Medal of Honor החדש: טוב למדי, קצר מדי

כשמנסים לנתח את התופעה, לא ניתן אלא להגיע למסקנה שמלחמת העולם השניה היא פשוט מלחמה מעולה. בכל הנוגע למשחקי מחשב, כמובן. יש לכך כמה סיבות: נתחיל מזה שבמלחמה הזו היה רוע מוחלט שמולו התייצב טוב מוחלט. לצורך העניין מוכנים כולם להתעלם אפילו מכמה מתחביביו של סטאלין, שכללו חיתוכים מעוצבים של אנשים. מי יקום וימחה על כך שכל הזמן מחסלים גרמנים?

זו הסיבה שבמהלך השנים האחרונות כל משחק שני היה חייב להיות מקושר, איכשהו, לאותה מלחמה הירואית. את אות "זקן השבט" ניתן להעניק לסדרת משחקי Medal of Honor, לנוכח

העובדה ש-Medal of Honor: Allied Assault, שהיה כותר איכותי ביותר, הוביל את הגל וזרק אותנו אל תוך התופת.

אולם, כמו בחיים עצמם, MoH:AA שגירה את דמיונם של רבים והנעים את זמנם של רבים עוד יותר, היווה את שיאה של הסדרה ומיד לאחריו, למרות Frontline הכיפי שיצא ל-PS2, החלה דעיכה איטית וקבועה. הניסיון לעבור איזור חיוג ולהכניס לחבילה את המלחמה נגד יפן לא צלח כש-MoH: Rising Sun היווה את נקודת הציון הנמוכה ביותר, ממנה יש רק שתי אפשרויות - לעצור הכל ולסיים את הסדרה, או להוציא מוצר חדש, שיכיל כמה חידושים ובעיקר - יעניין ויהנה את השחקן.

לשמחתי הרבה, בחרו המפתחים באפשרות השניה והוציאו את MoH: European Assault. מה נמצא במשחק החדש בסדרה? כפי שניתן להסיק משמו, הניסיונות להלחם מול היפנים נדונו לכשלון בקרב מבקרי המשחקים ולכן אנו חוזרים אל הזירה הקרובה אלינו הרבה יותר - הזירה האירופית.

בולמים את רומל

ויליאם הולט, קצין מודיעין אמריקני, נשלח אל האזור על מנת לעזור לאירופים בשלל מבצעים הרי גורל. כצפוי, אל מגפיו של קצין המודיעין הזה נכנסים אנו, עם ה-Dualshock בין השיניים. "שלל מבצעים הרי גורל"?

את כל הבלאן שהשתרר באירופה צמצמו המפתחים לכדי ארבעה איזורים בלבד, כשכל איזור מורכב, בעצם, מכמה תתי משימות.

כך נתחיל את הדרך עם הפריצה המפורסמת של כוחות ה-SAS הבריטיים ל-St. Nazaire אשר בצרפת, משם נעבור לטוניסיה לעזור לכוחותיו של מונטגומרי הנלחמים נגד חייליו של רומל. בדרך חזרה עוצרים לתדלוק ברוסיה, בכדי לתת כתף לחיילים שם ולבסוף - נוחתים במה שנקרא "הקרב על הבליטה" (Battle of the Bulge) שבמציאות היה קרב בקנה מידה קולוסאלי, בעוד שכאן הארוע מצטמצם לכדי ארבע משימות.

קצר מדי

כשסיימתי את הקרב על הבליטה נתקלתי בהפתעה מוזרה ביותר. המשחק פשוט... נגמר! חישוב זריז הביא אותי למסקנה שהמשחק ארך אחת עשרה משימות בלבד, שמתוכן שתי משימות שהן ממש Tutorial, כלומר, קלות, מלאות הסברים ובעיקר - נגמרות נורא מהר.

למרות שאינני נמנה על העילית של שחקני ה-FPS בארץ (או אפילו בביתי שלי), תוך כשמונה שעות סיימתי את המשחק ברמת Normal, כשאני מעריך שאיזה כריש על, השולט בתחום ומתהדר בקואורדינציה סבירה משלי יוכל להשלים את המשחק בתוך שש שעות. מה השלב הבא? משחק עם סרטון פתיחה וזהו?! איך, לעזאזל, מוציאים משחק עם קמפיין כל כך קצר, במיוחד כשאין אפשרות לריבוי משתתפים באמצעות האינטרנט?! רע מאוד מאוד מאוד.

קיצוץ במידת הליניאריות

והייתי מוסיף אפילו עוד "מאוד" אחד בגלל שעד לאותה נקודה מפתיעה, המשחק היה כיפי ביותר ואפילו הציג חידוש רציני למשחקי MoH: קיצוץ ניכר במידת הליניאריות. בכל משחקי הסדרה עד כה אפשר היה

לדמות את המצב לקרון בו אנחנו יושבים, אשר נוסע על פסים, כשבדרך אנחנו יורים בכל מה שזז.

אם רצינו לסטות מהדרך, לנסות לאגף את האויב או לתקוף אותו מנקודה בה אנו חושבים שיהיה קל לנו יותר - שום כלום. המשימה דרשה מאיתנו לנוע בקו אחד, לעד.

תופינים חסרי חשיבות

המפתחים כנראה ממש התלהבו מהחידוש ולכן המפות כולן ממש זועקות "טייל בי". הזעקה הזו באה לידי ביטוי בכל מיני הפתעות, כמו חבילות עזרה ראשונה שפזורות פה ושם, איזה תת מקלע חביב ועוד. אבל אלה רק תופינים חסרי חשיבות, שבשלב מסויים ממצים את העניין.

אין הרבה אנשים שהיו סוטים מהמסלול אל הנצחון בשביל לאסוף איזה גרגר חול. אז כיצד ישכנעו אותנו להסתובב במפה? כל משימה כוללת גם כמה תתי משימות נעולות. כשאנחנו מתחילים את המשימה אנחנו יודעים רק כמה משימות כאלה יש, אבל לא את התוכן שלהם. אותו נגלה רק כשנגיע לאיזור מסויים ואז - הופה! עלינו לרוץ ולנטרל את קני הארטילריה הנמצאים בצד השני של הגבעה. הפתעה!

משימות מעניינות

השלמת כל תתי המשימות תעניק לנו מדליית זהב - ביצועים פחותים יתנו לנו "רק" מדליות כסף או ארד. אין למדליות האלה משמעות מעבר להוספת עוד נקודת Revive למלאי, אבל הן נחמדות למראה.

המשימות עצמן פשוט מצויינות ומעניינות, כך שאפילו היעדר האפשרות לשמור את המשימה במהלכה נסלח. כן, כן, מה ששמעתם. אי אפשר לשמור באמצע. אין אפילו Checkpoint אחד לרפואה. מה שכן יש זה

 חבילות עזרה ראשונה ואחרי השלמת משימה משנית - קבלת Revive נוסף. משום שאנחנו לא יכולים לשמור, ה-Revive נעשה קריטי: הדופק שלי עלה לשיאים חדשים בכל פעם שניצלתי את נקודת ה-Revive האחרונה לאותה משימה.

עכשיו יהיה עלי להתנהל ביתר זהירות, לחפש מקומות מסתור טובים יותר וכן הלאה, עד להקלה שמגיעה עם סיום המשימה, להקלה הפחותה שמגיעה כשמגלים עוד נקודת Revive או לאכזבה שמגיעה עם הנפילה לרצפה וההבנה שצריך להתחיל את המשימה מההתחלה.

אתם תזדקקו לנקודות ההחייאה האלו, מאחר וגם ברמה Normal החיילים הגרמנים מציגים איכויות לחימה שהופכות את המוות לחוויה תדירה. היתרון הרב ביותר שיש להם הוא הכמות. אם אנחנו משוטטים כחלק מחוליה בת שלושה - ארבעה חיילים (על כך - בהמשך), הם מגיעים בעשרות. אבל זה פטנט ידוע שאיבד מזוהרו כבר מזמן, בעיקר משום שמפתחים רבים החליטו לפצות על הכמות הגדולה עם טיפשות גדולה לא פחות של הכוחות.

כאן, לעומת זאת, הוחלט להעניק לחבורה הגרמנית גם מנת משכל סבירה למדי שהפכה את ההתמודדות מולם למאתגרת. הירי שלהם מדויק למדי, הם תופסים מחסה כשצריך, אם הם "חשו" שננעלתי עליהם עם הכוונת הם מצאו לנכון להחליף מחסה ובמקרים רבים הם עשו כל שביכולתם על מנת לצמצם טווח ולהטביע אותי בים של עופרת, בתוספת כמה רימונים חביבים וכואבים עד מאוד.

יופי של אתגר, כשהדבר נכון שבעתיים כשמגיעים לבוסים, או, אם נהיה מדוייקים - מיני בוסים. כל משימה תכלול תת משימה אחת שכוללת טיפול באיזה נאצי בכיר. הבכיר הזה, בניגוד לחיילים הפשוטים, עמיד הרבה יותר, גם לפגיעה מדוייקת בראש, והנזק שהוא גורם גדול הרבה יותר, במיוחד בלחימה בטווחים קרובים. בכל פעם שהוא הצליח להתקרב אלי, נקודת Revive נוצלה במהרה.

השליטה בכיתה פשוטה למדי

גם כאן מדובר בחידוש מסעיר לסדרת MoH, למרות שכבר נתקלנו ברעיון במשחקים כדוגמת Brother in Arms האיכותי.

השליטה בכיתת החיילים היא פשוטה ביותר, עם שתי הוראות עיקריות - לכנוס לכיווננו או לנוע לנקודה מסויימת. בכל מקרה, כשהם יזהו את חיילי האויב, הם ייצרו לעברם אש. לא כל כך מדוייקת, אבל זה עוזר, בעיקר משום שהם גם מושכים את האש לכיוונם ומקלים על השחקן האנושי.

לשמחתם הרבה, מד הכוח שלהם קשיח הרבה יותר מזה שלי, כך שבכדי לחסל אותם יש צורך בפגיעות רבות, מה גם שעומדת לנו האפשרות לרפא אותם על ידי שימוש באחת מחבילות העזרה הראשונה שמצאנו בדרך. כמובן שאם ריפאנו מישהו מהם זה אומר פחות חבילה בשביל לרפא אותנו (במקרה הצורך), אבל הצ`ופר שתקבלו בסוף המשימה הוא חבילת עזרה ראשונה על כל חייל שלכם שמצליח לסיים את המשימה בחיים.

גרפיקה נאה למדי

הנושא הגרפי הותיר אותי מעט מבולבל, משום ההבדל הרציני שבין הסביבה לבין החיילים. סביבות הלחימה נראות ממש טוב. מזג האוויר והצבעים החומים-כהים המלווים את הסדרה מעניקים גם ל-European Assault את האווירה הקודרת המוכרת מהמשחקים הקודמים, ולכך ניתן להוסיף את המבנים, חלקם הרוסים, שהמעבר בתוכם ממש מדכא לנוכח ההרס.

באווירה הזו, עם כמה בונקרים שממלאים את ליבו של החייל בחשש וכלי נשק שנראים כמו שצריך, החבילה הגרפית נאה למדי.

פס קול טוב

פס הקול, לעומת זאת, לא מותיר סימני שאלה. הוא פשוט טוב, בכל האספקים. הדיבוב של סרטוני המעבר מצוין. כשהסרטון מציג קטעים היסטוריים, הדובר הוא זקן ובא בימים, שקולו סדוק ועיניו דומעות, אך כשסרטון המעבר הופך את מלחמת העולם השניה להווה - קולו משתנה וכעת הוא דובר בתור חייל צעיר.

גם קריאות החיילים תוך כדי הקרב, זעקות השבר בגרמנית כשאיזה פריץ מזהה שנזרק לעברו רימון ואפילו קולות הירי והנפץ נשמעים טוב וממש מכניסים את השחקן לאינטנסיביות.

Medal of Honor: European Assault הוא משחק טוב, שלמרות כמה כשלים רכים במשחקיות הסב לי הנאה מרובה במשך כל הזמן ששיחקתי בו.

אז למה הציון יחסית נמוך? משום שהזמן ששיחקתי בו היה קצר מדי, ממש ברמת הבלתי נסלח. מצב ריבוי משתתפים, המאפשר לארבעה לשחק במסך מפוצל זה נחמד, אבל לא יותר מזה ומשחק שאין בו ריבוי משתתפים על גבי האינטרנט לא יכול להרשות לעצמו להעניק לשחקן רק שמונה שעות משחק, עם ערך מינימלי למשחקיות חוזרת. לפיכך הציון יורד, משום שגם עם כל ההנאה הזו, ולנוכח מחירי המשחקים בארץ הקודש, המשחק פשוט לא מעניק תמורה עבור הכסף.

ביקורת המשחק פורסמה במקור באתר המשחקים vgames.co.il