איך פעילות גופנית יכולה להשפיע על ההורמונים
ההורמונים הם שליחים כימיים המיוצרים בגוף ומשפיעים כמעט על כל האספקטים הקשורים בתפקוד הגוף, היבטים פיזיולוגיים וגם נפשיים: החל בגדילה וצמיחה, דרך שיכוך כאבים ושיפור מצב הרוח - ועד לשיפור החשק והיכולת המינית
| הורמון הגדילה |  | אנדורפינים | | טסטוסטרון | | אסטרוגן |
| ||||||
| תירוקסין | | אפינפרין (אדרנלין) | | אינסולין | | גלוקגון |
על התועלת שבעיסוק בפעילות גופנית באופן סדיר אין ויכוח. היא באה לידי ביטוי במישור הבריאותי, האסתטי, הפיזיולוגי ולעיתים גם בהיבט הנפשי - ואת כל אלה ניתן לחוש ולמדוד באמצעים שונים: את השיפור האסתטי, למשל, נוכל לאמוד באמצעות המשקל הביתי או בסחיטת מחמאות מהסביבה. במישור הבריאותי נצפה לירידה בריכוזי השומנים בדם, ברמת הסוכר ובערכי לחץ הדם (למי שסובל כמובן מערכים חריגים). שיפור הכושר הגופני ועמו עלייה ברמת התפקוד היומיומית יעידו על השיפור הפיזיולוגי המיוחל, ואילו השלווה והרוגע שישתלטו על חיינו יכולים להעיד על התועלת הנפשית.
קטגוריה נוספת, אולם לא כל כך מורגשת, היא השפעתה של הפעילות הגופנית על המערך ההורמונלי בגופנו. ההורמונים הם שליחים כימיים המיוצרים בגוף ומשפיעים כמעט על כל האספקטים הקשורים בתפקודה של המכונה האנושית.
הורמון הוא חומר המיוצר על ידי בלוטה אנדוקרינית - בלוטה שמייצרת הורמונים ומפרישה אותם ישירות אל זרם הדם, לדוגמה: בלוטת יותרת המוח, יותרת הכליה ובלוטת התריס. ההורמון מיוצר בחלק אחד של הגוף, מופרש אל מחזור הדם ונישא אל איברים או רקמות אחרות בגוף, שם הוא מבצע תפקיד מסוים, כדוגמת קורטיקוסטרואידים (הורמונים המופרשים מקליפת יותרת הכליה), הורמון גדילה (מבלוטת יותרת המוח), אינסולין (מהלבלב) ואנדרוגנים (מהאשכים).
וכך משפיעה הפעילות הגופנית על הורמונים בגופנו:
מה פעילות גופנית יכולה לעשות: פעילות גופנית אירובית, בעיקר פעילות אירובית עצימה כמו אימון הפוגות, תורמת להגברת ההפרשה של הורמון הגדילה מבלוטת יותרת המוח. נמצא שככל שהפעילות האירובית ארוכה יותר, כך עולה גם הפרשתו של ההורמון.
ריכוזי האנדורפינים בדם עולים עד לפי חמישה מריכוזם במנוחה בעקבות פעילות גופנית אירובית ארוכה ומתונה. ריכוזים גבוהים של אנדורפינים נצפים לאחר פעילות אירובית מתונה עד עצימה הנמשכת יותר מ-30 דקות. אימוני הפוגות אירוביים תורמים אף הם לעלייה משמעותית בריכוזם של האנדורפינים בדם.
מה פעילות גופנית יכולה לעשות: לאחר מספר חודשים של אימון גופני סדיר הגוף מפתח רגישות יתר להשפעתם של האנדורפינים. המשמעות היא שהפעילות הגופנית גורמת לך לחוש את ההתעלות בעוצמות גבוהות יותר עבור אותה רמת הפרשה של ההורמון. בנוסף, ריכוזם של האנדורפינים בדם נשאר גבוה לאורך זמן רב יותר. תגובה זו מאפשרת לנו להתאמן לאורך זמן רב יותר (הפחתת תחושות הכאב בזמן המאמץ) וליהנות מתחושת ההתעלות שלאחר האימון לאורך זמן רב יותר.
מה הוא עושה: הטסטוסטרון הוא הורמון המין הזכרי העיקרי שמיוצר על ידי האשכים ובכמויות קטנות על ידי השחלות. זהו הורמון חשוב ביותר עבור גברים ונשים. חשיבותו באה לידי ביטוי בשמירה על נפח/כוח/טונוס השרירים, הוא מעלה את קצב חילוף החומרים הבסיסי (מטבוליזם), מקטין את מסת השומן בגוף ומעלה את הביטחון העצמי.
ריכוז הטסטוסטרון אצל הנשים נמוך פי 10 מהגברים, אולם הוא בעל חשיבות רבה בקביעת עוצמת התשוקה המינית ועוצמתה של האורגזמה. ייצור ההורמון אצל נשים הולך ופוחת כאשר האישה מתקרבת לגיל הבלות ואילו אצל הגברים נצפית ירידה בייצור ההורמון בשנות ה-40 לחיים.
מה פעילות גופנית יכולה לעשות: ריכוזי הטסטוסטרון בדם עולים בתגובה לאימון גופני הן אצל גברים והן אצל נשים. העלייה בריכוזו של ההורמון מתחילה לאחר כ-20 דקות של אימון והיא נשארת גבוהה למשך שעה עד שלוש שעות לאחר סיומו.
מה הוא עושה: אסטרוגן הוא אחד מקבוצת ההורמונים המופרשים על ידי השחלות ואחראים להתפתחות מינית תקינה של האישה. האסטרוגנים מיוצרים בעיקר על ידי השחלות; כמויות קטנות מיוצרות על ידי קליפת יותרת הכליה, האשכים והשליה.
האסטרוגן הביולוגי הפעיל ביותר הוא ה-17 בתא אסטרדיול. הורמון זה מגביר את פירוק השומן מן המאגרים ומאפשר את ניצולו כמקור אנרגיה. האסטרדיול מעלה את קצב חילוף החומרים הבסיסי, משפר את מצב הרוח ותורם להגברת החשק המיני. הורמון זה נמצא בריכוז גבוה בדמם של נשים אולם קצב ייצורו על ידי השחלות הולך ופוחת עם הקירבה לגיל הבלות.
מה פעילות גופנית יכולה לעשות: ריכוזי ההורמון עולים כתוצאה מפעילות גופנית והם נוטים להישאר גבוהים במשך שעה עד ארבע שעות מתום האימון.
מה פעילות גופנית יכולה לעשות: ריכוזי התירוקסין בדם עולים ב-30% במהלך הפעילות הגופנית ונשארים גבוהים במשך שעות אחדות לאחר מכן. מה שקובע את פרק הזמן בו ריכוזי ההורמון בדם יישארו גבוהים תהיה עוצמת האימון ומשכו. ככל שעוצמת האימון תהיה גבוהה יותר וככל שהוא יימשך זמן רב יותר כך יישארו ריכוזי ההורמון בדם למשך זמן רב יותר. פעילות גופנית סדירה תורמת לעליית ריכוזי התירוקסין גם בשעת מנוחה.
מה פעילות גופנית יכולה לעשות: האדרנלין מגביר את קצב הפירוק של הגליקוגן מהשרירים ומהכבד וכן את קצב פירוק השומן מתאי השריר. כמות ההורמון המשתחררת מבלוטת יותרת הכליה תלויה במשך המאמץ ובעצימותו.
אינסולין נחשב להורמון אנאבולי משום שהוא מעודד כניסה של סוכר, חומצות אמיניות וסוכר אל התאים. ככל שהארוחה גדולה יותר, או ככל שהיא מכילה יותר סוכרים פשוטים, כך עולה הפרשת האינסולין. מסיבה זו מומלץ לאכול ארוחות קטנות במספר מוקדים ביום ולהגביל את צריכתם של פחמימות פשוטות ושל סוכרים מעובדים.
מה פעילות גופנית יכולה לעשות: ריכוז ההורמון בדם מתחיל לרדת לאחר כ-10 דקות של פעילות אירובית וממשיך לרדת במהלך כ-70 דקות של הפעילות. פעילות גופנית משפיעה על רגישות האינסולין במצב מנוחה. כלומר, על מנת לווסת את רמת הסוכר בדם נדרשת כעת הפרשה קטנה יותר של ההורמון.
מה הוא עושה: גלוקגון הוא הורמון המיוצר ומופרש על ידי הלבלב. הוא מעודד שחרור של גלוקוז אל זרם הדם ופועל למעשה הפוך מפעילותו של האינסולין. כאשר ריכוזי הסוכר בדם נמוכים מדי, עולה הפרשתו של הגלוקגון. הגלוקגון פועל על מאגרי הסוכר בכבד ותורם לעליית ריכוזו של הסוכר בדם. בנוסף, הוא גורם לפירוק שומן ולניצולו כמקור אנרגיה.
מה פעילות גופנית יכולה לעשות: הגלוקגון מופרש בדרך כלל לאחר כ-30 דקות מתחילתה של הפעילות הגופנית לאחר שריכוזי הסוכר בדם מתחילים לרדת.
לפנייה לכתב/ת 
