ניגריה

למרות היותה מדינה עשירה בנפט, ניגריה היא מעין סינדרלה שמעולם לא הצליחה להגיע לנשף. כשנסקו מחירי הנפט בשנות ה-70, נראה היה כאילו היא עומדת להפוך לרפובליקה מערב אפריקנית למופת, משגשגת ודמוקרטית, אבל קברניטיה הצליחו איכשהו להפוך לכישלון את מה שנדמה כהצלחה ודאית. אמנם היו פה ושם רגעים של ניצחון בזכות הנפט, אבל פרט להם רצופות תולדותיה של ניגריה בדיקטטורות לא יציבות, במעשי טבח, במלחמות אזרחים אכזריות, בהפרות של זכויות אדם וברעב המוני מחריד. כיום היא הולכת ומתפשטת בה הפשיעה, שיעור האבטלה גבוה, והיא סובלת מהתפוצצות אוכלוסין; בנוסף לכך היא עדיין מחלימה מהנזקים שגרם הממשל הצבאי הקודם, שהושתת על שוחד ושחיתות. בחירתו לנשיא ב-1999 של הגנרל אולושגון אובאסאנג'ו, מושל צבאי לשעבר, מציינת אולי את תחילתה של תקופה חדשה בניגריה, בה תזכה המדינה ליציבות.

אותו גורם שהקשה כל כך על איחוד ניגריה לרפובליקה אחת שלמה ושלווה הוא גם מקור המשיכה של המדינה. יש כאן יותר מ-250 עמים, שלכל אחד שפה, דת והיסטוריה משלו, והם מתחככים זה בזה בתוך רפובליקה קדחתנית, ססגונית ובלתי מאוזנת לפרקים. ניגריה היא גם יעד מומלץ לחובבי מוסיקה, ותשמעו כאן ללא הרף את המקצבים התוססים של מוסיקת הג'וג'ו האפריקנית המסורתית (שמקורה בשבט יורובה), של הג'אז האפריקני הנקרא אפרו-ביט, וגם רגאיי. זה אמנם אינו היעד הכי רוגע ונעים בעולם, אבל אם אתם מחפשים אתגר -ניגריה היא המקום בשבילכם.