לוי וביבי: שונאים, סיפור אהבה
הרומן בין נתניהו ללוי ידע לאורך השנים עליות ומורדות: פסגת מדריד, נאום הקופים, פרשת הקלטת, הפרישה והחבירה. אלה רק חלק מנקודות הציון במערכת היחסים הטעונה והמורכבת בין האישים. אתמול שוב התחדש הרומן, ולוי שב והתיישב לצידו של נתניהו. על הקאמבק של רומן אהבה-שנאה שרק המערכת הפוליטית יודעת לנפק
לימינו של שר האוצר לשעבר, בנימין נתניהו, שהכריז על התמודדותו על ראשות הליכוד, התיישב אחר הצהריים (יום ג') לא אחר מאשר ח"כ דוד לוי. לוי נחשב כבר שנים בקרב הפרשנים הפוליטיים כבעל חושים פוליטיים מחודדים. הוא מחליף מחנות, וברוב המקרים מוצא עצמו במחנה המנצח. האם ישיבתו לצידו של נתניהו היא תחילתה של ידידות חדשה ומופלאה בין שני האישים? האם גם הפעם היא מאותת ניצחון?
ה"רומן" בין נתניהו ללוי נמשך כבר שנים וידע תהפוכות, עליות ומורדות. נתניהו שימש כסגנו של לוי, כשזה היה שר החוץ בממשלת יצחק שמיר. לוי סבר שנתניהו חותר תחתיו ורתח מזעם לא אחת. זמן קצר לפני פסגת מדריד, בשנת 1991, איים לוי להתפטר, וכך נפטר מנתניהו. חודשים ספורים אחר כך, במרס 92', איים לוי להתפטר שוב. בסיום המשבר, כשקיבל שיריון לאנשיו ברשימת הליכוד, נשא את נאום הקופים המפורסם: "עברתי דרך קשה וחרפת רעב. מה אני צריך להתבייש במוצאי? מה אני צריך להפוך את מוצאי לקרדום לחפור בו? אני הייתי בפיהם קוף שירד מן העצים".
בינואר 1993 חשף נתניהו בשידור חי את פרשת הקלטת הלוהטת, והאשים בסחיטה "בכיר בליכוד, המוקף חבורה של פושעים". לכולם היה ברור, שהאצבע מכוונת אל דוד לוי ואנשיו. מערכת ההשמצות בין השניים גלשה לעלבונות אישיים (לוי המציא את הכינוי "אנטי-ביביוטיקה") אך נתניהו, שהתמודד מול לוי במערכת הבחירות הפנימית בליכוד, גבר בסופו של דבר על לוי.
מתחת לפני השטח, כשלוי כבר הוספד, רחשו אנשיו בהיערכות לפרישה מהמפלגה. את המהלך בישלו מקורביו - הקבלן דוד אפל, עוזרו יעקב ברדוגו ואחיו מקסים לוי. ביוני 1995 עזב לוי את המצודה והקים את תנועת "גשר". אחרי שהמשטרה סגרה את התיק בפרשת הקלטת, אמר לוי: "נתניהו צריך ללכת. הוא כלי ריק. אדם שסולם הערכים שלו ירוד ומסוכן". אבל במרס 1996 הכריז נתניהו: "נשים את כל משקעי העבר בצד, ונלך קדימה ביחד". לוי שוב חבר אליו יד עם "גשר" ותנועתו קיבלה שישה מושבים בליכוד.
בקיץ 1997 נגמר הרומן. לוי התייצב במסיבת עיתונאים ואמר שהוא עסוק בחשבון נפש, בהתחבטות ובהתלבטות לגבי המשך חברותו בממשלה, זאת לנוכח בעיות בתפקוד הממשלה, אי שיתופו בנושאים מדיניים ופוליטיים, והזנחת הנושאים החברתיים. לוי גם התלונן שנתניהו קובר את הסכמי אוסלו ומסכן את המשך תהליך השלום. וזה כזכור אותו דוד לוי, שנמנה כיום על מחנה המורדים.
בדצמבר 1997 פרש לוי מהממשלה וחזר לבית-שאן. בתקופה הזו אמר על נתניהו: "אדם שאין לו מסר, אדם שאין לו קבלות, עושה חיקוי של חוץ לארץ. ביבי נתניהו זו עבודה בעיניים". נתניהו, שבאותה עת עזבו אותו דן מרידור, יצחק מרדכי, בני בגין ואחרים, רצה מאוד שלוי יחזור והיה מוכן לתת הרבה. הוא הציע ללוי את תיק התשתיות המורחב או האוצר, מתוך מחשבה, שלוי לא ירצה במשרד האוצר, אבל הוא הפתיע וביקש את התיק. נתניהו לא יכול היה לפגוע בשר המכהן, יעקב נאמן, והדיל התפוצץ.
דוד לוי מצא בית חדש ב"ישראל אחת" שהקים אהוד ברק לקראת בחירות 99'. לוי וברק יצאו למסע הבחירות יחדיו ושוב הצליח לוי להיות בצד המנצח, הפעם כשנתניהו בצד המפסיד. לוי חזר לתפקיד שר החוץ בממשלה החדשה והפך לשר המקורב ביותר לברק. גם הרומן הזה הסתיים בטונים צורמים כשלוי לא שותף במו"מ המדיני. בנוסף, תוצאות פסגת קמפ דיוויד הביאו אותו להניח איום התפטרות לפיתחו של ברק. בסופו של דבר פרש על רקע תקציב המדינה.
לפני הבחירות לכנסת ה-16 נטש לוי את רשימת גשר וחבר שוב לליכוד כחבר כנסת מן השורה. עם ההכרזה על תוכנית ההתנתקות הפך לוי לאחד ה"מורדים". הוא השתתף בישיבותיהם ובפעילות הפרלמנטרית בניסיון למנוע את יישום התוכנית. על רקע ההתנגדות למהלך, כך נראה, מצאו להם שוב נתניהו ולוי שפה משותפת והרומן התחדש. האם יאריך ימים? על כך קשה להתנבא.
