| |
האחריות החברתית נעצרה בפתח בית המשפט
כל בעל תפקיד במערכת העסקית או הציבורית שהיה נתפס ב"תיקון" פרוטוקולים, כפי שקרה לשופטת הילה כהן, היה מפוטר ומועמד לדין. השופטת כהן נאחזת בחסינות השופטים ולפי שעה היא מסרבת להתפטר. מצב בו נשיא בית המשפט העליון ושרת המשפטים סבורים כי לשופטת כהן אין מקום על כס המשפט, אך תלויים ברצונה הטוב, הוא בלתי נסבל בתורת האחריות החברתית
"אם זה לא מריח טוב, זה מסריח". זהו - בקיצור נמרץ - המוטו שעומד מאחורי החשיבה של אחריות חברתית. ועד כמה שהדבר נראה מפתיע, צריך להזכיר את הרעיון הכל-כך אלמנטרי הזה בחברה שהולכת ומתרחקת מהיגיון פשוט.
הירתעות מריחות מסוכנים מאפיינת התנהגויות דרוויניסטיות, שנועדו להבטיח הישרדות. פרשת השופטת הילה כהן לא מריחה טוב. נודפים ממנה ריחות מסוכנים של איפה ואיפה; של אפליה "מתקנת", שהצדקתה מוטלת בספק; של יהירות כוחנית ומניפולציות מסוכנות באמצעות השפה ועוד.
את הניחוחות הללו מפיצה, במקרה זה, המערכת המשפטית ולאו דווקא השופטת עצמה. השופטת עצמה פישלה, ואפילו לא טרחה להכחיש זאת. מי שמפשל - צריך להיענש. אלא שמבחינת השופטת - ולדעת חלק מעמיתיה - היא כבר נענשה בעצם החשיפה, הפרסום והדיווחים מבית הדין המשמעתי.
כוחה של השקיפות
כדי לשמור על מינהל תקין ואחריות חברתית נאותה, הצדק צריך לא רק להיעשות, אלא גם להיראות - הן כאמצעי התרעה והן כאמצעי להבטחת שקיפות, החושפת הכל לאור השמש המנקה ומטהר. אלא שכאן מתחילה הבעיה, ששמה חסינות.
מטרתה של חסינות היא לאפשר פעילות תקינה של מערכות שונות ולמנוע לחצים, שישבשו את תהליכי קבלת ההחלטות שלה. זה קיים בכנסת, זה קיים במערכת המשפט ובמקומות אחרים. השאלה האמיתית היא, עד כמה מוצדקות חסינויות אלה, עד לאן הן צריכות להגיע, ומה משתמע מהעובדה שאותו "מועדון" שומר באדיקות על חסינות עצמו, ואף "משחרר" שופטת מאיום של תביעה פלילית - שהייתה ניחתת על כל אזרח אחר.
ח"כ עמרי שרון ויתר על הכסות הבעייתית של החסינות, וכתב האישום נגדו מדבר, בין השאר, על רישום כוזב במסמכי תאגיד. רישומים כוזבים מככבים גם אצל השופטת הילה כהן, שלעומת שרון לא גילתה עניין רב בוויתור נאצל על חסינותה. ובעצם, למה שתוותר עליה? כבוד עמיתיה בבית הדין המשמעתי העדיפו לנקוט בביטויים מכובסים כמו "פרוטוקולים מוטעים" במקום לקרוא לילד בשמו, כפי שעשה השופט (בדימוס) דן ארבל, לשעבר מנהל בתי המשפט, שאמר בווריאציה על משפט הפתיחה של מאמר זה: "אם זה לא זיוף, אז אני לא יודע מה זה זיוף".
מימון ומחזיקי עניין
פרשת השופטת המזייפת מגלה בעייתיות מהותית בזיהוי מעמדם של מחזיקי העניין בהקשר של בתי המשפט לעניינים מקומיים. הרשות המקומית מתהדרת פה במספר כובעים של מחזיקי עניין: היא גם משמשת כצד אינטרסנטי בבית המשפט (בדרך כלל, התובעת), וגם מממנת את האכסניה ואת שכר השופטים המקומיים. עמעום הגדרת מעמדה עלול להוליד קונפליקטים ניהוליים מובנים, והשופט מישאל חשין, בבית הדין המשמעתי, התריע מפני מצב כזה, שבו "בעל המאה" עלול להרגיש שיש לו זכות לצפות "לקבל תמורה ראויה עבור כספו".
השופטת כהן נפלה, בסופו של דבר, בפח של עצמה, בגלל יחסים עכורים עם נציגי הרשות המקומית, ולא בגלל תלונות של אזרחים מן השורה. עובדה זו, כשלעצמה, מטרידה מאוד ועומדת מאחורי התהייה כמה בעלי שררה אחרים מתנהגים כמו השופטת כהן, ויוצאים מזה בשלום, בין השאר הודות לשיטת "שמור לי ואשמור לך".
נשיא בית המשפט העליון "רמז" לכהן, שהוא מצפה להתפטרותה. לאזרח רגיל קשה להסכין עם שיטת רמיזות כזו. קשה עוד יותר להסכין עם תגובתה של כהן, שלא הגישה מיד מכתב התפטרות, אלא הודיעה כי "תחשוב" על העניין. יש אומרים, שהיא עדיין חושבת, עד שיסוכמו תנאי פרישתה. אם כך יהיה, תתקשה המערכת להסביר מדוע עליה לשלם לעובדת שסרחה, ובמה היא עדיפה על כל עובד אחר, שנסיבות פיטוריו מצדיקות שלילת כספי פיצויים.
לעומת זאת, בין המציעים לכהן שלא להתפטר מיוזמתה, יש מי שעושים זאת מתוך תקווה שהכורח לכנס את הוועדה למינוי שופטים לצורך הפיטורין, ייאלץ את המערכת להאיר מקומות אפלים, שיש לאווררם בדחיפות.
אין שווים יותר
השופטת כהן מייצגת גישה בעייתית של חשיבה חברתית וניהולית, המודעת באופן תיאורטי לכך שכולם שווים, אבל בטוחה שמחזיקיה שייכים לקבוצה ששווה יותר. בשלב זה, רוב הגופים, המייצגים את הקהילה המשפטית בישראל, מתכנסים באופן ברור להקיא את כהן מתוכם. רצוי היה, שגם המערכת עצמה תפנים את השינויים החברתיים, שדוחים זכויות יתר או "מועדונים אקסקלוסיביים", שבהם נסגרים עניינים מאחורי דלתות עץ חוסמות קול.
אחריות חברתית צריכה לא רק להדהד במרומי אולמות השיפוט, אלא גם להיראות בהתנהגות השופטים ועורכי הדין. בלעדיה, לא רק שלא ניתן לדבר על "אמון הציבור במערכת השיפוטית", אלא חמור יותר: יהיו רבים שיגרסו, כי המסריח הוא התקין.
תמי זילברג היא חברה בצוות ISO לגיבוש התקן הבינ"ל לאחריות חברתית
|
