איך שגלגל מסתובב: שרון חטף מיקרופון לשמיר
מי שהמציא את המושג "ליל המיקרופונים" הוא דווקא אריאל שרון, שחטף ב-1990 את רשות הדיבור וגבר בקול ניחר על יצחק שמיר, אז ראש הממשלה, בקריאות "מי בעד חיסול הטרור"
ראש הממשלה דאז, יצחק שמיר, ושר התעשייה והמסחר דאז, אריאל שרון, עמדו על בימה אחת בכינוס מרכז, החזיקו במיקרופונים, ובקולות ניחרים ניסו לגבור זה על קולו של זה ולבקש את תמיכת חברי המרכז.
וכך תיארה כתבת "ידיעות אחרונות" לשעבר, בינה ברזל, את הנעשה במרכז הליכוד: בתום נאומו המדיני של שמיר, לאחר שנימק מדוע לדעתו אין לו ברירה אלא לבקש הצבעת אמון גלויה כאן ועכשיו, אמר: "הציבור צריך לדעת מי מייצג את הליכוד - אני או משמיציי. אני פונה לחבריי בבקשה ובשאלה: האם הם מקבלים את הצעתי להבעת אמון?".
ים של ידיים הורם, ואז בקע לפתע קול חזק מקצה הבימה ושרון קרא אל תוך המיקרופון: "אני שואל את חברי המרכז. מי בעד חיסול הטרור, שירים את ידו. מי נגד שיתוף מגורשים, שירים ידו. מי נגד שיתוף ערביי מזרח ירושלים, ירים ידו".
ומכאן נמשך מעין דואט שרון-שמיר, כשהראשון, כשאגלי-זיעה ניגרים על פניו, ניסה לגבור על קולו הרועם של שרון והוביל את הישיבה לסיומה. שרון התעלם.
שמיר: "קיבלתי רוב מאסיבי. אני מודה לחבריי במרכז על האמון והתמיכה".
שרון (במיקרופון השני): "ההחלטות התקבלו".
שמיר: "אני מודיע, שכל מה שהתקיים באולם הזה לאחר ההצבעה אין לו שום תוקף".
שרון המשיך בשלו, ועל הבימה השתררה תדהמה. אולמרט ניגש אל שמיר, לוחש משהו באוזנו ושב למקומו. רוני מילוא התהלך הלוך-ושוב. משה נסים ניגש אל שמיר.
שמיר ושריו הסתגרו להתייעצויות. קבוצת צירים פתחה באמצע האולם בריקודים ובשירת "דוד מלך ישראל". דוד לוי זעם: "אני מבקש, לא שירים היום". רק כעבור כרבע-שעה החלו לצאת לאולם הסמוך, ומעט אחר-כך נעל שרון את הישיבה.
יו"ר הסוכנות דאז, מאיר שיטרית, אמר: "זה היום העצוב ביותר לליכוד ולמדינה, אני בוש ונכלם".
משהו שאולי יכול לנחם את אנשי הליכוד, הוא שגם בעבודה זה קרה. בנובמבר 2004 באמצע נאומו של עו"ד משה שחל במרכז העבודה בתל-אביב, עלה לבמה אהוד ברק, חטף את המיקרופון מידיו, וקרא לקיים הצבעה חשאית על מועד הבחירות. שחל הגיב: "תתבייש לך. הפכת אותנו למרכז הליכוד".
