היפ-הופ הוריי!

לפני כמה שבועות התפרסם ראיון עם קניה ווסט, כוכב ההיפ-הופ שמנצנץ הכי חזק בשנתיים האחרונות. הוא אמר שם שהוא מרגיש שעתיד ההיפ-הופ מוטל על כתפיו – הצהרה שהיא גם יהירה ויומרנית, וגם נשמעת כמו נטל כבד מדי עבור מי שאמור להתעסק עם מוזיקה ולא עם לקיחת אחריות על סגנון שלם. אבל אם זאת המטרה שלו, או הסיבה שבגללה הוא ממשיך לייצר את המוזיקה הכי איכותית שנשמעה מכיוון ההיפ-הופ כבר הרבה שנים, אז היי! הרווח כולו שלנו.

האלבום החדש שלו הוא ההמשך המוצלח ביותר שיכולנו לקוות לו ל-The College Dropout, שיצא לפני שנה והפך מיד לאלבום קלאסי. ווסט הוא מפיק וראפר מדויק. המיקס שהוא יוצר בין דגימות מלאות נשמה, שנעשות עם הרבה כבוד ליצירה המקורית, לבין ראפ מלא שכל והומור, הוא לא פחות ממושלם. ואם באלבום הקודם הוא היה זקוק למצעד ארוך של אורחים כדי לחפות על יכולתו כראפר ולהבליט את יתרונותיו כמפיק, הרי שכאן רשימת האורחים הצטמצמה וביצועיו כראפר מזנקים למעלה.

האהבה של ווסט למוזיקה, התשוקה שאיתה הוא ניגש לכל שיר, כובשת. הרצון שלו להגיד משהו משמעותי, כמו בשיר Diamonds שמדבר על השימוש המחפיר שעושה תעשיית היהלומים בילדים אפריקאים, הוא מהפכני במושגים של ההיפ-הופ, שהפך לנהנתני ושבע מעצמו. Late Registration הוא אלבום חכם ונפלא, שמצליח לעשות שמח גם לאנשים שבטוחים שההיפ-הופ עבר להם עם גיל ההתבגרות.