מצער הדבר ששופטיה של טלי פחימה לא מבינים כי היא, כמו גם חברי תנועות המחאה השונות הפועלים ומפגינים ביחד עם פלסטינים נגד הכיבוש, מייצגת את הדבר הקרוב ביותר למסורת היהודית בת אלפי שנים של מאבק נגד שלטון דיכוי, הכולל אי ציות לחוקים המנציחים דיכוי ושעבוד.
בכל ערב שבת, בעת הקידוש, מזכירים כי השבת היא "זכר ליציאת מצרים", ויציאת מצרים עצמה היא סמל למאבק נגד שלטון דיכוי גס ואלים המופנה כנגד מיעוט אתני-לאומי. יותר מכך, סיפור יציאת מצרים התחיל כתוצאה משתי מיילדות במצרים אשר סירבו מטעמי מצפון לפקודות שלטון הדיכוי המצרי - אשר הוצדקה בנימוק דמוגרפי-ביטחוני. המיילדות סירבו לפקודה, ובסתר פעלו כדי להחיות את העוברים העבריים. בזכות פעילותן "הבלתי-חוקית" ניצל משה רבנו, והסוף ידוע. המסר הוא ברור: הפרת חוקי דיכוי היא חובתו המצפונית הראשונה במעלה של כל אדם.
תהליך רדיפתה של טלי פחימה בידי הרשויות הוא פרדיגמה לדרך שבה הרשויות מתכוונות להתייחס לכל פעילי השלום: תחילה מזמינים אותם לחקירות אזהרה בשב"כ, לאחר מכן עוצרים למעצר הרתעתי קצר, ואם הפעיל ממשיך לקיים "מפגשים אסורים" - מוגש נגדו כתב אישום מופרך, הוא נעצר עד תום ההליכים ומביימים נגדו משפט "למען יראו וייראו".
המטרה האמיתית במשפטה של טלי פחימה היא למנוע בכל מחיר חלחול של תהליך שלום עממי אל הציבור הרחב. הרשויות יודעות שהפיוס והשלום בין שני העמים
כבר התחיל, והוא מושתת על הידברות ישירה של בני אדם משני הצדדים. אך כל עוד מדובר, כפי שהמצב היום, בקבוצות קטנות של אינטלקטואלים, של אנשי עסקים, של פוליטיקאים מהשורה השנייה וכן, גם של אנרכיסטים, שנפגשים ומדברים על כוס קפה ריחני וחומוס, אין חשש מבחינת הממשלה שתהליך השלום הזה יכה שורש. השלטון מעריך בצדק שרק כשהתהליך יכלול את "עמך"- הסטודנטים, עקרות הבית משדרות, החקלאים מהנגב, הפועלים מקריית שמונה והמובטלים מלשכות התעסוקה - הוא יצבור די כח כדי להפיל את המחיצות הפיזיות והנפשיות בינינו ובין הפלסטינים.
אכן, לא קל יהיה להפיל את המחיצות שרשויות המדינה ואלו שקדמו להן לפני הקמתה, יחד עם ההנהגה הפלסטינית, בנו וטיפחו במאה השנים האחרונות. אך ככל שיותר אזרחים מתפכחים ונעשים "פעילי שלום", כמו טלי פחימה, וככל שתהליך השלום העממי צובר תנופה, כך גוברת האכזריות של רשויות המדינה - מהשב"כ, דרך התביעה ועד בתי המשפט - כלפי פעילי השלום.
פעילותם של אזרחים מן השורה, המתגייסים למאבק למען זכויות אדם, היא ביטוי נאמן לערכים אנושיים נאצלים של היהדות ושל התרבות האנושית כולה. הגדרת פעילותם כעבירה על החוק לא גורעת דבר מערכים אלו, במיוחד כאשר "הפרת החוק" נעשית במסגרת חתירה לשלום עם האויבים. חז"ל, כאשר ביקשו לתאר מהי הגבורה היהודית האולטימטיבית, כתבו: "איזהו גיבור שבגיבורים? העושה אויבו - אוהבו". האומץ להפר את החוק וללכת אל האויב במטרה להשכין שלום עמו מזוהה כגבורה עילאית. טלי פחימה, אליבא דחז"ל, היא גיבורה שבגיבורים.
ברגע שמספר רב של אנשים מקרבנו יחליטו ללכת בדרכה של טלי, מובטח לנו שנצליח - למרות המעצרים והמשפטים המבוימים - להביא שלום לשני העמים החיים על האדמה המסוכסכת הזו. המשפט של טלי פחימה, לפיכך, לא צריך להיות אות אזהרה נגד פעילי השלום, אלא תמרור המאמת את ההנחה שמתנגדי השלום מנסים למנוע שיטפון אנושי שיביא את השלום.
שמאי לייבוביץ, עורך-דין
