אם החיים שלך דומים לשלי, והימים שלך עמוסים ודחוסים בטיפול בילדים (גדולים/ קטנים), בית, בן זוג, קריירה (אהובה או לא...), סידורים, חשבונות, וגם שינה, אני מציעה לך לקחת פסק זמן ולהמשיך ולקרוא.
ולא, אינני מציעה לך לעזוב הכל ולשוט ביאכטה לקאריביים, להתענג עם מאהב לטיני מסוקס, שחום עור ורחב כתפיים ולשכוח מכל החובות והמטלות. אינני
מציעה לך גם להתנחם בזרועות הבעל של השכנה, כיוון שהוא אינו שונה בהרבה ממה שיש לך בבית.
מה שאני כן מציעה לך זה לעשות סוויץ' קטן ולהתחיל לחשוב על מישהו מאוד מאוד חשוב בחייך. מישהו שאינך יכולה בלעדיו, מישהו שמשום מה, לאחרונה, עקב היותך אמא, אישה עובדת, רעיה, חברה ובקיצור "סופרוומן", שכחת מקיומו, או ליתר דיוק - מקיומה. אני מציעה לך להתחיל ולנהל רומן סוער עם... עצמך.
אם תתחילי, ולו בדברים הקטנים ביותר, לחשוב מדי פעם גם על עצמך - על אמא, ודאי תשימי לב שאמא נמצאת אי שם בתחתית הרשימה: אמא שכחה מקיומה של אמא!
ובנות, הרשו לי להזכירכן - אמא יש רק אחת!
הגוף חייב להתמלא
ודאי עכשיו את מהנהנת ואומרת בליבך: "יפה, היא מציעה לי להיות אנוכית. אף פעם לא הייתי אנוכית ואף פעם לא אהיה. הילדים קודמים לכל, והבית - האם אפשר להזניח אותו? ומה עם העבודה? איך אני יכולה לחשוב על עצמי כשמצפות לי מטלות אינסופיות במשרד? אין לי אפילו זמן לחשוב האם זה מה שאני באמת רוצה לעשות..."
אז הרשי לי לענות לך, ככל יהודי טוב, בשאלה: האם עצם הרצון לשפר את איכות חייך על ידי יציאה לצעידה לשעה ביום, קריאת ספר טוב - לאו דווקא בתחום הקשור למקום עבודתך או ספר ילדים לצאצאים, מסז' מפנק, אמבטיה חמה או בילוי עם חברה בבית קפה, האם פסק הזמן הזה לעצמך נקרא אנוכיות?
וארחיק לכת בשאלות יותר הרות גורל - האם עצם ההרהורים והרצון לשנות כיוון או קריירה, לממש את עצמך ולחוש סיפוק גם במקום העבודה וגם בבית, האם השאיפה הזו היא מוקצית ופסולה?
אם נדמה את גופנו למיכל אנרגיה - האם יש בכוחן של כל המטלות שאנו עושות השכם והערב ושהפכו לשגרה עבורנו, למלא את המיכל שלנו באנרגיה? או שמא האנרגיה שלנו דולפת אט אט מהמיכל, טיפה אחר טיפה ללא יכולת לעצור את הדליפה, וללא יכולת למלא אותו?
כשאת מסופקת
חשוב שנבין את ההבדל המהותי בין SELFISH (אנוכיות) לבין SELF CARE (דאגה עצמית). הדאגה לעצמנו אינה אנוכיות. היא הכרחית ונובעת מהחוק הפיזיקלי הפשוט שכדי לתת ולתת ולתת ולתת, יש צורך לפעמים גם לקבל...
הדאגה לעצמנו, המחשבה על עצמנו והרצון להיטיב עם עצמנו, מיטיבה עמנו כמובן, אך גם, תאמינו או לא, עם כל הסובבים אותנו!
אם טוב לנו, אנו טובות וסבלניות לילדינו, לבן הזוג שלנו, לחברים שלנו ולקולגות שלנו. יש לנו חשק, אנרגיה ומוטיבציה לעשות הרבה יותר. מיכל האנרגיה שלנו מתמלא, ויש לנו מהיכן לתת!
לנהל רומן עם עצמך פירושו לבחור לבלות את הזמן בדברים שעושים לך טוב, ואני מדגישה - לך! ולא בהחלטות המבוססות על רצונם של אחרים.
לנהל רומן עם עצמך פירושו לשחרר את ייסורי המצפון שתחושי בגלל שלקחת לעצמך פסק זמן...
כשאת מנהלת רומן עם עצמך עלייך להאמין שרק כך תוכלי באמת להיות שם, עבור היקרים לך, כי את כבר מסופקת, ועכשיו את פנויה גם לתת.
מה עושה לך את זה?
ודאי תגידי: "הכל טוב ויפה, אבל איך אני עושה זאת? איך אני משנה את סדרי העדיפויות ושמה את עצמי, ולו לרגע קצר, בראש סולם העדיפויות שלי?"
ואני אענה לך שוב בשאלות: רק לך הפתרון, ורק את יודעת כיצד להשיג זאת. ובכל זאת, השאלות הבאות ייתנו לך כיוון מהיכן להתחיל:
- מה עושה לך את זה? מה חסר לך עכשיו בחייך? מה יכול למלא אותם בתוכן?
- מתי הייתה הפעם האחרונה שבה עשית משהו רק בשביל עצמך והרגשת נהדר? מה זה היה?
- איך את עושה זאת, איך את לוקחת פסק זמן לעצמך על בסיס קבוע? מה את מזיזה/ על מה את מוותרת/ מה את משנה על מנת לפנות לך זמן לעצמך?
אל דאגה, אפשר להתחיל בקטן - 30 דקות לשבוע, אבל למלא אותן בתוכן נפלא. אז יש התחייבות? בברכת שנה טובה ומתוקה, שנה של התחלות חדשות והחלטות נעימות...
אורלי כץ היא מאמנת לצמיחה אישית ועסקית לנשים ומחברת הספר "כל אחת והדיזי שלה" עם דנה גניהר-רז, "הוצאת אסטרולוג". לאתר O.K Coaching – המרכז לאימון נשים לחצו כאן.
