אסא כשר: התקשורת היא צינור הביוב של ישראל

"התקשורת אינה מגן הדמוקרטיה כפי שהיא מציגה עצמה. היא מוכרת לאזרחים את סיסמאות השיווק שלה, כמו 'זכות הציבור לדעת', והאזרחים מקבלים זאת בצורה עיוורת". כך טען אתמול (יום ד') הפרופסור אסא כשר, פילוסוף וחתן פרס ישראל, ביום עיון שנערך באוניברסיטת תל-אביב בנושא "שקיפות נגד שחיתות", ביוזמת המרכז לאתיקה בירושלים ושבי"ל ישראל.

לטענת כשר, "התקשורת מציגה עצמה ככלב השמירה של הדמוקרטיה, בעוד שלמעשה היא פועלת מתוך אינטרסים אישיים וכלכליים. התקשורת היא לא יותר מצנרת הביוב של האזרחים במדינה הדמוקרטית: העיתונאי מכניס את הלכלוך שהוא קיבל, ממקור חסוי על-פי רוב, ודרך צינור הביוב של המדיה התקשורתית הוא מביא את הלכלוך לאזרחים". 

בשיחה עם ynet הוא הסביר: "הייתי רוצה לראות יותר תחקירים. יש אופציה פשוטה לקבלת מידע, והייתי רוצה לראות יותר כותרות לעיתונאים שישבו הרבה מאוד זמן והשתמשו באינפורמציה שהחוק נותן להם. עם אינפורמציה זו הייתי רוצה שיעשו כתבות 'על רמה', כתבות לעומק.

"אמירותיי התייחסו לדברים שהוצגו בנוגע לחוק חופש המידע, המאפשר לכל אזרח ועיתונאי לבקש מידע ממשלתי ציבורי אחר ולקבל אותו בקלות. העובדות שהוצגו הן שאין שלמעשה שימוש באפשרות הזאת, אזרחים מעטים לוחצים ועל הכפתור המאפשר לחלק חופש מידע לפרט, עיתונאים לא נוהגים להשתמש בו, והתעוררה השאלה 'למה'.

"תשובתי היא כי העיתונות, כפי שאנחנו מכירים אותה, היא מערכת עסקית. מאחורי הצורה שאנחנו רואים בתור קוראים עומדים שימושים עסקיים וקורא נבון צריך להיות ער לעניין. מערכת עסקית, בין השאר, משווקת את עצמה באמצעות כל מיני ססמאות השגורות בפינו, ססמאות שיווקיות טובות כמו בכל תחום הפרסומות".

"אנשים צריכים לדעת שהם לא מקבלים שירות ממשי בתחום זכות הציבור לדעת" סיכם כשר. "הם לא מקבלים תחקירים על יסוד חופש המידע כי יש שיקול עסקי שמפריע לזה, והשיקול הוא שיקול המהירות - אם בא מקור ומציע סיפור רכילותי עסיסי, העיתונאי מעביר אותו דרך הצנרת בלי לאמת ובלי להעביר את הידיעה בכל הצינורות המקובלים, כי זאת יותר מדי עבודה עבורו".