חוק האזרחות: "הילדים שואלים איפה אבא"

"לא ראיתי את בעלי כבר למעלה משנתיים ואני לא יודעת מתי אראה אותו בפעם הבאה. החוק הזה הוא חוק גזעני הוא לא רק הורס את החיים שלי ושל הילדים שלי אלא של הרבה משפחות".

סלואה אבו ג'אבר, תושבת הכפר שיבלי שלמרגלות התבור, מצליחה לתקשר עם בעלה בשנתיים האחרונות רק דרך הטלפון. בקול חנוק מדמעות היא מספרת היום (ה') ל-ynet על תוצאותיו של חוק האזרחות, שאושר אתמול בכנסת באופן סופי.

יש לי זכות להתחתן עם מי שארצה. סלואה (צילום: חגי אהרון)

סלואה בת ה-30 נשואה למחמוד, תושב הכפר פקועה שליד ג'נין. לזוג ארבעה ילדים בני שנתיים, 4,8 ו-12. הילד הקטן ראה והכיר את אביו רק בתמונות שאותן הוא משגר מאז מאי 2002 דרך הטלפון הנייד.

"הילדים שואלים אותי איפה אבא, מתי הוא יבוא", מספרת סלואה. "מה אגיד להם? שהממשלה לא נותנת להם לראות את אבא שלהם, שגר פחות מ-20 קילומטרים מכאן?".

מחמוד מתגורר לפי שעה בבית הוריו. את בתו בת השנתיים וחצי לא ראה מעולם. אפילו לא בבית החולים, כשנולדה. אשתו אושפזה אז בבית החולים "העמק" בעפולה אך למרות שהגיש בקשה מיוחדת, המשפחה מספרת כי נענה בסירוב.

האם בעלה מהווה איום טרור שהחוק צריך לחשוש מפניו? "מחמוד לא נגד המדינה, הוא לא עסק בטרור מעולם. הוא בן אדם טוב, אף פעם לא ישב בבית סוהר. יש אנשים שיש להם תעודת זהות כחולה והם עוסקים בטרור".

סלואה אמנם יכולה לקום עם ארבעת ילדיה, ולנסוע לג'נין להתגורר עם בעלה. אבל היא לא עושה זאת. "אם אני עוברת את המחסום דורשים ממני לחתום על מסמך שבו אני לוקחת אחריות עלי ועל ילדי, בגלל שזהו אזור מסוכן. אני לא מוכנה לחתום על הסכם כזה. בישראל טוב יותר לחיות מאשר בג'נין, נולדתי במדינת ישראל ואני רוצה להמשיך ולחיות בה כי טוב לי כאן. גרתי בג'נין, ואני לא רוצה לגור שם".

ולכאב האישי של המשפחה מצטרף גם קושי כלכלי גדול. סלואה אינה עובדת, ומפרנסת את ארבעת ילדיה מקצבת הביטוח הלאומי.

"יש לי זכות להתחתן עם כל מי שאני רוצה בעולם", מסכמת סלואה. "כמו שתושב מדינה יהודי מתחתן עם מישהי מחו"ל ומקבל אזרחות, כך צריך גם להיות אצל הערבים", היא אומרת בתקווה.