ציפור מדבר

המוזיקאי ונגן הקמנצ'ה, מארק אליהו, בסך הכל בן 23, וכבר חובק אלבום בכורה משובח ("קולות יהודה"), הצלחה עולמית בשלבי תאוצה מתקדמת ומסע עיקש בדרך למימוש חלומותיו המוזיקליים. אלבומו יצא רק לפני מספר שבועות, והוא כבר שוקד על אלבום הסולו השני ועל פרוייקטים משותפים עם אביו, כולם על טהרת המוזיקה המזרחית הקלאסית.

הכשרון המוזיקלי של אליהו, המנגן בכלי הקמנצ'ה, הוטבע היטב בגנים המשפחתיים. אביו, פרץ אליהו, מוזיקולוג נחשב, הוא מלחין ונגן טאר בחסד, ויחד עם אמו, מורה לפסנתר, השניים העניקו לאליהו את היסודות המוזיקליים עוד כשגרו בקאווקז בשנות השמונים.

"בגיל ארבע התחלתי לנגן בכינור קלאסי מערבי", אומר אליהו, "אני זוכר שתמיד היו בבית מפגשים של מוזיקאים ואמנים מפורסמים. אבא שלי למד אז זוהר בלילות עם חברים. כשהייתי בן שש, המשפחה החליטה לעלות לישראל, הרגשנו שהלב שלנו נמצא שם".

בזמן שאביו שקד על מלאכת שימור המוזיקה של יהודי צפון קאווקז ולימד מוזיקה באריאל, אליהו הצעיר המשיך בלימודי הכינור. הרגע בו הכל השתנה, היה כששמע את האמן רוס דאלי בהופעה בארץ. "הייתי בכיתה י', פחות ופחות עניין אותי מה שקורה בחוץ ולא מצאתי את המקום שלי בבית הספר, לא הרגשתי שזו הדרך שלי, להמשיך במסלול של כל החברים שלי. בזמן שהם גילו את העולם של מסיבות הטראנס, אני התבודדתי בהרים והחלטתי להתמסר כולי למוזיקה".

אליהו ביקש מהוריו אישור לעזוב את בית הספר על מנת להתמקד במוזיקה ועד היום נפעם מהסכמתם המהירה. "אין הרבה הורים כאלו בעולם, שסומכים על הילד שלהם בעיניים עצומות. הם השקיעו בי המון כסף, אנרגיה, תמיכה ולימדו אותי להאמין בעצמי". אביו של אליהו הגשים לו חלום ושידך אותו לדאלי עצמו, ואליהו המריא ליוון ושהה כחצי שנה בביתו, שם למד לנגן בסאז ואת רזי המוזיקה הטורקית.

החיפוש אחרי הקול האישי נמשך עד שבוקר אחד אליהו חווה הארה מוזיקלית. "התעוררתי בביתו של רוס ושמעתי ברקע של אלבום של הביל אלייב, נגן קמנצ'ה ואחד המאסטרים הגדולים שעשו מהפיכה במוזיקה המזרחית הקלאסית. ברגע שהצלילים של הקמנ'צה הגיעו אלי, כל השיערות שלי נעמדו, העיניים נפערו ופשוט פרצתי בבכי, הרגשתי שהנשמה שלי ניגנה במשך כל החיים שלי את הצליל הזה, הוא היה שם וברגע ששמעתי אותו בפעם הראשונה באוזן, הוא היכה בתדר הנכון". 

נסער כולו, התקשר אליהו לאביו וביקש ממנו שישיג לו מורה לקמנצ'ה ואכן, אביו הפך עולמות כדי להשיג לבנו את אחד מגדולי המורים במוזיקה המזרחית, אדלת באזירוב. הבעיה היחידה היא שמורה החלומות גר באזרבייג'ן, מדינה מוסלמית לכל דבר. למרות הסכנות, נראה כי דבר לא היה יכול לעצור את התשוקה של אליהו ללמוד את יסודות הקמנצ'ה, ולאחר מבצע לוגיסטי מסובך, הוא עשה דרכו לאזרבייג'ן.

"זה היה מפחיד ומרתק לגור במדינה מוסלמית. העוני שלט ברחובות ויכלו לשדוד כל אדם בקלות, הייתי צריך להסתיר את העובדה שאני יהודי ולכן לא יצאתי הרבה מהבית", מספר אליהו, "שם בהחלט הרגשתי יהודי יותר. הייתי צריך הרבה משמעת, רצון, אהבה והתמסרות למוזיקה כדי לנגן במשך 13, 14 שעות ביום על הקמנצ'ה. למרות שהקמנצ'ה הוא כלי קטן יחסית, יש לו עוצמה גבוהה מאוד, ולהבדיל מכינור, שערות הקשת שלו רפויות ולא מתוחות. באמצעת האצבעות, ניתן למתוח ולשחרר את המיתרים, לרכך ולחזק את הצליל. כל שלב של למידה וצליל חדש היה כמו לגלות את העולם, זה הביא אותי להתעלות נפש, לאקסטזות שקשה לי לתאר במילים. השלב שבו אתה מצליח לעבד את הכל, לנתח את מה שלמדת ולעוף בסופו של דבר מעל הצליל, הוא חוויה מיוחדת במינה".

ב-2001, לאחר שהייה בת שנתיים, עם הפסקות לביקורים בישראל, אליהו הרגיש שמיצה את הלימודים בגולה. הוא עבר בהצטיינות את המבחנים באקדמיה למוזיקה וכל מה שנותר לו הוא להשלים את הבחינות במקצועות המערביים, אותם העדיף ללמוד בארץ. כשחזר לישראל, שיתוף הפעולה עם אביו הניב השתתפות באלבום "ברוח המזרח" והשמועה על כשרונו החלה מתפשטת במקומות הנכונים. 

עבר לאירופה

לאחר שהלחין מוזיקה למחזה של קבוצת התיאטרון הירושלמי, קיבל אליהו הזדמנות מצויינת להתפתח בחו"ל, וממדינה מוסלמית הוא עבר לחיקה המחבק של אירופה, שם שימש כמלחין ונגן של להקת המחול ההולנדית "Galili Dance" ולהקת המחול הפורטוגזית "Gulbenkian Dance". סיבוב הופעות שנמשך כשנה ברחבי אירופה, ברזיל ורוסיה ובמהלכו אף הספיק לקטוף את המקום הראשון בפסטיבל "גלובל דאנס". בסיומו של הפרוייקט חזר אליהו לארץ והחל לשקוד על אלבומו, "קולות יהודה".

"כשחזרתי מהולנד, גם ההורים שלי עברו מהפך, הם עזבו את אריאל ועברו לערד בדרום. זו היתה הפעם הראשונה שנפגשתי במדבר יהודה לעומק. ההורים שלי עזבו את העבודה שלהם, החזירו את המשכנתא למדינה כדי להתבודד במדבר ולהקדיש את עצמם לטיולים, התכנסות פנימה ובעיקר ליצירה מוזיקלית. העבודה של אבא שלי על האלבום שלו 'מזמור למתבונן', השפיעה עלי מאוד וחלק גדול מהשירים באלבום, הושפעו מהמזמורים שכתב ובזכותו ההבנה שלי למוזיקה התהפכה לגמרי".

חלק מהיצירות באלבום הוקלטו באולפן במכללת ספיר והשאר הוקלטו בתנאי אולפן טבעי במערות לוזית במדבר יהודה. "זו היתה תקופה שהיינו נאספים חבורה של מוזיקאים מכל קצוות הארץ, אבי היה כותב יצירה, הייתי הולך איתו יחד עם חבורה של נגנים, מגיעים בלילה למערות לוזית, סוחבים את הכלים בין כל הסלעים, מדליקים נרות והיינו פשוט עוברים מסע מוזיקלי, לומדים את היצירה, חווים אותה ומקליטים אותה באותו לילה. כל סשן יכל להמשך לילה שלם, לעיתים עד לרגע הזריחה".

"עבדתי על האלבום במשך שנתיים וחצי. עבודת ההלחנה היתה שלי בעיקר ומאוד אישית. כל התקופה שעבדתי על הדיסק היתה תקופה של געגועים, לתמימות, למקום שאתה מרגיש בבית, עטוף, טהור, אין לך דאגות, כמו שהיינו ילדים, כמו ברחם של אמא. הגעגוע למקום הזה עם לווה בהרבה עצבות שזרמה בי בזמן חיבור היצירות".

במהלך העבודה על האלבום, הקליט אליהו יצירות רבות ורק תשע מהן נבחרו להכלל באלבום. את רצף היצירה קטעה הזמנה בשנת 2004 מ- united collors of beneton, להשתתף בפרוייקט מיוחד למען פתרון סכסוכים עם יוצרים מאירלנד, ישראל וטורקיה.

"עשיתי עיבוד ליצירה המיועדת לתזמורת פילהרמונית בת 150 נגנים, כשהסולנים מופיעים על מסכי וידאו ענקיים דרך תקשורת לוויינית. הופענו באוסטרליה, בטקס פרסי הנובל, ברומא ובגרמניה", אומר אליהו ומודה כי הופעה מול קהל עצום מרגשת גם מתבודד כמוהו, "אבל היא באה ממקום אחר. המחשבה שלי מבוטלת בזמן הנגינה, אני נכנס לתודעה נטולת מחשבה, צינור פשוט שהכל עובר דרכו".

השאיפה של אליהו לשלמות מוזיקלית הניעה אותו להקליט יצירות במבחר סגנונות, הרכבים וכלים שונים. "הקלטתי אותן שוב ושוב, עד שהגעתי למשהו שהרגיש לי כמו מהלך חיים שלם. זהו דיסק אינסטרומנטלי שמנסה להעביר את העוצמה של המדבר, אתה מגיע אליו בלי תחפושות, בלי שקרים, ערום לגמרי, הכל התקלף מתוכי.

זו מוזיקה שנולדה ביהודה, זה החזון שלי. לפעמים אני מאזין לו ובוכה לפעמים אני לא יכול לשמוע אותו יותר. אני מנסה להלחין מתוך השכל ומתוך הרגש, אבל היצירות הללו פשוט התפתחו בתוכי, בתוך הראש, הנשמה, אחרי שהכל התבשל בתוכי, היצירות פשוט פרצו החוצה מתוכי".

אליהו מודע לשינויים שעבר הקהל הישראלי ביחס למוזיקה האתנית השורשית, אבל אומר כי הדרך עוד ארוכה. "אם לפני עשר שנים המוזיקה היתה מוקצית, כמעט לא התעסקו בארץ בז'אנר, בקושי ידעו מה זה עוד, היום אנשים מרגישים יותר נוח להאזין לה, אבל עדיין היא סובלת מהזנחה תקציבית".

אליהו מוחה נגד ההתמסחרות של הז'אנר ונגד האלתור הרב הקיים במוזיקה המזרחית הקלאסית. "לעלות לבמה ולהתחיל לאלתר זה יכול לצאת מדהים ועשיר בתוכן עם סיפור ועלילה, אך האמן נתון להשפעות חיצוניות. כשאתה עובד על קומפוזיציה ומזיע על כל תו, אתה מעבר לחומר עצמו, אתה עף מעליו, ולא משנה באיזה מצב תהיה, גם אם לא תהיה מחובר, המוזיקה תעבור בעצמה, היא כתובה, מפותחת, בעלת מסר, כוונה, צבעים, ריחות, ומי שיאזין לה צריך לדעת לפנטז ולתת לה להדהד בתוכו".