מי המנהלים שמרוויחים יותר מהחברה שלהם
בדיקת "ידיעות אחרונות" על הקשר שבין תגמול מנהלים לבין ביצועי חברות לאורך שנים, מגלה אילו מנהלים "חולבים" את החברות הבורסאיות, אילו מנהלים נהנים מרמת התגמול הוגנת ביחס לביצועי החברה - ואילו מנהלים מרוויחים גם אם החברה שבניהולם מפסידה במשך שנים פרויקט מיוחד
זו כבר הפכה להיות מסורת. בכל פעם שהחברות הגדולות במשק מוציאות את הדוחות השנתיים שלהן ההתמקדות הציבורית נוגעת בעיקר בנתון אחד: שכרם של המנכ"ל והיו"ר. כולם נרעשים מכך שהבכירים מרוויחים בשנה אחת משכורת עתק כמעט בלתי נתפשת, שכלל לא ברור מדוע אדם אחד, בכיר ככל שיהיה, צריך להרוויח אותה.
ואולם בלהט הביקורות אנו נוטים לפעמים לשכוח עיקרון אחד פשוט: עיקרון היחסיות. נכון שהמנהלים הבכירים מרוויחים הרבה מאוד כסף, אך בדיקה אמיתית של תגמול מנהלים צריכה להתבצע מול הביצועים של החברות שבניהולם לאורך שנים. עבור לא מעט מנהלים המרכיב העיקרי בשכרם הוא הבונוסים על רווחי החברה. לכאורה, נוסחה הוגנת ומוצלחת יותר משכר בסיסי גבוה שאינו תלוי ברווחי החברה.
ואולם נראה כי גם נוסחה זו משקרת לעתים. בשנים טובות עשויה להיות למנהלים מוטיבציה להציג רווחים גבוהים כדי לשפר לעצמם את הבונוס; ובשנים גרועות, לעומת זאת, אלה העתידות להסתיים בהפסד, עלולה להיות למנהלים בדיוק המוטיבציה ההפוכה - להעמיס הוצאות חד-פעמיות, מחיקות ומה שקרוי בעגה החשבונאית ניקוי אורוות" על דוחות החברה. הרי אם המנכ"ל ממילא לא יקבל בונוס באותה השנה, מה זה בכלל משנה אם החברה תסיים את השנה בהפסד של 10 מיליון שקל או של 100 מיליון שקל?
כדי לבדוק לעומק את הקשר בין תגמול מנהלים לבין ביצועי חברות, יש לבצע בדיקה לאורך שנים. בדיקה מסוג זה מאפשרת לראות אילו מנהלים חולבים" את החברות הבורסאיות ואילו מנהלים נהנים מרמת התגמול הוגנת ביחס לביצועי החברה לאורך שנים.
בדיקה שביצע "ידיעות אחרונות" הביאה בחשבון גם תשלומים חד פעמיים מכל סוג, בהם פיצוי פרישה במקרה שהוחלף מנכל במשך התקופה, וזאת מסיבה פשוטה: גם תשלומים חד פעמיים משקפים, לדעתנו, את רמת תגמול המנהלים המקובלת בחברה בהתאם לרווחיה באותה עת.
תמונת מצב עגומה
מבדיקה שבחנה את שכר המנכ"לים והיו"ר ב-100 החברות הגדולות בבורסה ביחס לרווחי החברה באותה התקופה, עולה התמונה המביכה ביותר מהחברות המפסידות. 8 חברות מתוך 100 החברות הגדולות בבורסה הפסידו כסף בחמש השנים האחרונות במצטבר. מובן שהמנכ"לים והיורים לא יכלו ללכת הביתה בלי משכורות, אך היה ניתן לצפות כי אם החברה מפסידה, יוותרו מנהליה, לפחות באופן סמלי, על חלק משכרם. לא כך קרה.
מבחינה זו קבוצת החברות של אי.די.בי הן הסיפור העצוב ביותר בבורסה. מתוך 8 חברות, מפסידות 4 ונמצאות באותה הסירה: כלל תעשיות, דיסקונט השקעות, אי.די.בי פתוח ואי.די.בי אחזקות. בכל החברות המפסידות האלה נהנים המנכ"לים והיו"ר משכר ברמות של חברה מרוויחה. מול הפסדים של מאות מיליוני שקלים במצטבר בשנים 2004-2000, ניתן בהחלט לקבוע כי הרקנאטים, ששלטו בחברות אלה במשך רוב התקופה, לא ממש התייחסו לשוק - ופשוט לקחו כסף הביתה.
חברה נוספת שהתייחסה בזלזול למשקיעים היא הכשרת הישוב, הנמצאת בשליטתה של משפחת נמרודי. אף שהחברה הפסידה לא פחות מ-340 מיליון שקל ב-5 השנים האחרונות, המנכ"ל והיו"ר של הכשרת הישוב הרוויחו 37 מיליון שקל. גם כלכלית ירושלים, הנמצאת בשליטתו של אליעזר פישמן התעלמה מהמשקיעים. אף שהחברה רשמה הפסדים מצטברים של 3 מיליון שקל, קיבלו המנכ"ל והיו"ר של החברה שכר בעלות של 20 מיליון שקל.
לא דואגים למשקיעים
מבין החברות הרווחיות מציגה איתוראן תמונת מצב עגומה במיוחד. רווחי החברה המצטברים בחמש השנים האחרונות הסתכמו בקצת יותר מ-4 מיליון שקל. שכר המנכ"ל והיו"ר באותה התקופה הגיעו ל-15 מיליון שקל - כמעט פי-4 מהרווחים.
גם בחברות של משפחת בורוביץ' לא ניכרת דאגה מיוחדת למשקיעים. למשל, רווחיה של כנפיים בחמש השנים האחרונות הסתכמו ב-47 מיליון שקל, ושכר הבכירים הגיע לכ-14 מיליון שקל - לא פחות מ-30% מהרווח. קבוצת גרנית השולטת בסונול וטמבור הרוויחה אמנם 80 מיליון שקל בשנים 2004-2000, אך מנהליה לקחו הביתה 21.5 מיליון שקל - קצת יותר מרבע מרווחיה.
היחסים הטובים ביותר
דווקא בנק לאומי ובנק הפועלים נמצאים במקום הטוב ביותר. היחס בין השכר של גליה מאור ואיתן רף בחמש השנים האחרונות, בהיקף של כ-22 מיליון שקל, לבין הרווח של בנק לאומי בתקופה הזו - קצת יותר מ-6 מיליארד שקל - הוא היחס הנמוך ביותר, ששיעורו פחות מחצי אחוז.
בחמש השנים האחרונות הגיע שכר המנכ"לים של בנק הפועלים - עמירם סיון, אלי יונס וצבי זיו, וכן של היו"ר שלמה נחמה - ל-35 מיליון שקל. רווחי הבנק באותה העת הסתכמו בכ-6.4 מיליארד שקל. לפיכך, היחס בין השכר ובין הרווח גבוה מעט מחצי אחוז.
אמנם הבדיקה בחברות אינה כוללת בונוסים ואופציות שאינם רשומים בשורת השכר הרגילה, אך גם אם נוסיף לסכום זה 10 ואפילו 20 מיליון שקל, עדיין נקבל יחס טוב בהרבה בהשוואה למרבית החברות הציבוריות הגדולות.
דווקא בבנקים הקטנים והבינוניים היחס רע יותר. בבנקים אלה המנכ"לים והיו"ר מקבלים שכר הדומה או הזהה לזה של מנכ"לים הבנקים הגדולים, אף שרווחי הבנקים נמוכים בהרבה. בנק אגוד, למשל, רשם בחמש השנים האחרונות רווח המצרפי של קצת יותר מ-38 מיליון שקל. שכר המנכ"לים והיו"ר שלו בתקופה זו הסתכם בקצת יותר מ-23 מיליון שקל. כלומר, שכרם של שני הבכירים באגוד היווה 60% מרווחי הבנק. אין ספק כי אם שכר הבכירים באיגוד היה פונקציה של הביצועים, רווחי הבנק היו גדלים משמעותית, וזאת משתי סיבות עיקריות: סכום כסף גדול יותר היה נשאר לבנק, ובנוסף, ייתכן כי למנהלי הבנק היתה סיבה טובה יותר לפעול בנמרצות כדי לקדם את מצבו.
צמודים לביצועי החברה
בעולם כבר מזמן דואגים לכך ששכר הבכירים יהיה צמוד לביצועיה של החברה, ובארצות הברית אף ממהרים לפטר מנכ"לים שאינם מביאים תוצאות. ממחקרים שבוצעו בארה"ב עולה כי חברות שמזלזלות במשקיעים ומעניקות הטבות מוגזמות לבכיריהן, משלמות על כך מחיר כבד בבורסה: מניותיהן משיגות תשואות הרבה פחות טובות בהשוואה לחברות הנוהגות בצניעות עם מנהליהן.
כמה דוגמאות לביצועים מול שכר המנהלים:
- אי.די.בי פיתוח. בעלי השליטה: נוחי דנקנר (לשעבר רקנאטי). רוו נקי (2000-2004): 947 מיליון שקל. שכר: 41.5 מיליון שקל. שכר יו"ר ומנכ"ל באחוז מהרווח: הפסד.
- מי עדן. בעלי השליטה: רוני נפתלי. רווח נקי: 217 מיליון שקל. שכר: 8.7 מיליון שקל. שכר יו"ר ומנכ"ל באחוז מהרווח: הפסד.
- איתוראן. בעלי השליטה: משפחת שרצקי. רווח נקי: 4.3 מיליון שקל. שכר: 15.1 מיליון שקל. שכר יו"ר ומנכ"ל באחוז מהרווח: 352%.
- בנק אגוד. בעלי השליטה: אליהו, לנדאו,לובינסקי. רווח נקי: 38.4 מיליון שקל. שכר: 23.2 מיליון שקל. שכר יו"ר ומנכ"ל באחוז מהרווח: 61%.
- דלק רכב. בעל השליטה: יצחק תשובה. רווח נקי: 983.3 מיליון שקל. שכר: 13.9 מיליון שקל. שכר יו"ר ומנכ"ל באחוז מהרווח: 1%.
- בנק לאומי. בעלי השליטה: המדינה. רווח נקי: 6.051 מיליארד שקל. שכר: 21.9 מיליון שקל. שכר יו"ר ומנכ"ל באחוז מהרווח: 0%.
גליה מאור, לאומי
איזי שרצקי, איתורן
צילום: שלום בר טל
ליאון רקנאטי, לשעבר אי.די.בי
רוני נפתלי, מי עדן
צילום: יחסי ציבור שטרן אריאלי
מומלצים
