אלוהים ואני

מהי האלוהות? עד כמה משפיע הרקע האישי על אמונתו של אדם? האם דת ואמונה הם אחד? האם אורח חיים דוגמטי הוא בהכרח מפתח לרוחניות או מעצור? אלו רק מספר שאלות שעולות מצפייה בסרטם התיעודי יוצא הדופן של הבימאים האיטלקיים פרנצ'סקו קבראס ואלברטו מולינארי.

"הקושיה הגדולה", שיוקרן בשבוע הבא בסינמטק תל-אביב בנוכחות קבראס, מעלה על-פני השטח את השאלה

הקיומית הגדולה מכולן. יוצרי הסרט ביקשו את רשותו של השחקן, הבמאי והמפיק מל גיבסון, לצלם על הסט של "הפסיון של ישו", בו השתתפו בתפקידים קטנים, ראיונות בנושא אמונה עם שחקנים, ניצבים, אנשי צוות והפקה, בהם הוא עצמו. גיבסון אישר והתוצאה היא מיקרוקוסמוס מרתק, פילוסופי, מחוייך ומעורר מחשבה על רוחניות ותפישת הנשגב.

למרות הנושא זהו בשום אופן אינו סרט דתי, אלא יצירה קולנועית שמכוונת במידה שווה למאמינים, לכופרים, לאתאיסטים ולמחפשי המשמעות. "כולנו מחפשים תשובות, איך אפשר שלא?", אומר קבראס בראיון ל-ynet, "מגיל צעיר אנחנו עסוקים באינסוף ובמשמעותו ושואלים מה יש אחרי המוות. רוב הזמן אנחנו מניחים לשאלות האלה, אבל הן מלוות אותנו כל החיים".

עולם בתוך עולם

קבראס, קתולי במוצאו שגדל בבתי ספר דתיים ובצל הכנסייה, אינו מגדיר את עצמו כמאמין במובן הדתי של המילה: "לא חשבתי שאמצא תשובות במהלך העבודה על הסרט, כיוון שהחיים לא בנויים בצורה שכזו. חשבתי שזו דרך פורייה להמשיך ולחפור בנושא. זה נשמע פשטני אבל התשובות מצויות בגישה, בשאלות, בדרך".

הרעיון לצלם ראיונות עם אנשים שיספרו מהו אלוהים עבורם נולד, לדבריו, לפני שנים, אך נדחה שוב ושוב. "כשנבחרתי לשחק ב'פסיון של ישו' חשבתי שלמקם את הסרט שלנו במיקרוקוסמוס המסוים הזה יכולה להיות הזדמנות מצוינת להוליד

פורמה חדשה. זה היה הגיוני למקם את השאלות האלה על סט צילומים של סרט שעוסק בנביא הפופולרי ביותר בהיסטוריה שלנו. מעבר לכך היה לנו ליהוק מושלם שכבר נבחר בשבילנו ומיקום קסום".

זו הפעם השנייה בה בוחרים שני היוצרים האיטלקיים לצלם סרט תיעודי על סט של סרט עלילתי. הם עשו את זה קודם לכן בסרטם המשותף, "חיילים איטלקיים", שצולם על הסט של "המנדולינה של קפטן קורלי", שגם בו היה לקבראס תפקיד קטן. "הרעיון היה ליצור עולם שונה בתוך עולם קיים ולשבור קונספציה. הברור מאליו הוא לצלם סרט על מאחורי הקלעים של 'הפסיון של ישו'. אנחנו הלכנו למקום אחר".

ואכן, "הקושיה הגדולה" שונה מאוד מהעשייה הדוקומנטרית המקובלת גם מבחינת צילום ועריכה, ששוברים במידה רבה את מוסכמות הז'אנר. "זה סרט שמבוסס על ראיונות מצולמים והרבה 'ראשים מדברים', סגנון שתמיד נתפש כטלוויזיוני יותר מקולנועי. רצינו למצוא את נקודת האיזון בין המשמעות, התוכן והצורה, והצלחנו לעשות את זה בעזרת תווי פנים פנטסטיים, תלבושות נהדרות ולוקיישן לא יאומן ביופיו שהוא מעבר לכל דמיון".

בין המרואיינים בסרט ניתן לציין את השחקנית האיטלקייה מוניקה בלוצ'י, המגלמת את מגדלנה, השחקנית הרומניה מיה מורגנשטרן, המגלמת את מריה וגיבסון עצמו, שמדבר על הכאוס הקיומי. "הכאוס מפחיד ולכן אנחנו זקוקים למצוא בו סדר מסוים, צידוק, מטרה או הגיון. הכל יחסי, ובעיני, אם אלוהים הוא יוצר הכל - הוא חייב להכיל בתוכו הכל ולהיות גם באהבה וגם בשנאה הטהורה. זה מורכב ופשוט בו זמנית", אומר קבראס בהתייחס לנושא שמעלה גיבסון בסרט, "אני לא יודע מהי האלוהות, אני יכול רק לדבר על מה אני מרגיש כלפיה. אפשר להשתמש במילים משומשות כמו אנרגיה וכוח, אבל זה קל מדי. הקתוליות והנצרות מלמדות ענווה, אבל רק לאחרונה הבנתי שבניגוד למה שלימדו אותי בכנסייה זה לא אומר להפסיק לנתח דברים, אלא ההפך, חייבים להמשיך לחשוב, להשוות ולנתח, ובמקביל להשאיר מקום למסתורין".

כל הכבוד לגיבסון?

דת ופתיחות נתפשים לעתים כמושגים סותרים, וקבראס, שבא מהעולם הדתי, יודע את זה היטב. גם במהלך הפקת הסרט התברר לו שאמונתו של האחד עלולה לאיים על אמונתו של האחר. "מל גיבסון אישר לנו לצלם את הסרט על הסט אחרי שצפה ברטרוספקטיבה של סרטים ווידאוקליפים שביימנו והוקרנו במאטרה במהלך הצילומים של 'הפסיון'", מספר קבראס, "הוא החמיא לנו מאוד והציע להפיק את 'הקושיה הגדולה' דרך חברת icon. היינו מאושרים עד הגג, התחלנו לעבוד והשקענו בסרט את כל כולנו. צילמנו חודשים, ערכנו, הוספנו מוזיקה מקורית וכשהסרט היה כמעט מוכן נסענו ללוס אנג'לס להראות לו את התוצאה. כשההקרנה הסתיימה הוא אמר לנו שהוא מאוד אוהב את הסרט, ונדמה היה לי שהוא מתכוון בכנות. היינו מאושרים, מכיוון שהם אמרו שהם יטפלו בכל עניין השיווק ויחסי הציבור. שבועיים אחר כך יצא לאקרנים 'הפסיון של ישו'

וההיסטריה היתה בעיצומה. ניסינו ליצור קשר עם המפיקים והם פשוט נעלמו, וכך גם הסרט שלנו. לא ידענו מה קורה ולא הצלחנו לדבר עם אף אחד. כשהקשר התחדש הם התנצלו ואמרו שבגלל כל העניין שמעורר 'הפסיון' הם עסוקים עד מעל לראש. חלפו חודשים, ורק אחר-כך גילינו את האמת הסוריאליסטית – גיבסון אהב מאוד את הסרט ברמה האמנותית ואמר לנו במלותיו שלו שבעיניו זו יצירת מופת, אבל מבחינה תיאולוגית הוא לא הרגיש איתו בנוח. הוא לא רצה שהסרט הזה ייראה".

רק בדיעבד הבינו היוצרים שנקודת המוצא לסרט שלהם עומדת בניגוד מוחלט לתפישת עולמו של גיבסון. "הסרט שלנו מבוסס על ספק וחקירת הדברים, והוא מאמין אדוק שעשה סרט מתוך כוונה אמיתית לעזור לאנשים ומתוך אמונה ולא בכדי לעשות כסף כמו שאנשים רבים חושבים. אפשר להסכים עם הראייה שלו או לא, אבל זה ראוי להערכה כי זה אמיתי. בכל מקרה, התוצאה היתה שהוא עצר את הסרט ואני עמדתי על סף התאבדות. אחרי חודשים קרה הבלתי צפוי, גיבסון החליט לשחרר את הסרט, וכמחווה של רצון טוב שאין רבות כמוה בתעשיית הקולנוע הוא נתן לנו אותו במתנה, כלומר, העביר לידינו את כל הזכויות. הדרישה היחידה היתה ששמו, שם חברת ההפקה ו'הפסיון של ישו', לא יצויינו על הסרט. הזכויות של הסרט היו שלו, הוא יכול היה לבקש לערוך מחדש, לצנזר קטעים או פשוט לגנוז אותו, אבל הוא בחר שלא לעשות את זה ואני מעריך את זה מאוד".

"הקושיה הגדולה" לא הצליח אמנם לרכב על ההצלחה של "הפסיון של ישו", אך בעקבות הקרנות שנערכו, בין היתר בפסטיבל הסרטים בלוס אנג'לס, זכה לביקורות מחבקות ב"ווראייטי". ממש לאחרונה נרכש הסרט להפצה מסחרית על-ידי חברת Think Pink, הנחשבת לאחת המובילות בתחום הקולנוע העצמאי והוא יוקרן בבתי קולנוע בארה"ב החל מפברואר. בישראל הסרט לא נרכש להפצה לעת עתה. הוא הוקרן בפסטיבל ירושלים ויוקרן גם בסינמטק תל-אביב ביום ד' הקרוב, 3 באוגוסט, וככל הנראה יוקרן בהמשך גם בסינמטק ירושלים.