"ללא ספק, יש אלוהים"
אחרת איך אפשר להסביר את הטלפון שאיילת זורר קיבלה מסטיבן ספילברג בדיוק ברגע הנכון כדי לשלוף אותה מהתהום שאליה שקעה אחרי הלידה? עכשיו היא מככבת גם ב"בטיפול", החדשה של HOT3. יובל אברמוביץ' ניסה לשחק איתה בפסיכולוג כדי להבין מה עובר על השחקנית הכי יפה בארץ
הרגשת שהטיפול הפסיכולוגי שעברת עזר לך?
"חחחח".
מה זה "חחחח"?
"חחחח זה לא".
"חחחח" לא הייתי בטיפול או "חחחח" לא עזר?
"חחחח, הייתי, וחחחח, ממש לא עזר לי".
כמעט עשור חלף מאז התיישבה איילת זורר אצל פסיכולוג בפעם הראשונה. זה היה בניו יורק, כמה שנים אחרי שסיימה את לימודי המשחק בסטודיו של יורם לוינשטיין ואחרי שהחליטה לנסות את מזלה מעבר לים, הרבה לפני שזה הפך לטרנד אצל שחקני הפרובינציה הישראלית. היא חיה שם במשך שלוש שנים וחצי, למדה ועשתה כמה תפקידים שקספירים באוף-אוף ברודוויי ובעיקר הרגישה שהיא "בודדה ומפורקת". "אלו היו שנים מאוד קשות ותובעניות", משחזרת זורר את השנים כזרה בניו יורק, "אבל כמה שזה היה מדכא, זה היה מאוד מחנך ומחשל".
כשהקונפליקט על עתיד הקריירה גדל, הלב נקרע מגעגועים ורגע לפני שחזרה לארץ כדי להשתתף ב"פלורנטין" המיתולוגית ("ראיתי את זה לאחרונה בשידור
חוזר. התענגתי על זה כאילו זה אלבום תמונות") היא החליטה להפקיד את מעט הכסף שהיה לה ואת נפשה המהורהרת בידיו של פסיכולוג ניו יורקי, רק כדי לגלות שהתרופה לתהיות הקיומיות שלה תגיע עשר שנים מאוחר יותר ממקור לגמרי אחר. "גיליתי שפסיכולוג שיושב על ספה יפה עם עניבה מסודרת לא עושה לי את זה. יש לי בעיה אישית עם הקונספט הזה שאתה מתיישב לספר את מיטב השריטות שלך ומקבל 45 דקות על השעון. אני לא מאמינה שבן אדם באמת יכול להגיע ב-40 דקות לעומק הנשמה שלו. זה כמו שאני אגיד לך בוא ננהל שיחת נפש אבל יש לך רק חצי שעה. מפגש טיפולי בעיניי צריך להיות משהו עמוק וארוך יותר, עניין של שעות".
למרות המפגש הפושר למדי של זורר עם תורת מדעי האדם והמוח (היא נתנה לזה צ'אנס נוסף וקצר אגב, עם שובה לארץ), היא חזרה לאחרונה להתיישב על ספת הפסיכולוג. הפעם בסשנים ארוכים של 12 שעות ביום, טקסטים מורכבים ושריטות נפשיות עמוקות במיוחד. רק שהפעם את הכסף בסוף הטיפול היא לוקחת הביתה. העילה: סדרת הדרמה היומית החדשה, "בטיפול", שעלתה בשבוע שעבר ב- HOT3, שם מגלמת זורר את נעמה, מתמחה בבית חולים שמתאהבת באופן נואש ואובססיבי בפסיכולוג שלה, ראובן (אסי דיין), ועושה שלל מניפולציות רגשיות כדי להיות קרובה אליו.
"בטיפול" מפגישה מדי יום את הפסיכולוג והצופים עם מטופל אחר (זורר, ליאור אשכנזי, מאיה מרון, עלמה זק לצד רמי הויברגר וגילה אלמגור), בסך הכל 45 מפגשים, מתוכם תשעה עם זורר/נעמה מדי יום א'. "בטיפול" הוא פרויקט איכותי ושאפתני שמרכז בתוכו את מיטב הכותבים, היוצרים והשחקנים שיש לנו, אבל באותה המידה לוקח סיכון בעידן הטלוויזיה הקליפית והתזזיתית שאליה התרגלנו בשנים האחרונות, ומציב שחקן מול שחקן בצורה כמעט סטטית לשיחה של חצי שעה. בלי גימיקים, בלי אפקטים ובלי הפתעות. טקסט ומשחק נטו.
"כל הכבוד ל- HOT ו- JCS ששמו את זה כספינת הדגל שלהם", נפעמת זורר מהפרויקט שקרם עור וגידים בתהליך שנמשך שנה שלמה. "השיבוץ הזה מצהיר: אנחנו נותנים לאנשים משהו איכותי שלא נראה פה קודם, ומי שלא יכול להכיל את זה, שלא יכיל את זה, אבל זה הרף שלנו".
זה מאוד יפה מה שאת אומרת אבל בואי נהיה מציאותיים, כל יוצר ובוודאי כל שחקן עם אגו מינימלי רוצה שיכילו אותו, יצפו בו ויצביעו בשלט. אנחנו בעידן הרייטינג להזכירך.
"זה נכון, אבל אני מודעת לחומרים ואני מאמינה שלא כל בן אדם שרגיל לראות טלוויזיה יראה את זה, כי זאת סדרה כבדה שמתעסקת בדברים נפשיים. אפילו
אני לא הצלחתי לעכל עד כמה היא כבדה עד שלא סיימתי אתמול את הצילומים והרגשתי כל כך רע פיזית ונפשית. אני מאוד אשמח אם זה יוערך על ידי המבקרים, ואם המסר שלהם לזכיינים, ל- yes ול- HOT יהיה: 'זה איכות' (הראיון התקיים לפני שהתברר שהמבקרים אוהבים את הסדרה מאוד - י.א). אחרת המסר שיגיע הוא: 'תמשיכו לעשות בידור, ריאליטי וטלנובלות'".
לא היה לך חשש להיכנס לפרויקט טלוויזיוני-תיאטרלי שבו פרק שלם מונח על היכולת שלך כשחקנית?
"האתגר היה כל כך גדול, שכמעט ולא מצאתי את עצמי יושבת וחושבת על הפחד שבזה. חוץ מזה, המבקר הכי נוראי, קטלני, חד לשון וקשה עם עצמו זה אני, אז שום דבר לא יכול להיות יותר רע מהביקורת שלי. עם השנים למדתי לחיות עם האמת שלי, כך שדעתו של מבקר בין אם היא חיובית או שלילית כבר לא משפיעה עליי. כמה רע זה כבר יכול להיות? מקסימום לא יאהבו את הטעם שלנו, או ימצאו את זה משעמם כי אין ברקע 30 מכוניות יפות ועשר דוגמניות שוות. אני חושבת שחלק לא קטן מהצופים יתחבר לאלמנט המציצני שיש בזה. זה תמיד כיף להציץ לאחרים".
את אוהבת להציץ לאחרים?
"אני רואה את כל תוכניות הריאליטי שיש, ובכמויות. זאת הדרמה האמיתית של החיים, ומדהימה אותי כל פעם איכות ההתלכלכות של המשתתפים. מדהים אותי שמישהו מרשה לעצמו להיות גועלי, כועס, כואב, פתטי וחשוף בלי פילטרים. אני חושבת שכל הדברים שיוצאים בריאליטי נמצאים בסופו של דבר גם ב'בטיפול', רק שהם ארוזים אחרת".
זורר באמת ובתמים (או לפחות זה מה ששידרה והקרינה בפגישתנו) לא מוטרדת מהחיבוק של הקהל. אולי זאת בשלות הגיל (אי שם אחרי גיל 30), אולי זה האוסקר האחרון שיושב אצלה בבית מ"האסונות של נינה", אולי התסריטים לעיון שזורמים בלי סוף ואולי היציבות בחייה, שהגיעה בצורת זוגיות עם גלעד לבנדובסקי והאימהות הטרייה לליעד בן הכמעט חצי שנה.
היום היא כבר פחות חסרת ביטחון בחיי היומיום, וגם מצליחה להתגבר על החששות בתהליך העבודה ("פעם הייתי זקוקה ליותר חיזוקים, אבל היום אני לא צריכה שיבואו אליי אחרי כל סצינה ויגידו לי 'היית גדולה'. אני צריכה להרגיש את זה באנרגיה שיש על הסט, וממה שמשדר לי הבמאי. זה כמו בין בני זוג שמגיעים הביתה ויודעים שיש שם אהבה ורשת ביטחון").
נשמע שעברת תהליך התבגרות מאוד רציני כשחקנית וכאדם.
"בהחלט. זה גם תמיד הולך ביחד במישור האישי והמקצועי. אני מסתכלת על המשחק שלי בשנות ה-20 לחיי ואני יודעת שמה שיש היום היה גם אז, רק שאז זה היה כמו באר עמוקה מאוד שהדלי עם החבל היה מאוד קצר ולא תמיד הגיע למטה. במשך השנים החבל התארך, והיום אני סוף סוף נוגעת במים העמוקים שלי. צברתי ביטחון מקצועי והאנשים שבחיי שינו אותי".
מה הכי השפיע עלייך בשנים האחרונות?
"המפגש שלי עם גלעד, בן זוגי, הוא ללא ספק המשמעותי בחיי בגלל המון סיבות. אחת מהן למשל, תישמע אולי שטחית, אבל יש בה המון משמעות. הוא ספורטאי, ובזכותו, אני לומדת גלישה בים וסנובורד וזה נוגע בי במקומות נפשיים ועמוקים. אחד השיעורים החשובים שאתה לומד בענפי הספורט האלה זה איך ליפול, דבר שביומיום אנחנו מסרבים לעשות. במשך שנים סירבתי ליפול או להראות סימנים של חולשה. הייתי בן אדם מאוד רגיש, סגור, פגוע ופגיע, ולא אפשרתי לעצמי ליפול, בטח לא מול אנשים. תמיד הייתי צריכה להיות בסדר ושלא יראו עליי את הכאב ואת הסערה הרגשית. כשהייתי ילדה הייתי בוכה וישר מסתתרת שלא יראו שאני בוכה. היום הבנתי, אחרי תהליך ארוך מאוד עם עצמי, שגם אם אפול יש לי את הסביבה הבטוחה שלי".
את נשמעת הרבה יותר רכה מבעבר.
"מעולם לא הייתי פחות רכה. רק שהייתי כל כך סגורה ולא הייתי מאפשרת לאנשים להתקרב אליי, בטח שלא לעיתונאים, שתמיד הרגשתי מאוימת על ידם, וככה אולי גם הייתי נשמעת בראיונות. פשוט קיבלתי מספיק ביטחון להראות מי אני, ואם זה לא מוצא חן בעיני אנשים, זאת בעיה שלהם לפעמים, ולפעמים בעיה שלי".
אז בעצם נפתחת לעולם?
"כן. אנשים כבר לא נראים לי מפלצתיים".
חלק מהשפעות הביטחון העצמי שצברה גורם לזורר לחפש את האתגרים
"להביא ילד לעולם היה אחד הדברים שהכי הפחידו אותי בחיים. מעולם לא התחברתי לילדים של אחרים, חששתי שהחופש שלי כשחקנית וכבן אדם ילך לאיבוד, ובעיקר היתה לי תחושה קשה שאני הולכת להיכשל בפרויקט הזה ושאת החבילה הזאת אי אפשר יהיה להחזיר. ברגע מסוים היתה לי תחושת קריאה פנימית שזה הזמן לעשות את זה, הלכתי על זה, ואני מודה לאלוהים, כי בזכות זה התחברתי למי התהום הלא מוכרים של עצמי".
חוץ מהאושר שבאימהות, זה גם גבה ממך מחיר אחר כשחקנית או כאדם?
"אני עוד לא יכולה להגיד לך לגמרי מה נלקח ממני, אבל יש לי תחושה שזה משהו בתמימות ובילדותיות שבי. פתאום קשה לזוז, החיים הם כבר לא לונה פארק והאחריות שיושבת על הכתפיים היא גדולה ומכבידה. זה משנה אותך במיידי. אתה לא ישן כמו שצריך, ההורמונים מתחרפנים, ומצאתי את עצמי מתחילה לבכות וחושבת שהחיים נגמרים. בנוסף להכל צריך לעבוד, לגדל את הילד, להיות רעיה טובה, אשה נאה, לשמור על גזרה וגם לאהוב את הבעל. הבנתי שעל כמה מהדברים האלה צריך לוותר".
ועל מה ויתרת?
"כהתחלה ויתרתי על הגזרה שלי. התנפחתי ואמרתי לעצמי: 'זה מה שאת כרגע ויש דברים יותר דחופים לטיפול', כמו הקשר עם הבן זוג, כי כמות המתחים בבית גדלה. פתאום את צריכה לשקם את עצמך נפשית ופיזית, ובנוסף לטפל בייצור קטן שכמוך עבר תאונה ונולד. הוא חסר אונים, את בהלם והבעל שלך, שהיה נוכח בתאונה, סופג את כל הריקושטים. פתאום הכל נהיה מחושב, אפילו יציאה פשוטה מהבית, וצריך להיזכר למה אוהבים אחד את השני. זה לא קל. זאת בומבה. אבל עכשיו מתחיל להיות כיף ויש לנו עוד חבר שבא אלינו למיטה".
אחד הדברים ששמרו על שפיותה של זורר היא העובדה שלמרות רגשות האשם הקשים שתקפו אותה היא חזרה לעבודה חודשיים אחרי הלידה. "אמרתי לעצמי שאם אני ממשיכה ככה, אני הולכת לשכב מתחת לגלגלים של רכבת כי התחושה הכללית היא שאין לי אוויר ונהיה לי מחניק", היא אומרת.
באחד מרגעי המחנק הגיע כמו באגדות, או במקרה של זורר משמיים, טלפון לא צפוי שבישר על הזמנה לאודישן לסרטו החדש של סטיבן ספילברג שעוסק ביום שאחרי רצח הספורטאים במינכן ובנקמת הישראלים. מלהקת לונדונית שצפתה ב"האסונות של נינה" סימנה את זורר כאופציה לוהטת, ובסופו של דבר היא מצאה את עצמה יושבת מול מר הוליווד בעצמו ובכבודו.
עד כאן הוליווד, ותאמינו שיותר משרוצה העיתונאי לחלוב, רוצה השחקנית לספר, אבל איסור מוחלט מטעם הפקת הסרט מונע מזורר להסגיר פרטים על הסרט שנמצא בשיא צילומיו. מתברר שידו הארוכה של ספילברג ושות' מגיעה עד לעיתונות הישראלית, והוא מעודכן באייטמים השונים המתפרסמים בעיתונות המקומית וגם בדברי השחקנים (ובהזדמנות זאת, אם מישהו מתרגם את זה לסטיבן, הייתי רוצה למסור: סטיבי, פון הום. אני פנוי להובלה).
בהיעדר הדלפות מזורר, אבל בעזרת גוגל, עולה המידע הבא: גיא זוארץ, אסי כהן, יהודה לוי, רנה ורבין, גילה אלמגור ורננה רז הישראלים גם בפנים, אריק באנה ("הענק" ו"טרויה"), בתפקיד הראשי, ורעייתו שתחיה היא איילת זורר, מה שמבטיח לה זמן מסך לא מובטל, אלא אם העורך יחליט להשאיר אותה על רצפת חדר העריכה.
זורר יודעת שבפרובינציה הקטנה רוצים תשובות, אבל זה יצטרך להמתין עוד קצת, ליתר דיוק עד סוף דצמבר, אז עתיד לצאת הסרט לבתי הקולנוע. בינתיים היא מסתפקת בתיאור כללי של התחושות וחשיפה באוף רקורד של הפרטים (כל המעוניין במידע על הסרט מוזמן לפנות אליי. הבטחתי לה לא לכתוב על זה, אבל לא אמרתי שום דבר על לא לדבר על זה).
"זאת חוויה אדירה. אני עוברת שם בית ספר אמיתי עם צוות יוצא דופן של הטובים בעולם. אני עובדת למשל עם מאמנת קולית שעבדה עם רנה זלווגר וג'וני דפ, וזה לא שאני מתלהבת מהשמות האלה כמו מהרעיון שאני עובדת עם הטופ שבטופ. סטיבן (בשבילה סטיבן. בשבילנו מר ספילברג - י.א) הוא הקהל המושלם כבמאי, כי כשהוא מתלהב הוא מחייך, קופץ, מדבר לעצמו וזה מאוד מקסים. יש בזה משהו מאוד ילדותי וכמעט בלי אגו. אפילו קבענו לארוחת ערב קרובה בפריז, אתה קולט?".
אי פעם חלמת או חשבת שזה יקרה לך?
"ברור שחלמתי על זה, אבל זה די מדהים בעיניי שזה קרה ככה, וזה ממש גורם לי להאמין באלוהים. ללא ספק, יש אלוהים. מדהים שזה קרה לי חודש וחצי אחרי שילדתי ושלף אותי מתוך התהום שבה הייתי".
אז עכשיו את רשמית באותה רשימה עם נועה, מילי ואקי. את מוכנה נפשית ללעג?
"הלעג שהם מקבלים הוא אכזרי בעיניי כי המסר שמעבירים להם הוא: 'אם אתם מצליחים אנחנו אוהבים אתכם, ואם אתם לא מצליחים אתם כלום בעינינו'. זה מסר נוראי ששם במקום הראשון הצלחה ולא כוונה, אומץ או אמונה. אני מניחה שאנשים ידברו עליי, אין מה לעשות, אנשים הם חיה ורבלית".
אם כבר אנחנו עוסקים בהשוואה, אי אפשר להתעלם מהעובדה שבזמן שהם שוברים חסכונות ושיניים שם, את ממשיכה לפעול פה ומגשימה את החלום שלהם שם.
"אחד המאפיינים של שחקנים ישראלים שנוסעים לחו"ל זה שהם מנסים לשכוח את מי שהם ומוחקים את עצמם. אף פעם לא התחברתי לזה, וגם כשהייתי בניו יורק התעקשתי לשמור על הישראליות שלי. המזל שלי הוא שחיפשו לסרט ישראלית עם מבטא ישראלי ולא אחת שמחקה את האישיות הישראלית שלה. אני חושבת ששחקן קודם כל חייב להתקדם במקצוע שלו, והוא צריך לעשות את זה איפה שנותנים לו אפשרות. בגדול אני מעדיפה להיות ראש לשועלים מאשר זנב לאריות, ובשורה התחתונה, אם זה אמור לקרות לך, זה יקרה לך, לא משנה איפה אתה נמצא".
את לא מפחדת שאחרי שטעמת את טעם הוליווד יהיה לך קשה לעבוד בתעשייה המקומית? ליאור אשכנזי, פרטנר שלך ב"חדר מלחמה" ו"בטיפול", שטעם את טעם חו"ל, נכנס בעקבות זה לדיכאונות ובין השאר חשף שימוש בסמים בראיון שנתן לאחרונה במוסף "הארץ".
"קודם כל, ליאור טעם הרבה יותר ממני בגלל ששני הסרטים שלו הצליחו בחו"ל ואיתן פוקס לוקח אותו מסביב לעולם. לי לא יצא להסתובב בעולם, והמקסימום שהייתי בו עם 'נינה' היה בפסטיבל סאנדנס שהיה חוויה מעניינת, אבל מאוד לא נוצצת. אני שנים משתדלת לשמור על פרופורציות".
את האמת, בלילה כשאת הולכת לישון, את חולמת על השטיח האדום?
"בלילה אני קודם כל לא הולכת לישון, ואם אני הולכת לישון אני קמה אחרי שעה, אז חלומות השטיח האדום רחוקים ממני. אני אשמח להיות שם רק בשביל לראות מה זה".
את הולכת לטוס בעולם? סגרו לך את כבר את הלו"ז לשנת 2006?
"אני לא יודעת אם בכלל הולכים להתייחס אליי ולהזמין אותי לבכורה בחו"ל".
נאום לאוסקר האמריקאי כבר יש?
"אוי, הם יהיו מאוד נחמדים אם בכלל יזמינו אותי לטקס. השאלה הגדולה היא מי יממן את הכרטיס".
יש לי תחושה שאת לא תחשבי פעמיים, תשלפי אשראי ותעשי 24 תשלומים.
"הכל נורא מוקדם. אחרי שהסרט ייצא אני אדע איפה אני עומדת".
ושאלה מצד הפולנים במשפחה: ראית לפחות כסף של חו"ל מהפרויקט הזה?
"ממש לא. הם יודעים טוב מאוד כמה אנחנו מרוויחים בארץ".
אז בעצם את פועלת זרה בהוליווד. אפשר לומר שאת תאילנדית.
"כן, אני תאילנדית! יו, בטח אנשים רוצים לשמוע ממני סיפורים על הזוהר ואני לא מספקת להם את זה, אה? אבל שמע, אלו החיים האמיתיים".
______________________________
"בטיפול", א'-ה', 22:00, HOT3.
