רכב קלאסי - המלצות קניה

החלטתם להגשים את החלום ולרכוש רכב קלאסי-אספנות? קראתם את המדריך לרכישת רכב קלאסי וכעת אתם מתקשים להתאפק ומעוניינים להתחיל במסע השחזור? כל שנותר הוא לבחור את הרכב הנכון כדי להתחיל את המסע ברגל ימין. עם כמה שפחות כאב לב וכיס. עם מינימום של התרוצצות בדרך לקניה ובשביל למגרשי הפירוק. 

בסרט: משהו לשאוף אליו - אירוע היוקרה של עולם האספנות בווילה ד'אסטה

שואלים עצמכם מה עשוי להיות הרכב הנכון? התשובה מאד אישית, ותלויה בעיקר בכיסו של הקונה. מחד, ניתן לרכוש רכב מיוחד עם חלקי חילוף נדירים בארץ ואף בעולם. רכישה זו תהיה יוקרתית יותר ואולי אף זולה יחסית, אך תעלה משמעותית את מחיר השיפוץ והתחזוקה. מאידך, אפשר לקנות רכב נפוץ, זמין וקל יחסית לתחזוקה ושיפוץ, עם עלויות נמוכות מהממוצע.

בשלב ראשון החלטנו בשבילכם. לפניכם חמש מכוניות לדוגמה, ממבחר גדול של דגמים רבים וטובים נוספים העונים להגדרה מכונית "זולה יחסית וקלה לתחזוקה ושיפוץ". אנחנו לפחות, חושבים שזה הצעד הראשון והנכון לעשות, קרש קפיצה לעולם רכב האספנות. בשלב מאוחר יותר, עם התאבון והניסיון, תוכלו להתחרות גם אתם בתחרות וילה ד'אסטה היוקרתית עם הקלאסית שלכם. בינתיים, מתחילים בקטן.

פולקסוואגן חיפושית

דוגמא מצוינת למכונית קלאסית למתחילים חסרי ממון, עם פוטנציאל לקסום גם למתקדמים בעלי ארנק תפוח. לחיפושית היסטוריית יצור מפוארת, שהחלה עוד בתקופת השלטון הנאצי. פרדיננד פורשה (כן, ההוא של הספורטיביות) תכנן עבור היטלר "מכונית העממית", ויצר דגם כמעט בן אלמוות, שהתגלגל מפסי הייצור הגדולים עד 2003, עם סך ייצור של 21,529,464 יחידות, תאמינו או לא. פשטות המערכות המכאניות הפכה את החיפושית לקלה לשיפוץ ותחזוקה. ועוד יותר חשוב, זמינות חלקים גבוהה בארץ ובעולם, המהווים הכרח בתהליך בחירת רכב אספנות אידיאלי, הפכו אותה מבוקשת מאד בקרב משפצים ואספנים חובבים.

החיפושית אינה חזקה במיוחד. מנועים בנפחי 1.2 עד 1.6 ליטר מספקים כ-50-30 כ"ס. היא אינה מרווחת או מפוארת במיוחד, אך כאמור, אמינה מאד. היא אינה יכולה להחשב כנוחה בסטנדרטים של היום (ויש הטוענים גם של פעם), יציבה בעיקר כשהיא עומדת ללא תנועה ומחליקה את זנבה הכבד שנושא את המנוע לעיתים קרובות מהמקובל כיום. בישראל ניתן למצוא חלקי חילוף כמעט לכל דגם ושנה, לרבות חלקים קוסמטיים אצל בעלי מקצוע שמתמחים בחיפושיות.

וולוו 144/244

בשנת 1966 השיקה וולוו השוודית מכונית ארבע דלתות חדשה בשם 144, שתפקדה כספינת הדגל של החברה במהלך כמעט עשור. למרות שמבחינה עיצובית לא פרצה שום דרך, מדובר היה בדגם נמכר היטב ומוכר ברחבי העולם. דגמי המשך, בעלי חזות דומה באופן כללי לדגם הראשוני, נמכרו בהצלחה עד תחילת שנות ה-90, תחת סדרה 200. בעיקר זכורים בארץ ה-244 עם ארבע דלתות, וה-245 עם... חמש (סטיישן). פה ושם ניתן למצוא גם את גרסת העל של המשפחה, עם מנוע שישה צילינדרים ו-6 במקום 4 בשם הדגם.

למעשה מדובר בשיפור ה-144, כולל מתלי מקפרסון קדמיים, שלדה חדשה, שינוי חזית הרכב והפגושים. ברחבי אירופה (וגם בישראל) זכו מכוניות וולוו ללא מעט כינויים. חלקם מחמיאים, חלקם פחות. מה שבטוח, עולם הרכב הושפע עמוקות מהמרכב הזוויתי והכבד למראה. עוברי אורח יכלו להתרשם גם מצליל המנוע הייחודי, שנבע בעיקר ממאוורר קירור מכני.

למה כדאי? כי המכוניות האלה הן פיתרון קלאסי למי שרוצה לשפץ ולתחזק כלי-רכב ישן יחסית ואמין, לא מורכב מדי מבחינת מנוע ומכללים מכאניים, אך גדול מספיק כדי להסיע משפחה שלמה. חלקי חילוף ניתן למצוא ללא בעיות מיוחדות בארץ, אך חלקי קוסמטיקה כגון אבזרי פנים-רכב, ניקלים ואחרים, הפכו עם הזמן למצרך שיש לחפשו. עם זאת, ניתן למצוא אותם במגרשי פירוק מכוניות, במחירים סבירים ביותר.

פורד אסקורט

בשנת 1968 הציגה פורד בריטניה את מחליפתה של ה"אנגליה", תחת השם "אסקורט". ועוד דגם סופר-פופולרי הגיע לעולם, עם סך מכירות של כ-2.2 מיליון יחידות תוך שבע שנים. עד מותה של האסקורט הצליחה פורד לשווק לא פחות מ-18 מיליון יחידות, והפכה אותה לאחת המכוניות הנמכרות בהיסטוריה, כולל דגמים ספורטיביים במיוחד.

דגמי האסקורט, בעיקר דור ראשון ושני, זכו להצלחה בישראל וחלקן אף הורכב כאן, ממש אצלנו. מה שלא הפך את המכונית לאמינה יותר, אבל זה כבר סיפור אחר. האסקורט מרווחת יחסית, בעלת התנהגות כביש בהחלט סבירה ועם מגוון מנועים בנפח 1.1 עד 1.6 ליטר שמאפשרים לעשות בה שימוש אפילו ביומיום. את מרבית החלקים ניתן עדיין למצוא בארץ, אך עבור חלקי פלסטיק וניקל תיאלצו לפשפש במגרשי גרוטאות או לרכוש חלקים דומים ברחבי העולם.

מיני מיינור

היא הייתה מהפכנית, קלאסיקה מיומה הראשון ואחת המכוניות החשובות בהיסטוריה, אם לא החשובה מכולן. המיני הבריטית שינתה את עולם הרכב, ורק מעטות אי פעם יכולות להתהדר בכך. הסיפור מאחוריה פשוט למדי. בשנות ה-50 חיפשה קבוצת יצרניות בריטיות מענה יצירתי למכוניות הייבוא הגרמניות, אלה שפגעו קשות ברווחיות היצרנים המקומיים. והמיני היא התוצאה.

מכונית שהצליחה להציג ניצול מרחב פנים חסר תקדים. למשל שימוש בגלגלי "10 במטרה להגביל את חדירת בית הגלגל לתא הנוסעים ולאפשר מרחב פנים גדול. למשל מיקום מנוע רוחבי ולא אורכי מאותה סיבה, כנהוג עד אותם ימים. המיני נמכרה בכל העולם כמו לחמניות חמות. ובאופן שמדהים אפילו את האופטימיים בחברת ב.מ.וו, זו שרכשה לפני שנים אחדות את זכויות השימוש בשם, נמכרת מעולה גם היום, עם מבנה גדול בהרבה ואפילו לא עשירית משאר הרוח "של-פעם".

המיני המקורית, זו הקטנה והזריזה, שומרת על ערך אספני וכספי טוב יחסית, בעיקר עקב היותן קלות וזולות יחסית לתחזוקה. זמינות החלקים בארץ ובעולם גבוהה יחסית למקובל, וגם אם תתקלו בבעיה כלשהי, מאות מועדוני מעריצים סביב הגלובוס ישמחו לסייע לכם בעצה או כתובת של חנות.

דודג' דארט/פליימות' ואליאנט

לישראל של שנות ה-70-60 לא יובאו רבים מדגמי המכוניות האמריקניות המהודרות. עם זאת, ניתן היה באותן שנים לשכור פורד מוסטנג חדשה, אז לכו תבינו. בין הדגמים שבכל זאת הגיעו אלינו ונמכרו באופן סדיר, היו הדודג' דארט והפלימות' ואליאנט. אכן כן, המכוניות הללו שימשו את הדרגים המאד בכירים בצה"ל, עם מחיר אטרקטיבי יחסית גם בשוק הפרטי.

הלכה למעשה, הדודג' דארט העניקה באותם ימים אבזור ברמה שמכוניות אירופאיות ממוצעות יכלו רק לחלום עליו. אפילו כאלה שנמכרו כאן בשנות ה-80. מזגן, הגה כוח, תיבת הילוכים אוטומטית, חלונות חשמל, נעילה מרכזית. אתם יודעים, פינוקים מייד-אין-אמריקה. לצער החובבים, על הדודג' דארט עברו בשנות ה-80 תקופות בהן הייתה חביבת קהל שלא אימץ לעצמו קוד התנהגות חוקי במיוחד. במילים אחרות - עולם תחתון.

אלא שהתדמית הגרועה כמעט וחלפה מהעולם. הביקוש לאמריקנית קלאסית בימים אלה, מביא חובבי רכב רבים לחפש את אותן מכוניות אמינות, גדולות, נוחות וזולות לתחזוקה. הבעיה היחידה היא זמינות חלקים מכאניים. כדאי לקחת זאת בחשבון.

ליאור ברוך הוא העורך הראשי של אתר הרכב הקלאסי הישראלי, ומשחזר כלי רכב ישנים