אמריקה השתגעה לגמרי?

הגעתי לסן פרנסיסקו לרגל כינוס טכנולוגיה ענק שמארגנת "אוראקל" - חברת התוכנה השנייה בגדולה בעולם והראשונה בתחום המחשוב התאגידי והעסקי - בהשתתפות לא פחות מ-35,000 נשים וגברים. הכינוס עצמו מרתק, סוחף. עולם המחשבים והתוכנה מתמודד כבר עשרות שנים עם איסוף, עיבוד והצגה של מידע עסקי, צרכני ופיננסי, וטרם הצליח להתגבר על המכשולים הרבים. כל יום קורה משהו בתחום הדינאמי הזה. הוא עולה ופורח, עובר תהפוכות של מיזוגים ורכישות: במהלך השנה האחרונה קנתה אוראקל חמש חברות ידועות בתחומי תוכנה לעסקים בסכום של 13 מיליארד דולר, ועוד ידה נטויה.

בין הרצאה להרצאה, בין פגישה לפגישה, חמקתי ממרכז הקונגרסים העירה. שמש האירה על סן פרנסיסקו. קודם כל הלכתי להסתפר. בקרבת המלון מצאתי מספרה בשם "וידאל ששון"; זו רשת שייסד ישראלי יורד. לא הזמנתי תור אבל התחצפתי וביקשתי להתקבל. אנשי המספרה שאלו בידי מי אני מעדיף להיות מטופל. טיפול בשערות ראשי על-ידי מעצב שיער מן השורה יעלה 58 דולר. טיפול של מעצב בכיר יעלה 84 דולר. וקיצוץ שערותיי מידיו של מנהל אומנותי יעלה 135 דולר. הכל לפני מס וטיפ. רק מה, יש בעיה: המנהלים האומנותיים תפוסים כולם לחודש הקרוב. חבל מאוד, נאנחתי בקול רם, וחזרתי למלון בלא תספורת. האם אמריקה השתגעה, תהיתי? בתל-אביב הרי אני מסתפר תמורת עשירית מהמחיר של סן פרנסיסקו.

אחר-כך הלכתי לחנות הספרים הקרויה "אורות הכרך". זו חנות מיוחדת לשונאי אמריקה, ובמידת מה גם לשונאי ישראל; מדפיה עמוסים בספרים המגדפים את אימפריית הרשע האמריקנית ואת בת בריתה המעצבנת, ישראל. ביקרתי בחנות לפני המלחמה בעיראק וגם אחריה; עם כל ביקור נוספו עוד עשרות כותרים המבשרים את קריסתת הקרובה של ארה"ב, ביטוי ליצר ההלקאה העצמית של השמאל הקיצוני האמריקני. אחרי דפדוף ממושך בספרים הייתי עוזב את החנות בידיים ריקות. גם הפעם התכוונתי לעשות זאת, אך לא יכולתי. הפעם התעכבתי ברצינות ליד ערימות הספרים הקודרים וחשבתי, מי יודע, אולי יש יותר משמץ של אמת בנבואות הזעם הללו? אולי אמריקה באמת השתגעה?

סן פרנסיסקו בדיכאון. אמריקה לכודה בפחדים. אחרי "קתרינה", היא מכינה עצמה למכותיה של "ריטה". רדיו, טלוויזיה, אינטרנט, שיחות בין אנשים, הכל סובב סביב עניין אחד: האם אנחנו מוכנים או שאיננו מוכנים לעוד אסון טבע? והתשובה של האמריקני הממוצע היא: לא, איננו מוכנים. מיליונים נמלטים מערים, מיליונים מחפשים דיור זמני, מיליונים זועמים. הקונגרס במבוכה, הנשיא בהתרוצצות. האמנם אמריקה השתגעה?

אולי; כך לפחות סבורים כיום מרבית אזרחיה. סקרי דעת קהל לאחר ההוריקן "קתרינה" חושפים מסה של חרדות עמוקות בליבותיהם של אזרחי ארה"ב. אי שביעות הרצון מתפקודו של הנשיא בוש מגיעה לשיאים: קרוב ל-60% מהאמריקנים אינם מרוצים מהאופן שבו הוא ממלא את תפקידו. אך לא רק מנשיאם הם לא מרוצים - האמריקנים מלאי זעם על כל התפקוד של המערכת הממשלתית-ציבורית. "מה שקרה כאן לאחר קתרינה", אמר לי ידיד מקומי, בכיר בחברת היי-טק מצליחה, "הוא יקיצה מחלום מתוק לתוך חלום בלהות. פתאום גילינו שהשיטה שלנו דפוקה לגמרי. שהמגזר הציבורי שלנו בלתי יעיל, בלתי מתוקצב, מעסיק אנשים לא מתאימים בתפקידי מפתח ומתפרק לרסיסים במצבי לחץ. פתאום גילינו שמרוב העיסוק במה שנכון ולא נכון פוליטית ומשפטית, חינכנו שכבה שלמה של מקבלי החלטות בתחומים הכי חשובים לחיינו שאינם מסוגלים לקבל החלטות, כי הם מפחדים. מפחדים מתביעות משפטיות, מפחדים מלהרגיז את הממונים, מפחדים לחרוג מהקופסה שאליה נכלאו בשרשרת הביורוקרטיה הציבורית, זה איום ונורא. אני לא מעיז לחשוב מה יהיה אם יכה בנו עוד הוריקן, עוד פיגוע טרור המוני".

הדברים חזרו על עצמם בכל השיחות האחרות שניהלתי עם מכריי מעמק הסיליקון, ואפשר לסכמם כך: אמריקה לא מתפקדת. אמריקה חוטפת בעיראק, אמריקה מתקפלת בצפון קוריאה, אמריקה לא מסוגלת להתמודד עם אסון טבע בסדר גודל של סופת הוריקן. אמריקה נכנסת בקלות לפאניקה (זוכרים את השמועה על רבבת ההרוגים בניו-אורלינס?) ואמריקה חיה על זמן כלכלי שאול. פרופסור לכלכלה מאוניברסיטה ידועה בסביבת סן פרנסיסקו אמר לי: "עכשיו ממשל בוש הולך לשפוך 200 מיליארד דולר על שיקום ניו-אורלינס. ואני כבר רואה את אלפי הקבלנים, קבלני המשנה, היזמים, המתווכים והספקים שיעשו על שיקום העיר ועל הסיוע לנפגעיה קופות שמנות ויהפכו מעשירים למאוד עשירים. ומי ישלם? בוש לא רוצה לעלות מסים, לא מסוגל לקצץ בתקציבים. בסופו של דבר, תיאלץ אמריקה לבקש עוד ועוד הלוואות אצל ממשלת סין העממית, כמו שעשתה בשנתיים האחרונות, כאשר הסינים קנו מאות מיליארדי דולרים של אגרות חוב שהנפיקה הממשלה שלי. בושה וחרפה".

בושה וחרפה, זו התחושה הלוטפת עכשיו עשרות מיליוני אמריקנים. העיתונות המקומית מדווחת מדי יום על מחדלים נוספים הקשורים באסון ניו-אורלינס. על פרשיות של אוזלת יד, שחיתות וטיפשות. הנה סיפור שלא ייאמן: יממה לאחר ההוריקן נענו מאות קציני כבאות מכל רחבי ארה"ב לקריאה לבוא לעזרת חבריהם בניו-אורלינס המוצפת. הם באו למקום ההתכנסות, אך שם נאמר להם כי לפני שיישלחו לניו-אורלינס, הם צריכים לעבור שני קורסים: קורס אחד בהתנהגות קהילתית נאותה וקורס שני במניעת הטרדה מינית. הקורסים נמשכו יומיים; הכבאים ישבו בשיעורים ובכו. הם למדו על חשיבות חיי הקהילייה, וכמה עשרות קילומטרים משם אנשים טבעו למוות. "אמריקה השתגעה", אמרו לתקשורת הכבאים.

ובינתיים, מחיר ליטר בנזין בטקסס כבר עולה כמעט כמו בתל-אביב. יש דבר אחד גרוע יותר מלהיות אימפריה: להיות אימפריה שאינה מתפקדת בשעת מבחן.  

עוד בבלוג של סבר פלוצקר: נאום הפרידה מהליכוד