ארמסטרונג לא הכי גדול
"ארמסטרונג היה מכונה משומנת, מפליאה כל פעם מחדש, אך היה משהו כמעט מכני, מעורר הערצה אבל לא מצית את הלב, בדרך שבה ניצח בטור פעם ועוד פעם". לדעת עפר שלח, רוכב האופניים האולטימטיבי אינו גדול כמו מייקל ג'ורדן או מוחמד עלי. אתם מוזמנים להתווכח איתו
מבחינה פיזית, מנצח הטור דה פראנס הוא בלי ספק ספורטאי מושלם. המאמץ שהוא עומד בו שקול לריצת מרתון מדי יום במשך שלושה שבועות, לפעמים אפילו שתיים ביום. יש לו כושר גופני אינסופי, כוח סבל בלתי נתפס, יכולת ריכוז מושלמת, הבנה טקטית ובעיקר יכולת לשמור את כל אלה לאורך זמן. מי שמנצח את הטור שבע פעמים רצופות הוא כל אלה בחזקת שבע.
כסיפור אנושי, לא תמצאו הרבה יותר מהסיפור של לאנס ארמסטרונג. לא חשוב כמה הסיפור הזה שונן ונטחן, עדיין המחשבה על אדם שהיה על סף מוות, שעבר ניתוחים וכימותרפיה ולא היה מסוגל ללכת או לרכב על אופניים, והתאושש מכל אלה כדי להשיג שיא ספורטיבי בלתי נתפס, המחשבה הזו מפליאה אותך כל פעם מחדש.
ארמסטרונג, בדומה למייקל ג'ורדן או פלה, גם לקח את הענף שבו הוא מתחרה למחוזות חדשים. בשלוש השנים האחרונות, בהן הישווה ושבר את שיא הזכיות הרצופות בטור, הוא הביא את רכיבת האופניים למרכז ההתעניינות במדינות שבהן זה עדיין נחשב לעיסוק של ילדים.
זה לא רק 15 מיליון בני האדם שצפו השנה במו עיניהם בטור, זה לא רק המיליונים שהתוודעו למונחים כמו "פלוטון" ו"קבוצת בריחה": אלה אפילו רוכבי האופניים הרבים מהרגיל, שאפשר היה לראות בשבועות האחרונים בצדי הכבישים גם בארץ. גם זה אפקט ארמסטרונג.
לאנס ארמסטרונג. הגדול מכולם? לא בהכרח.... (איי.אף.פי)
האם הדברים הללו הופכים אותו לספורטאי הגדול מכולם? עצם הוויכוח הזה הוא מסוג הדברים שמחזיקים אוהדי ספורט ערים עד מאוחר בלילה. מהי גדולה? האם היא מתמצית רק בהישג הספורטיבי, או שדרוש בה גם משהו אחר? האם גיבור ספורט נדרש להיות גם משהו שמעבר לזה, לספר סיפור שהוא גדול ממנו עצמו ותלוי בהקשר התרבותי של זמנו ומקומו?
אני חושב שכן. ואני חושב שבמובן הזה, היו גדולים מארמסטרונג.
מוחמד עלי נשא על כתפיו לא רק את האיגרוף, אלא אף את רוחן של שנות השישים, ואת מאבקו של האדם השחור להגדרה עצמית. ג'סי אואנס לקח ארבע מדליות זהב אולימפיות, ועשה זאת מול עיניו של היטלר. דייגו מראדונה סימל את השירה, הטרגדיה והמימד הדתי של הכדורגל, בה בעת שהיה לכדורגלן הבודד האחראי יותר מכל שחקן אחר בהיסטוריה לזכייה של ארצו, בגביע העולם. מייקל ג'ורדן, יותר מכל אדם אחר, הפך את הספורט לענף הבידור מספר אחת בעולם.
ארמסטרונג היה מכונה משומנת, מפליאה כל פעם מחדש, שכוונה לזכייה בטור דה פראנס. היה משהו כמעט מכני, מעורר הערצה אבל לא מצית את הלב, בדרך שבה ניצח בטור פעם ועוד פעם.
ההישג הספורטיבי שלו עומד על המדרגה העליונה. הגדולה בעיני הפרטיות, אינה משתווה לפנתיאון אליו שייכים החמישה שהזכרתי ולא מעט אחרים. הדעה הזו, כמובן, אינה אלה דעתו של אוהד ספורט אחד. אתם מוזמנים להתווכח איתה: בלי הוויכוח הזה, אין אהדת ספורט ואין גדולה.
