הדבר הבא באבטחה: רשתות חיישנים

לא צריך להיות אנגלופיל (אבל זה גם לא מזיק) כדי לכבד את הגישה הבריטית להגנה על צנעת הפרט וזכותו לחיים פרטיים. כישראלים, שרגילים להתייחסות שונה לחלוטין, אנו נוטים לחשוב שהדרך הבריטית היא התייפייפות צבועה. הוותיקים עוד זוכרים כי את תעודת הזהות שלנו מיסדו הבריטים בימי המנדט - בעוד הם עצמם פטורים מהצורך להוכיח את זהותם על כל צעד ושעל עד עצם היום הזה.

אבל האמת היא שזו לא צביעות. הם, וכמותם גם השלוחות הקולוניאליות לשעבר בקנדה, אוסטרליה וניו זילנד, באמת מנסים לשמר את האף הממשלתי מחוץ לחיי הפרט. רק שעל זה אמר הנביא, אם ההר לא בא אל מוחמד, בא מוחמד אל ההר.

לאחרונה למדו תושבי לונדון שלא צריך להזמין את הטרור על ידי כיבוש שטחים ואוכלוסיות, הוא מגיע בכוחות עצמו. הנושא שלי אינו פוליטי ואין בדעתי להיכנס לשאלות של טרור, איסלאם והתנתקות, ורק לציין כי גם הבריטים למדו החודש את הצורך הבלתי ניתן להדחקה יותר בקיצוץ זכויות הפרטיות.

כולנו ראינו את תמונות המתאבדים כפי שנקלטו במצלמות המעקב שפוזרו באלפיהן בלונדון. הרושם הכללי הוא - למרות העובדה שהמידע המצולם לא נוצל בזמן אמת כדי למנוע את מעשי הזוועה - שיש כאן קצה של חוט שעשוי להוליך אותנו לפתרון חלקי לפחות.

כידוע, פריסת המצלמות לוותה בקול צעקה רמה על החדירה הבלתי נסבלת לתחום צנעת הפרט - למרות שהן מותקנות כולן במקומות ציבוריים, גלויות לעיני מי שלא רוצה להיחשף. עכשיו כבר לא שומעים צעקות כאלה ואפילו נוצר סיכוי סביר, שממשלת בריטניה תצליח להעביר חוק תעודות זהות, מבוססות "כרטיס חכם". אם החוק יעבור בלונדון צפו לחוק דומה גם בוושינגטון.

יש הרבה כסף במניעת טרור

התפתחות פחות מתוקשרת כתוצאה מהחיבור בין ניטור רצוף לכרטיסים חכמים היא התעוררות העניין בטכנולוגית RFID המשולבת עם רשתות אלחוטיות. ב-IBM, חברה שהקשרים שלה עם הממשל טובים ואינטימיים משל כל חברה אחרת, הוחלט להקים חטיבה מיוחדת שתעסוק בפיתוח, ייצור והתקנת רשתות חיישנים (Sensor Networks).

הכוונה במילה "חיישנים" היא כל אמצעי ניטור שעוקב אחרי משהו פיזי בעולם האמיתי. זה יכול להיות מצלמת טלוויזיה, "רחרחן" לחומרים מסוכנים, מיקרופון או מדיד מתח (Strain Gage), שמתריע על הצטברות מאמצים הרסניים בגשר העומד ליפול.

הקשר בין העניין של IBM ברשתות חיישנים לבין אירועי הטרור בארבע השנים האחרונות ברור: יש הרבה כסף שקשור במציאת פתרונות טכנולוגיים לנושאי אבטחת המולדת.

כל הסימנים מצביעים על שוק ענק

זה נכון, כמובן, גם בישראל. למעשה, חברות ישראליות תופסות כמה עמדות חלוץ בתחומים האלה מתוקף נסיבות היסטוריות. גם פריסת מצלמות מעקב ברשות הרבים התחילה אצלנו, בירושלים, רק שהמשטרה לא מצליחה להגן עליהן מפני וונדליזם של אוכלוסייה עוינת.

חברות ישראליות הגיעו לשלבים מתקדמים בפיתוח רשתות חיישנים כדי לנטר את הפעילות התת קרקעית מתחת לציר פילדלפי, אך נראה שהתוכניות נכנסו להקפאה בעקבות ההחלטה לסמוך על שוטרים מצריים במקום שלא הצליחו חיילים ישראליים.

אני לא רוצה, כאמור, לגלוש לפוליטיקה, אלא לכוון את תשומת הלב של סטארט אפיסטים בפוטנציה, לכך שנוצר כאן שוק עולמי לקטגוריה חדשה של מוצרים, "רשתות סנסורים". כל הסימנים מראים שזה יהיה שוק ענק. שוק בו לחברות הממוסדות אין הרבה מה להציע. צריך לבוא עם רעיונות חדשים, ראש טוב וידע טכנולוגי מתאים כדי לפרוץ דרך.

לא כל ההיבטים משמחים

אני גם לא רוצה לפגוע ברגשות של עובדי התעשייה הצבאית, שנלחמים על שמירת הסטטוס קוו בזמן שהעולם משתנה. לא בטוח שאפשר לקחת מפעל כמו שלהם ולהפוך אותו לחוד החנית בטכנולוגיות אבטחה עתידניות. הקשיים המתמשכים של תע"ש אומרים דבר פשוט: החברה הזאת לא הסתגלה בזמן לשינויים הטכנולוגיים-תעשייתיים שמתחוללים בקצב הולך וגדל.

תהליך ההתנוונות שלה לא שונה ממה שקורה "מעבר לגדר", מצידו השני של כביש 5, שם הפרדסים מתייבשים על רקע מגדלי הזכוכית של ההייטק הישראלי. האם היא מוכנה להשתלב בתחום של רשתות חיישנים כדי לשרוד?

רשתות חיישנים קשורות לא רק לאבטחה במשמעות הצבאית של המילה. ניטור מרחבי-גיאוגרפי יכול לשרת תחומי פעילות רבים ושונים. החל בניטור איכות האוויר והמים וכלה בניבוי רעידות אדמה והתפרצויות הרי געש, החיישנים מבטיחים שליטה טובה יותר בסביבה הפיזית והאנושית. גם אם לא כל ההיבטים של התחזית הזאת מרנינים את הנפש, כנראה שנצטרך לחיות איתם.