לא כאן, לא עכשיו: ראש השנה בעולם
שנת תשס"ו הבאה עלינו לטובה נכנסת לתוקפה בא' בתשרי - חודש שמקור שמו הוא במילה האכדית 'תשריתו', שפירושה התחלה. לכבוד ראש השנה היהודי מספרת זהרה רון כיצד חוגגות שבע תרבויות אחרות בעולם את תחילת השנה החדשה
נדמה שראש השנה, שנחוג כבר בימי הבבלים, לפני כ-4,000 שנה, הוא החג העתיק ביותר בהיסטוריה האנושית. נראה שכל התרבויות קוצבות לעצמן מועדים וזמנים שחוזרים על עצמם שוב ושוב בריתמוס קבוע. פעם בשנה מאפסים את הלוח ומתחילים מהתחלה - טכנית וסימבולית.
ה"איפוס" בא לידי באופנים שונים, אבל בתרבויות רבות רואים בחג הזדמנות להתחלות חדשות במובן האישי, מחשבון נפש רוחני ועד החלטות כמו להפסיק לעשן ולעשות דיאטה. אגב, החלטות כאלה היו מקובלות כבר אצל הבבלים, שהבטיחו לעצמם שבשנה החדשה יחזירו כלים חקלאיים ששאלו משכניהם ושכחו להחזיר.
מבחינת החקלאים במזרח התיכון הקדום, היה הגיוני לקבוע את ראש השנה באביב - עונה של נביטה, המלטות והתחלות חדשות. ברגע שהאסטרונומים-הכוהנים הבבלים זיהו את הירח החדש, שעלה אחרי יום ההשתוות האביבי, ב-21 במרס, הם הכריזו על חגיגות שנמשכו 11 יום. גם מהלוח העברי הקדום ניכר כי ראו אז בחודש ניסן, חודש האביב, את הראשון בחודשי השנה. כבר בתקופת המקרא היו ככל הנראה "שתי התחלות" לשנה: האחת באביב והאחרת בסתיו, וכך ציין חודש תשרי את סוף השנה החקלאית (אסיף) ואת תחילתה של השנה החקלאית החדשה.
עד היום יש תרבויות שחוגגות את ראש השנה במועד האביבי, בהן האיראנים, הזורואסתרים והבהאים, שמקפידים לחגוג אותו ב-21 במרס. התאילנדים חוגגים את ראש השנה שלהם באמצע אפריל, וכך גם כמה קבוצות בהודו. אחרים חוגגים בסתיו (ההודים באוקטובר-נובמבר, האתיופים בספטמבר), אך ברוב רובו של העולם מקבלים את פניה של השנה החדשה בחורף דווקא (הסינים, הטייוואנים, הוויטנאמים וכן כל העולם המערבי והנוצרי).
אבל לא משנה מתי חל החג, לפי איזו מסורת ולפי איזה לוח שנה, מתברר שלחוגגים השונים יש לא מעט מכנים משותפים. פעמים רבות הם מנקים היטב את הבית ומסלקים דברים שכבר אין בהם צורך בבחינת "ישן מפני חדש תוציא". ברוב המקומות משתדלים כולם – אפילו העניים ביותר - ללבוש בגדים חדשים, בצבע שמקובל כמביא מזל באותה התרבות.
עוד מכנה משותף לחוגגים הוא ראיית המים כאלמנט בעל אופי מטהר (בדומה ל"תשליך" היהודי): הטבילה בנוסח ההודי, הצבת קנקן עם מי ורדים או קערת מים ובה דג זהב חי על השולחן בנוסח הפרסי, או החלפת מים טריים באגרטלים בנוסח היווני.
מלבד זאת כמעט תמיד יש לחג אופי משפחתי וקהילתי, אוכלים בו הרבה ואף מקפידים על אוכל סמלי - לא פעם מתוק - שמבטא תקוות ושאיפות למזל טוב. להלן שבע דוגמאות נבחרות לחגיגות ראש השנה בתרבויות שונות ברחבי העולם.