כל ילד שלישי בישראל עני: דוח ממדי העוני
יותר מכל מדד אחר, הדוח השנתי ש"המוסד לביטוח לאומי" מפרסם, מעיד על איכות החיים המדרדרת של כולנו
כלי התקשורת נוהים אחר דימויים של מצוקה אישית כשהם נדרשים לעסוק בתופעות חברתיות או במגזר אוכלוסייה. התפיסה הרווחת גורסת שתמונת ילדים ואמם העומדים מול מקרר ריק, תמחיש את ממדי העוני באופן יעיל יותר מטבלת נתונים. לפי הגישה הזו, לצרכני התקשורת קל יותר לעכל עם סיפור פרטי המעיד על הכלל. למה להלעיט אותם במספרים מסויגים שלא ייגעו ללבם? לשם מה להתיש אותם בסקירה דעתנית המבוססת על ניתוח תמונת מצב כללית? הרי בסופו של יום עבודה, כל מה שרוצה הישות החמקמקה הזו, ערב
רב של מגזרים המכונה "העם", הם גיבורים לרגע להזדהות עימם.
סדרה של דוחות ומדדים חברתיים, הנערכים ומתפרסמים מידי שנה בישראל על-ידי מכוני מחקר, מציעים תפיסה הפוכה לחלוטין. מעוגנים במחקרים, בנתונים ובמספרים, מתנזרים מדימויים משומשים, הם מציבים מראה בפני החברה הישראלית על מורכבותה ומגזריה. על-כך אלה נענשים בחיים תקשורתיים שאורכם כמה שעות בלבד, המתפרסים בין צוהרי היום (זמן צריכת השיא של אתרי אינטרנט) עד חצות היום (מהדורות הלילה בטלוויזיה).
מכונסת בדפים לבנים מנומסים, סדורה בטבלאות תכליתיות, המציאות העולה מהדוחות והמדדים הללו שרירה וקיימת כל ימות השנה. קל יותר לדבוק בדימויים שחוקים, נכון יותר להתעמק בתמונת המצב האמיתית כפי שהיא משתקפת בהם.
