נשים, רציתן להצליח. אבל זה עולה לכן בבריאות

זהר נשים מורגן, שרון רובינשטיין ואורנה יחזקאל הן נשים חריפות, בטוחות בעצמן, משכילות, מודעות, מטופחות, מגדלות ילדים או מתגוררות עם בן זוג. הן גם נשות קריירה, שלוקחות חלק במירוץ תחרותי, תובעני וקשה. מבחינתן הקריירה היא ה'דלק' שלהן בחיים, החלק שמעניק להן תחושה של עוצמה, מיצוי וערך עצמי. אף אחת מהן לא היתה מוותרת עליה.

אבל ממצאי מחקר שערך המשרד לכלכלת בריאות בבריטניה והתפרסם בשבוע שעבר מלמדים שנשים קרייריסטיות משלמות מחיר כבד על השתתפותן במירוץ ה'גברי'. הן מצויות בסיכון ללקות במחלות שנחשבו עד לא מזמן ל'גבריות', ואורך החיים שלהן קצר יותר.

מנתונים שאספו החוקרים הבריטים עולה שהיום נשים חיות בממוצע רק 4.5 שנים יותר מגברים, בניגוד לפער של 6.4 שנים לפני כ-30 שנה. מחקר אחרון טוען שנקבה שנולדה בשנת 2002 עתידה לחיות עד גיל 80.7, בעוד שזכר שנולד באותה שנה יחיה עד גיל 76.2. זאת בעוד שבשנת 1974 אורך חיי האישה היה 75.6 שנים בממוצע ואורך חיי הגבר – 69.2 שנים. כלומר, הפער בתוחלת החיים בין שני המינים הולך ומצטמצם במהירות, והמומחים סבורים שהוא ימשיך להיסגר בשנים הקרובות. השינויים באורך החיים של הנשים, טוענים החוקרים, קשורים ישירות לאורח החיים שלהן.

שוויון הזכויות התעסוקתי, שגרם לשינויים באורח החיים הנשי, הביא איתו גם חוליים. כך, למשל, הרבה יותר נשים חולות היום במחלות סרטן שנחשבו בעבר לנחלת הגברים, ובחלק מהמחלות הן אף שורדות פחות.

סרטן הריאות, לדוגמה, שתקף בעבר בעיקר גברים, הפך בשנים האחרונות לנפוץ גם בקרב נשים. אבל בעוד ששיעורי התמותה של גברים שחולים בסוג הזה של סרטן ירדו בכמחצית, שיעור התמותה של נשים חולות בסרטן הריאות עלה ב-45%.

גם בתחום העישון מצטמצם הפער לטובת הגברים. "בעוד שמספר הגברים המעשנים יורד בהתמדה, עולה שיעור הנשים המעשנות, בעיקר בקרב נשות קריירה, שמתקשות להתמודד עם מצבים נפשיים שכרוכים במתח ובחרדה", אומר ד"ר טוביה לרר, יו"ר האגודה הישראלית למניעת עישון. "גם בגמילה שיעורי ההצלחה משמעותיים יותר בקרב גברים".

נשים היום גם צורכות הרבה יותר אלכוהול מאשר בעבר. שתיית אלכוהול טרנדית ומקובלת בעיקר בקרב נשות עסקים, שעורכות פגישות עבודה 'להירגע' במסעדות אחרי העבודה ומצרפות בבילוי יין לארוחה, בפאבים. או על מבקשות פי המחקר הבריטי, מספר הנשים שמכורות לאלכוהול עלה פי 3 ב-15 השנים האחרונות.

מהמחקר הבריטי עולה גם שנשים היום סובלות יותר מהשמנה, אם כי עדיין פחות מגברים. "בשנים האחרונות מסתמנת עלייה בהשמנה חולנית בקרב נשים", אומר ד"ר משה זלוצובר, אנדוקרינולוג וגינקולוג בכיר מהמרכז הרפואי רמב"ם. "בגלל אורח החיים התובעני, ובהיעדר משמעת של דיאטה וספורט, הופכת גם מחלת הסוכרת יותר ויותר למחלה נשית".

אז האם מחיר השוויון היה כדאי? החוקרים הבריטים לא בטוחים שמדובר בכלל בשוויון תעסוקתי אמיתי בין המינים. לדעת פרופ' קארי קופר מאוניברסיטת לנקסטר, נשים מתפקדות עדיין בשתי זירות התמודדות: בית

ועבודה. "נשים שמגיעות למשרות גבוהות עובדות קשה יותר ומקדישות הרבה יותר זמן לעבודה מאשר גברים", היא טוענת. "לכך צריך להוסיף את העובדה שנשים עובדות בעצם בשתי משרות בו זמנית: הן עושות את רוב העבודה בבית בכל מה שקשור לגידול הילדים ולניהול משק הבית. העומס והלחץ גורמים להן להתנהג באופן מזיק לבריאותן: אין להן זמן לאכול נכון או להתעמל והן מעשנות כדי לשחרר לחצים".

ביקשנו משלוש נשות קריירה ישראליות לספר לנו על חייהן. מה הן אוכלות, האם הן מתעמלות, כיצד הן מתמודדות עם אתגרים, האם הן מודעות למחיר הבריאותי שאורח החיים האינטנסיבי שלהן גובה מהן, ואיך כל זה משתלב עם חיי משפחה או זוגיות.

כרטיס ביקור: זהר מורגן, 49 

• מצב משפחתי: גרושה + 1
• עיסוק: מנהלת פרויקט הקמה של סניף חברת ביטוח ברומניה
• שעות עבודה: מסביב לשעון
• עישון: כבד
• שתייה: הרבה, ובעיקר ויסקי
• ספורט: מכון כושר, שחייה והליכה במים
• תזונה: לא מאוזנת
• מצב בריאותי: תקין
  

עוד בימי השירות הצבאי סומנה זהר מורגן כ'ראש גדול'. היא היתה קצינת המבצעים הראשונה של חיל האוויר, ומאז שהשתחררה סימנה לעצמה ללא הרף מטרות ויעדים, וכבשה אותם אחד אחרי השני. "אני מודעת לזה שיש בי יסוד גברי, שמתבטא בחיפוש מתמיד אחרי אתגרים מקצועיים וריגושים", היא אומרת. "אני הישגית ותחרותית במידה שלא תיאמן. קשיים והתמודדויות רק מדליקים אותי והופכים אותי לנחושה וממוקדת במטרה שלפני".

מורגן מילאה שורה של תפקידים תובעניים, בהם ראש אגף שיווק ומכירות ביקבי כרמל מזרחי, סמנכ"לית שיווק בטמפו, מנהלת ביטוח ישיר, מנהלת שיווק בפלמוליב ועוד. בתפקיד האחרון שלה, שאותו היא ממלאת זה שלושה חודשים, היא אחראית על הקמת סניף של חברת ביטוח ישראלית ברומניה.

"זה אומר שכל יום שני אני עולה על מטוס ובכל יום רביעי בערב אני חוזרת לארץ, והסידור הזה יימשך לפחות שלוש שנים. אני עובדת קשה, בלי חישוב של שעות או נוחיות או התחייבויות משפחתיות, אבל אני נהנית מכל רגע. כל הזמן הראש שלי מפוקס במציאת אתגרים חדשים שידליקו בי את הזיק הזה, שבלעדיו אני לא אני".

את הזמן, לדבריה, היא מנצלת דקה דקה, ולכן גם מספיקה המון. "אני הולכת לישון ב-3 לפנות בוקר וב-6 אני כבר על הרגליים. בשעה הזו אפשר למצוא אותי מבשלת או דואגת לעניינים אחרים של הבית, או עסוקה בענייני עבודה".

את רגשי האשמה שמתעוררים בה אחת לכמה חודשים בגלל צורת החיים האינטנסיבית שלה היא מדכאת במהירות. "תמיד העבודה היתה על חשבון הבית, כי אין אפשרות אחרת", היא אומרת. "אבל זה שאני פחות זמינה לבת שלי לא גורם לי להרגיש שאני אמא פחות טובה. עד היום, לפני כל נסיעה לרומניה, אני משאירה לה מקרר מלא סירים ותבשילים. אבל בגדול, האי זמינות שלי מצליחה לכרסם לי מדי פעם בנשמה".

לצד זה היא מפרגנת לעצמה שבחרה נכון את הנתיב המקצועי שמתאים לה. "אני חיה חיים מלאי עניין ומיצוי ומאחלת לבת שלי שתגיע להישגים, להספק ולתחושת ערך עצמית גבוהים כמו שיש לי. אני מלאת הערכה לעצמי, מרגישה מעולה ונראית טוב".

והמחיר הבריאותי? "אני יודעת שלאורח החיים המטורף הזה יגיע בסופו של דבר המחיר, אבל מצד שני אף אחד לא חותם לי שגם אם אנוח כל יום שעתיים בצהריים אהיה בריאה יותר, כך שהעתיד הרפואי שלי לא מאיים עלי".

כרטיס ביקור: שרון רובינשטיין, 32

• מצב משפחתי: גרושה, חיה עם בן זוג
• עיסוק: יועצת חברתית, בעלת חברת "אומרטה גלובל" להפקות וליזמות פרטית ומחזיקת אתר האינטרנט ביי מאסטר
• שעות עבודה: מהבוקר עד 3-4 לפנות בוקר
• עישון: מעשנת כבדה בעבר, מעשנת בינונית בהווה
• שתייה: במסגרת בילוי בפאבים, פעמיים בשבוע
• תזונה: מרבה באכילת פירות וירקות, אבל חוטאת גם בשוקולדים ובאסורים אחרים
• ספורט: לא עושה
• מצב בריאותי: פריחות ועקצוצים בגב על רקע של מתח נפשי
  

את הדרייב המטורף שיש לה להצליח ספגה שרון רובינשטיין, לדבריה, בבית הוריה – שניהם עצמאים. "ראיתי איך מתמודדים כל הזמן עם אתגרים, משפרים ומייעלים, והתפתח גם בי העוקץ הזה", היא אומרת. "את הראש הגדול, התחרותי והקרייריסטי שצמח לי על הכתפיים אני חייבת להורים שלי.

"אני יודעת שהמתח הקשה בחיים שלי יחשוף אותי למחלות". שרון רובינשטיין (צילום: צביקה טישלר)

"אבל בניגוד להם גבולות העשייה שלי מתוחים הרבה יותר רחב. האושר שלי מתמצה בעשייה. אני בפירוש חיה את זה. אני מאושרת מהיכולת שלי להשפיע במשהו בעולם הזה. לשנות לאנשים גישה ותפיסה מוטעות שהתקבעו בהם ולראות אותם מאושרים".

בגיל 19 נישאה ושמונה חודשים אחר כך פירקה את החבילה. מאז הספיקה ללמוד פסיכולוגיה וחינוך, להקים מכללה פרטית שהעסיקה 11 מרצים ולהתמחות בייעוץ חברתי. בזמן הפנוי שעמד לרשותה הוציאה לא מזמן בכוחות עצמה את 'מה היא רוצה' – מדריך לגברים תוהים וטועים.

"מה שמניע אותי זאת הדרך וההתמודדות איתה, ולא בהכרח הכסף", היא טוענת. "מצד שני, אני מודעת לסטיגמה שההצלחה הזאת גובה. אומרים עלינו הקרייריסטיות שאנחנו קשוחות, ביצ'יות וגבריות. אבל זה ממש לא מרתיע אותי".

על המחיר שתובע אורח החיים שלה אומרת רובינשטיין: "בצורת החיים הזאת אין שום מקום לספונטניות. כל מפגש עם חברים מתוכנן מראש בקפידה, אבל יש לי גם חברים שקשה להם עם חוסר הזמינות שלי, וזה ממש עושה לי לא נעים.

"גם ביחס למשפחה שלי, שכועסת על העיסוקים האינטנסיביים שלי, אני מוצפת רגשי אשמה. אני יודעת שהמתח הקשה בחיים שלי עלול לחשוף אותי למחלות, אבל מצד שני הסיפוק העצום שיש לי לא יאפשר לי לעולם להאט – זה ייחשב בעיניי כמו למות בגסיסה איטית".

כרטיס ביקור: אורנה יחזקאל, 46

• מצב משפחתי: נשואה + 3
• עיסוק: בעלת סוכנות ביטוח – מפקחת ויועצת לתנאים סוציאליים
• שעות עבודה: מ-9 בבוקר ועד שעת לילה לא קבועה
• עישון: לא מעשנת
• שתייה: לא שותה משקאות חריפים
• ספורט: לא עושה
• תזונה: אני נוראית. אני מפשלת בגדול, אוכלת הכל באופן לא מסודר
• מצב בריאותי: כאבי גב כרוניים ו'עייפות' ניכרת בעיניים
  

בגיל 22 כבר היתה אורנה יחזקאל מפקחת ביטוח והאישה הראשונה שמונתה לתפקיד הזה. כבר אז באו לידי ביטוי התכונות המובילות באישיותה: תחרותיות, הישגיות ויכולת התמודדות גם עם מצבים מלחיצים וקשים לפתרון.

במהלך המירוץ הקרייריסטי היא נישאה וילדה 3 ילדים, דבר שלא גרם לה להאט את אורח חייה. "ביקשתי עזרה מכל מי שיכולתי", היא מספרת. "אחותי עזרה לי בבישולים, בעבודות הבית, והשתדלתי להגיע הביתה בערב, לפחות לשעה, כדי לשבת עם הילדים, ורק אחר כך להמשיך לפגישות עבודה ליליות".

את הבוקר היא מתחילה בשעה 7, יורדת לקנות שוקו ולחמניות ומסיעה את בתה לבית הספר. "חוזרת הביתה, מקלחת, עיתון, תשבץ, וב-9 אני כבר בדרך לפגישות, לפי תכתיבי היומן. הדרייב שלי בעבודה נובע מתחושת הכוח וההצלחה שאני קוטפת בדרך. הכסף הוא שולי, כי העשייה, ההתמודדות והתחרות משמעותיות בעיניי הרבה יותר". בנוסף מוצאת יחזקאל זמן להתנדב ובסופי השבוע לטפל בגינה המשפחתית.

"כשהילדים היו קטנים היו לי רגשי אשמה איומים", היא מודה. "לא פעם, בשיחות שניהלתי איתם, התוודיתי שיש לי חסך משפחתי עצום. הם לא הבינו מה אני רוצה ושיכנעו אותי שאני לא נוכחות חסרה בחיים שלהם. אני מלמדת אותם לעשות את מה שאני לא יודעת לעשות: לשתף אחרים, לחלוק עם אחרים, להתייעץ. אני מלמדת אותם לפזר סמכויות ולא לקחת, כמוני, את כל האחריות על עצמם".

כמי שעוסקת בהנפקת פוליסות בביטוח חיים מודעת יחזקאל למה שיכול להיות: "הרי כל דבר מגיע עם תג מחיר, וגם התור שלי יגיע, בין אם אחיה מטורף ובין אם אנהל אורח חיים מתון. אז אני מחכה, כדי שלא אופתע".