קשה לך להגיד מילים יפות מאלה?
אין תלונות על התוכנית האחרונה של "כוכב נולד". היה נחמד, מושקע, מרגש. אבל למה ריקי גל התעקשה להרוס ולדבר שוב פעם לא יפה על הדר עוזרי? לא חראם? מקס סמולוביץ נוזף בשופטת ומחמיא לכל השאר
ועכשיו בואו נחזיר את ריקי גל לדיון ונראה איך נדפק הפיניש של תוכנית מעולה. כל מה שביקשו ממנה זה לומר את מי היא אהבה. אבל היא מחליטה להחזיר את התוכנית אחורה, לימים חשוכים יותר. מילא הקטע שלה עם הדר עוזרי, שבו היא התעקשה לקחת את ולחפור לעצמה קבר, עם הצקה מיותרת. אם ריקי גל הייתה אומרת את מה שאמרה חמש דקות קודם, הדר עוזרי לא הייתה במקום השני עם 19 אחוזים. היא הייתה במקום הראשון עם חמישים אחוזים, בלי קשר לביצוע הבינוני שלה (ונגיע לזה עוד מעט). אין אדם שלא נכמרו רחמיו על הילדה התמימה שנדמה שהשופטת מחפשת אותה בכוח.
אבל על זה נגיד – מילא. משהו בהדר עוזרי מוציא מריקי את הרעל. רק מה - גם על מריאור שחר היא ירדה בלי שמישהו ביקש ממנה. מריאור סוף-סוף הייתה טובה. עדיין קצת ילדותית, אבל היא שרה טוב. אז גם בה היא נכנסת, רק בשביל לחמם את הקנה לקראת הדר עוזרי, וזה כבר מוגזם באמת. ריקי גל התבקשה לומר רק את מי היא אוהבת, אחרי שהיא קיבלה מחמאה של מליון דולר ממירי מסיקה. היא התעקשה לקלקל לעצמה בכוח – ויצא שהיא קילקלה את התוכנית.
אברבוך הפתיע, רוטברד הפגיז
אבל בואו נשכח מריקי גל ונתחיל לחלק מחמאות. התוצאות מאוד צמודות ואין אחד שהתבלט מעל כולם בביצוע שלו, כך שכמעט ולא ברור למה א' ניצח וב' הפסיד. אפשר רק לומר מילים טובות. יש כמה אנשים שאם ככה הם היו שרים בשלב הראש-בראש, הם כבר היו יכולים לבחור שירים לגמר. וזה קודם כל אסף אברבוך. הבחור הפסיק להתגלח, איבד את המבט התמים, לקח את הגיטרה וחיפש שיר מבוגר עם קצת רעל. הוא פשוט שיחק אותה עם "בגידה" של ריטה וחזר להיות האסף אברבוך ששיכנע בשלבים המוקדמים, שנייה לפני שינוי הכיוון.
ישר אחריו, קסניה זמסקוב סוף-סוף התלבשה על השיר הנכון. כששמעתי שהיא הולכת לשיר את "רואה לך בעיניים" (אתי אנקרי), עוד לפני שהתברר שיהיו ביצועים מלאים ולא חלקיים, חשבתי שהיא שוב טעתה. זה שיר שצריך לשקוע לתוך השומעים וזה לא משהו של דקה וחצי. היא קיבלה את המרחב הדרוש עם שיר קשה אבל טוב, שמוציא אותה נהדר. כמו אברבוך, שהיה איתה בראש-בראש – אם זה מה שהיינו רואים קודם, היא לא הייתה צריכה את רחמי השופטים.
עומרי רוטברד הלך על החיים ועל המוות עם "שלל שרב". מכל הראיונות המוקדמים איתו, תמיד קיבלתי את ההרגשה שהוא שומר את השיר הזה לגמר. הוא יודע איך להפעיל את השיר ואיך לגרום לו לעבוד, אבל "שלל שרב" הוא מגה-להיט, מפגש פסגה של גידי גוב, יהודה פוליקר, מאיר אריאל ולואי להב שעד היום יש לו הדים. זה בזבוז להוציא אותו לפני הגמר. אבל במקרה שלו - אם אתה יודע שזאת יכולה להיות התוכנית האחרונה שלך – אין מקום לחשוב מה יישאר למחר והוא ידע את זה. הוא בא, הוא הפגיז וחזר הביתה עם הכרטיס לפליי-אוף.
כפיר אדרי ניסה לעשות אותו הדבר, אבל זה פחות עבד לו. הוא שם בצד ניסיונות למזרח שירים, שלף את "נכון להיום" של זוהר ארגוב וזה היה אמור לעשות את העבודה. אישית – אני מודה ומתוודה שהוא היה האנדרדוג האהוב עלי עד עכשיו. מי שקרא את הניחושים שלי, שם לב שהיו שניים הגיוניים שצדקתי בהם, ואחד "מהבטן" שטעיתי בו, כששמתי את כפיר אדרי ולא את עומרי רוטברד כעולה שלישי. נשבר לי גם הלב לראות אותו מתפרק בסוף. אפילו לא אצל אליגולא ראיתי כזה צער על ההפסד. אבל אלה האנשים שזוכרים אחר-כך – אלה שבאמת נותנים את הכל בלי פשרות. אם יש רגע אחד שפשוט צבט בלב זה ההפסד שלו.
זינר במסיבה, עוזרי בבעיה
רועי חיים זינר בא למסיבה. נראה לי שהוא לא חזר בשביל לנצח. אנשים לא שוכחים כל-כך מהר. הוא בא בשביל לתת שואו ולהקפיץ את הקהל. הוא הלך על השיר הכי טראשי, "עוד נגיע" – בביצוע ירדנה ארזי עם לחן של אבי טולדנו – תאונת אייטיז משמחת שלא משאירה אף אחד כועס. בא, קפץ, חגג, השאיר טעם של עוד וסיים את העסק כמו שצריך. זה מה שהיה חסר לעונה הזאת – המתמודד המבוגר, סטייל האחים צנחני, שבא לעשות שמח. וזינר נכנס למשבצת הזאת מאוחר מדי.
אני חושב שההפתעה הכי גדולה לטובה זאת מריאור שחר. אין הרבה חוכמות – היא עדיין צריכה זמן להבשיל, אבל חלק מהתהליך כבר קרה. היא שרה את "מדברים בשקט" (הפרוייקט של עידן רייכל) כמו שצריך, עם המגע האישי במקומות הנכונים ועם יותר בגרות בקול. יש יותר מדי שטיקים של להקות נוער בתנועות שלה, שלא עוברים מצלמה והם מעצבנים את הקהל בבית. בנקודה מסוימת עשיתי את מבחן "לעצום את העיניים" ואז אפשר היה לשמוע כמה היא השתפרה. עם קצת עבודה מול מצלמה, הילדה הזאת עוד תפתיע את כולם.
ואם מדברים על עבודה מול מצלמה – הגיע הזמן לנושא היחיד שהיה שנוי במחלוקת בתוכנית הזאת. מה אפשר לומר על הדר עוזרי? אם שמים אותה מול מיקרופון בלי שאף אחד מסתכל, לכל המדינה נעמדות השערות בידיים. אבל ברגע שכל העיניים עליה, היא מתחילה להתבלבל. "גבריאל" (עפרה חזה) זה מותק של שיר שהיא יכלה לקחת בלי להתאמץ. היא שרה אותו בסך-הכל לא רע, אבל כל הזמן היו פספוסים קטנים של לחץ שהורגשו. יש לה מזל שיש לה זוהר מסוים וזה נתן לה יתרון מוקדם. יש לה גם מזל (קצת משונה) שמשהו בה מוציא מריקי גל שדים חשוכים ובגלל זה הקהל בבית עוד יותר אוהב אותה. עד עכשיו, למרות הכשרון, היא עלתה בזכות דברים שלא קשורים באיכות השירה שלה וזה לא מצב טוב מבחינתה. בפעם הבאה, אם היא לא תספק את הסחורה שהיא יכולה לספק, הקהל יפסיק להציל אותה (אלא אם ריקי תחליט לומר לה שהיא גם לא יפה ואז ליהודה סעדו תהיה תחרות בגמר).
מהתוכנית הזאת עלו שלושה, אבל אחד ניצח באמת וזה מישה קירקילן. הוא שר טוב - לא מושלם יש לציין - ועשה את העבודה. הוא בחר שיר – "אם" של שמוליק קראוס - שאיפשר לו לתת משמעות נוספת של המילים, מעבר לאיכות מוזיקלית. והוא שפך שוב את הקסם שלו, עם סיום גרנדיוזי שלא היה בגרסה המקורית. יש לו כישרון שאחרים רוצים – הוא טבעי מול המצלמה ואין הבדל אצלו בין שידור חי מול כל הארץ לבין לשבת ולצחוק עם החבר'ה באיזו פינה. הנקודה שהורגת אחרים – הופעה חיה – זה משהו שהוא אפילו לא עוצר לחשוב עליו. הוא גם נמצא במצב טוב יותר מהאחרים, כי הראש-בראש שלו היה מעולה, והוא שיחזר אותו אחד לאחד. ברגע שהשאירו את סבתא שלו לעמוד לצדו בשלב קריאת התוצאות, אפשר היה לסגור את הערב. זה הניצחון שלו. והוא תופס תאוצה.
בשבוע הבא, אם לא יחליטו לשנות שוב פעם את התוכנית, יודחו שניים מבין תשעת המועמדים האחרונים. והפעם אין יותר גלגלי הצלה.
