מכתב לאחי הפליט

חלף רק חודש מאז הפכת לפליט בארצך, וכשלושה שבועות מאז נעלמת בחטף יחד עם עוד כ-8,000 פליטים נוספים מכותרות העיתונים וממבזקי החדשות, לשגרה המתישה של קשיי היום-יום שניחתו עליך. מפעל חיים של שלושים שנה נהרס בתוך פחות משלושים יום, והותיר אותך עם טענות וכעסים, השלמה וייאוש, תסכול ועצב לעוד שלושים שנה לפחות. אני לא מתיימר לטעון כי אני מסוגל לחוש את ליבך ורגשותיך, אולם מכתב זה אולי יהיה לך לפה.

חשוב לברך על הטובה שבתוך הרעה, וחשוב לזכור ולהזכיר כי ברוך השם, אתה פליט בארצך, ומצבך עדיין טוב לאין ערוך ממצב מיליוני הפליטים ששטפו את עולמנו במאה האחרונה. מצבך טוב בהרבה ממצבם של מאות אלפי הפליטים בניו-אורלינס, ובוודאי שאין הוא דומה כלל לפליטי בוסניה והגולגים של סטלין, פליטי מלחמות העולם או הפליטים הפלסטינים של מלחמת השחרור.

אך ברור כי אין נחמה למצוקותיך במצוקותיהם הכבדות של אחרים, בייחוד כשבניגוד לפליטים אחרים בעולם, הפכת לפליט לא כתוצאה מכוח עליון ומהכרח בלתי ניתן למניעה - אלא בהחלטה שרירותית של בני עמך, שהפכה אותך לחסר בית בעתיד הקרוב. מיותר לציין כי לא עשית כל רע, אלא להיפך, היית כוח חלוץ במקומות הכי מסוכנים, הפרחת חולות שוממים, לא גזלת ולו בית אחד משכניך הפלסטינים, הקמת קהילות מלאות בעשייה ובגמילות חסד ועשית רק טוב. גם כשהגיע היום הנמהר בו גורשת מביתך, לא העזת להרים יד על המגרשים אותך, ולכן פינוי כל עשרות היישובים בהם גדלת היה קל בהרבה מהריסת בית לא חוקי אחד בגליל או בנגב. דווקא על רקע זה תסכולך מתחזק, ושאלת ה"למה?" מהדהדת בקול גדול.

אמרו ואומרים לך כי אתה קורבן של מדיניות שגויה של ממשלות ישראל השונות, משמאל ומימין כאחד - וזה כבר ממש מעצבן אותך. אתה הרי בטוח שאין מדיניות שגויה יותר מהחלטת הממשלה והכנסת לגרש אותך מביתך תמורת לא כלום. למרבה האירוניה, את המדיניות ה"נכונה" הזאת "גילה" לפתע מנהיגה הבלתי מעורער עד לפני שנה וחצי של המדיניות ה"לא נכונה". אפילו האח הגדול של גורג' אורוול, בספרו 1984, לא החליף אויב בידיד ואמת בשקר בכזו קיצוניות ובכזו מהירות, כפי שקרה איתך ועם חייך הפרטיים והקהילתיים.

אפילו לאווזים ניתנו 3 שנים

אכן, החיפזון כידוע מן השטן הוא. ולמרות זאת, הגירוש שלך בוצע בחיפזון שאין לו אח ורע בשום קנה מידה. חוק פינוי-פיצוי הקציב חמישה חודשים בלבד להכנות לגירושך מהבית, על אף הידיעה הברורה כי לא ניתן להקים יישובים חליפיים בפסק זמן כה קצר. גם את מקומות היישוב הזמניים במעברות המכונות קראווילות לא ניתן להקים כה מהר, כפי שאתה וחבריך חווים מדי יום בפנימיות ובמלונות בהם שוכנתם. בסך הכל עברו שישה חודשים מאישור החוק בכנסת עד לביצוע הגירוש, ורק חודשיים מאז דחיית העתירות נגד החוק בבג"ץ. קשה שלא תיעלב מהמהירות בה גורשת מהבית, כאשר כולם זוכרים כי לתושבי ימית ניתנו כשלוש שנים עד לפינוים מסיני, לחוות הדגים באילת ניתנו שנתיים וחצי, ואפילו לחוק פיטום האווזים (שעדיין לא ממש מיושם) ניתנו שלוש שנים.

על רקע המהירות הסילונית הזאת של יישום חוק בישראל, קשה לך שלא לראות בכל המהלך הזה התגייסות מדינתית כנגדך, החלש והדל. לכן קיננה בך התקווה כי במצב כה בלתי סביר, בית-המשפט הגבוה לצדק יגן עליך ולו בנתינת זמן סביר, ודרישה מהמדינה להכין לך מקומות מגורים חלופיים. מיותר לציין כי הבג"ץ, הידוע כחרד לזכויות המחבלים, החקלאים הערבים, ההומואים, העניים ואפילו האווזים המפוטמים, קיבל את הטענה התמוהה כי גירושך באוגוסט 2005 הוא תאריך קדוש ואין בלתו.

במצב זה של אטימות עד כדי רשעות, אין כל פלא שאתה עלול להיות מרוגז ומתוסכל, ואכן זה פלא שאתה וחבריך עדיין מצליחים להישאר בשלוותכם ובאמונתכם התמימה עד כדי עיוורת. אבל אפילו אתה, המאמין והאופטימיסט חסר התקנה, מתקשה לעמוד בטענה המרגיזה מכולן, שבעצם אתה אשם במצב אליו נקלעת - כי אלמלא נמנעת מלגשת למינהלת סל"ע, ואלמלא האמנת עד הרגע האחרון שלא יהיה פינוי - אזי מצבך כעת לא היה כה רע. גורלם של רבים מאוד מתושבי צפון הרצועה, שהתפנו לאחר פנייה מסודרת לאותה מינהלת, לא שפר בהרבה מזה של תושבי נצרים וכפר דרום, שהתעלמו ממנה לחלוטין.

לאור חוסר המעש של מינהלת סל"ע, קרי: של ממשלת ישראל, לא פלא שהיו מספר תמימים שהאמינו שאכן ההתנתקות לא תתבצע. אבל לא בכך העיקר. הדרישה מהנידון למוות לסדר את חבל התלייה על צווארו באמצעות הגשת טפסים לגוף מבצע כזה או אחר היא צינית ומרושעת, וההתעלמות מהמינהלת הייתה האמצעי הכמעט יחיד שנותר לך ולחבריך, כדי לשמור על כבודכם העצמי וחירותכם אל מול מכונת ההרס המשומנת שהופעלה נגדכם.

למרות מסכת ההתעללויות הקשה שעברת ושעוד עומדת לפניך, אתה בוודאי לא שרוי במרה שחורה ואין עיסוקך ברחמים עצמיים או באיומי ירידה מהארץ. אני בטוח כי כבר חזרת לעסוק בשיקום ובנייה של עולמך, בראייה כרגיל של מה חשוב לעם ישראל. אני בטוח ביכולתך להצליח שוב, למרות שנזרקת שנים רבות לאחור, ואתה כבר לא אותו בחור צעיר של שנות השמונים. אני מעריך ומשתאה לנוכח תעצומות הנפש שהפגנת בכל תקופת הפינוי ולאחריו. אני מאחל לכולנו שיהיו לנו עוד בנים מסורים רבים כמוך, ושנזכה לראות אותך ואת כל חבריך יושבים שוב בשלווה בביתם ובקהילתם, ממש כמו שהייתם רגילים רק לפני כחודש.