צילום דיגיטלי: להיות תמיד בפוקוס

להורים שלי הייתה, או בעצם ישנה, מצלמת מינולטה ישנה, בת 30 וכמה. אני זוכר שבתור ילד תמיד רציתי לצלם בה ואבא שלי לא הסכים לתת לי לגעת בה, בטענה ש"זה מסובך מדי בשבילך". היא הייתה גדולה, מתכתית-כסופה ובאה בנרתיק עור קשה ולא נעים למגע והיא הייתה מחוץ לתחום עבורי.

עד שבטיול שנתי אחד, של בית-הספר היסודי, פילחתי לו אותה, קניתי פילם מדמי הכיס שלי והפלגתי למחוזות הצילום.

כשחזרתי מהטיול ולקחתי את הפילם מהפיתוח לא היה גבול לאכזבתי. כולן, אבל ממש כל התמונות היו בפוקוס גרוע ו/או בהירות/חשוכות מדי. אפילו בשביל ילד בן 10, בעל שאיפות ממוצעות ודמיון מפותח, התמונות היו פשוט בלתי-שמישות. מאז מצלמות עם פוקוס אוטומטי הפכו להיות לעניין בשגרה וצלמים ותיקים מתלוננים, ש"כל אחד יכול היום לצלם".

לכוון ולצלם ( Point and Shoot ). נכון. ולא נכון: עדיין יש מצבים שפוקוס אוטומטי יפקשש. ואלה לעיתים התמונות המרהיבות ביותר. כמו שראינו בפעם שעברה, מצלמה לא יכולה להתמקד ולהוציא תמונה שבא גם אובייקטים רחוקים מאד וגם קרובים מאד הם חדים.

אמנם, אנו יכולים לקבל תמונה עם עומק שדה גדול יותר אם נסגור את הצמצם ונצלם נניח ב-f11, אבל צילום כזה ידרוש זמן חשיפה ארוך למדי (ויכול לדרוש חצובה ובמקביל דמויות יכולות לצאת מטושטשות) ובנוסף אנחנו לא תמיד רוצים עומק שדה גדול (כיוון שאנחנו רוצים להתמקד בשטח מסויים ושהשאר יצא ברקע). כלומר: כשאנחנו משתמשים בכוונונים האוטומטיים של המצלמה, היא קובעת את זמן החשיפה, מפתח הצמצם והיא גם מתפקסת (מתמקדת) לבד.

המצלמה מצויידת במערכת שמודדת את המרחק בינינו לבין האובייקט שאנחנו רוצים לצלם. מהו האובייקט שאותו אנחנו רוצים לצלם? אם אנחנו רוצים לצלם נוף, סביר להניח שרוב הפרטים יהיו פחות או יותר באותו מרחק מאיתנו (כלומר מרחק גדול). אובייקטים שנמצאים במרחק חצי קילומטר או שני קילומטר יוכלו לצאת שניהם חדים, גם בצמצם פתוח לגמרי. אך אם אנחנו מצלמים תמונה מעורבת, בה חלק מהפרטים רחוקים מאיתנו וחלק מאד קרובים, ייתכן מאד שלא נוכל לתפוס את הכל בפוקוס, בהתאם לעומק השדה.

אז איך המצלמה מחליטה? מצלמות פשוטות יודעות לפקס על-פי מרכז התמונה. כלומר, המצלמה מודדת את המרחק בינינו לאובייקט שנמצא במרכז התמונה – מרכז שמסומן בדרך כלל בריבוע קטן בעינית – ומפקסת על פיו. זוהי הנחה מאד נאיבית. במיוחד לאור העובדה שקומפוזיציה מעניינת דורשת שהאובייקט המרכזי לא יהיה במרכז התמונה. ומה קורה אם אנחנו רוצים לפקס על משהו שנמצא במקום אחר ולא במרכז? מתברר שכל המצלמות הדיגיטליות תומכות בשינוי פוקוס.

כאן הופיע הלינקס במהירות והמצלמה הייתה כבר מפוקסת לאיזור ובמצב ידני ולכן צילמה מייד. נורווגיה, 2001

בתהליך זה נכוון את המצלמה כך שהאובייקט יהיה במרכז, אך נבצע טריק קטן: במקום ללחוץ על כפתור הצילום חזק עם האצבע, נבצע "חצי לחיצה", כלומר נלחץ אבל לא עד הסוף. המצלמה תתפקס על המרכז אבל לא תצלם. כשאנחנו נשארים במצב פוקוס נעול וחצי לחיצה נזיז את המצלמה (מבלי לשחרר את הלחיצה) כך שהתמונה תיראה כמו שאנחנו רוצים. המצלמה לא תפקס מחדש אלא תישאר עם הפוקוס הישן ואז פשוט נלחץ חזק ונצלם, מבלי שעזבנו את האצבע במשך כל התהליך.

בצילום מזון רוצים להתמקד בנקודה מסויימת. פוקוס, חשיפה, צמצם ואיזון לבן - כולם ידניים. ארוחת השף הדי, תל-אביב, 2005

יש מצלמות עם עזרה לפוקוס

מצלמות משוכללות יותר מכילות מספר אפשרויות של אזורי פוקוס לבחירה, פרט להתמקדות במרכז. ישנן מצלמות עם אפשרות של Center Weighted, בה המצלמה מתפקסת במרכז אבל נותנת משקל לאזור סביב המרכז, או מצלמות שתומכות בעד 256 אזורי פוקוס נפרדים ומערכת הפיקוס התלת מימדית של ניקון. כל זה משפר במידת מה את יכולת הפוקוס האוטומטי ועוזרת למצלמה להחליט איפה נמצא האקשן. ולמרות המערכות האלו, מצלמה יכולה להתפקס רק למרחק אחד בו-זמנית, מרחק שיחד עם עומק השדה קובע את האיזור שייצא חד בתמונה.

בתנאי אור אידיאליים קשה לפספס ומקבלים עומק שדה גדול. אובייקטים קרובים ורחוקים נשארים בפוקוס. ארגנטינה, 2005

מצלמות טובות יותר גם יודעות להתפקס מהר יותר ומצליחות להסתדר טוב יותר במצבים של אור חלש. כדאי מאד להתעניין לגבי יכולת הפוקוס של המצלמה שאתם רוצים באתרי ביקורת מצלמות באינטרנט. מצלמות טובות ממש כוללות גם אפשרות למיקוד קבוע (Servo), כלומר המצלמה מתפקסת כל הזמן (וזוללת סוללות תוך כדי המיקוד) ולא רק במצב של חצי לחיצה ולכן כשרוצים לצלם המצלמה כבר מפוקסת ומצלמת מייד.

כמו-כן, יש מצלמות המצויידות בנורת עזרה לפוקוס (נקראת AF Assist Lamp). אם האור חלש ולמצלמה קשה להתפקס, היא

תפעיל את הנורה שתאיר (לעיתים באור אינפרה-אדום בלתי-נראה) את הסביבה בזמן הפיקוס ותעזור במשהו למצלמה. כמובן שהטווח שלה הוא כמה מטרים במקרה הטוב אבל זה עדיין עוזר מאד במצבים של אור לקוי.

לא תמיד קל להיות בפוקוס

בנוסף למה שאמרנו קודם, למצלמות קשה להתפקס אוטומטית במגוון רחב של מצבים:

• מרחק גדול מאד או קטן מאד למצלמה קשה למדוד את הפוקוס אם העצמים רחוקים מאד (ולכן קטנים) או קרובים מאד. במיוחד בצילומי מאקרו, עומק השדה הוא כל-כך דקיק שאי אפשר לסמוך על המצלמה שתדע על מה בדיוק רצינו להתמקד.
  

• תנועה מהירה במקרים של תנועה מהירה, כמו בארועי ספורט או ספארי, קשה להאמין שהמצלמה תצליח להתמקד לפני שהאובייקט יעלם לכם מהעיניים.
  

• תנאי אור ירודים רוב המצלמות, במיוחד הפשוטות, מתקשות בפוקוס בתנאי אור ירודים – חלק מהן מסתבך אפילו באור מנורה רגיל אבל רובן ייאלצו לבצע בפיקוסים אינסופיים בצילומי לילה עם חשיפה ארוכה.
  

• מרחק משתנה במקרים שחלק מהתמונה הוא קרוב יותר מחלק אחר – במיוחד אם מצלמים דרך גדר, למשל. הגדר קרובה ואילו מה שמעבר לגדר רחוק הרבה יותר – קשה לדעת על מה המצלמה תתפקס, לעיתים על הגדר ולעיתים על מה שמעברה. בדרך כלל, המצלמה תשתגע ולא תפסיק לעבור פוקוס בין הגדר לבין השאר. במצבים קשים יותר, למשל אם אנחנו רוצים לצלם קורי עכביש, היא לא תשים לב אליהם והם לא ייצאו בכלל בתמונה.
  

• חוסר בניגודיות בתמונות בלי ניגודיות: נניח אם אנחנו מצלמים איזור שבו כמעט הכל באותו צבע, כמו איזור עם הרבה שלג או שמיים כהים. צילומים אמנותיים אולי תרצו לצאת טיפה מפוקוס כדי לקבל טשטוש קל?
  

עשה זאת בעצמך

במקרים כאלה כדאי לא לסמוך על הפוקוס האוטומטי ולעבור לפוקוס ידני. יש מצלמות שבהן המעבר נעשה על-ידי לחיצה על כפתור (שבדרך כלל מסומן ב-Manual Focus או ב-MF). אחרי שעוברים לפוקוס ידני, ניתן להתפקס באמצעות כפתורי התקרבות והתרחקות. במצלמות פשוטות יש מעט מרחקים שהמצלמה יכולה להתפקס לפיהם, ובטובות יותר יש אפשרויות רבות.

מנגנון פוקוס ידני טוב קיים במצלמות שבהן יש טבעת מסביב לעדשה. סיבוב הטבעת הזו שולט בפוקוס ומאפשר שליטה טובה יותר ומהירה יותר. אבל אלו בדרך-כלל מצלמות יקרות וגדולות יותר. בכל מקרה, שימו לב למרחק במטרים המצויין על-גבי העינית – זהו המרחק שהמצלמה מפוקסת לפיו.

כשאתם חושבים שהתמונה בפוקוס הרצוי, לחצו על כפתור הצילום. המצלמה לא צריכה להתפקס אוטומטית, ולכן היא תצלם מייד.

אפשרות נוספת (שעובדת גם במצלמות עם פוקוס אוטומטי בלבד) היא ללחוץ חצי לחיצה ולהתמקד באמצעות הפוקוס האוטומטי על אובייקט קל למיקוד, הנמצא בערך באותו מרחק מכם כמו האובייקט הקשה למיקוד. אז תוכלו להעביר את המצלמה, מבלי לשחרר את חצי הלחיצה, אל האובייקט שאתם רוצים לצלם וללחוץ לחיצה שלמה.

פוקוס ידני - מהיר יותר

למצלמה לוקח כמה עשיריות השניה להתפקס. ולכן אם אתם רוצים לצלם מרוץ מכוניות, רצוי שתהיו מוכנים עם הפוקוס המתאים לפני שהמכונית מופיעה לשבריר שניה ונעלמת. התמקדו על המרחק הנכון על המסלול באמצעות הפוקוס האוטומטי, העבירו לפוקוס ידני והיו מוכנים למכונית שתופיע. המצלמה בפוקוס ידני תהיה זריזה הרבה יותר ותצלם מייד. אם אתם רוצים לתפוס את המכונית חדה ושלא תהיה מרוחה, העבירו למצב של קדימות זמן חשיפה (מסומן על ידי Tv במצלמה התומכת בכך) והבטיחו שזמן החשיפה קצר מספיק (לדוגמא 1/1000).

גם אם אתם בטיול, מניחים את המצלמה על אבן ומשתמשים בצילום עצמי או מבקשים ממישהו בהודו שיצלם אתכם, עדיף שתכוונו קודם את הפוקוס אוטומטית, תעבירו למצב ידני ותתנו את המצלמה להודי מוכנה להפעלה (ותקוו שהוא לא ייעלם

 איתה) – כך תהיו בטוחים הרבה יותר שהתמונה יצאה מפוקסת.

בכל מקרה של תמונה שיכולה להיות בעייתית מבחינת פוקוס, בחנו את התמונה מייד אחרי הצילום, הגדילו אותה על המסך ככל שתוכלו ובדקו שאכן הפוקוס יצא טוב. אם התמונה לא משביעה את רצונכם, צלמו שוב. כדי להיות בטוחים, עדיף כמובן לצלם כמה תמונות עם כוונוני פוקוס שונים במקצת – זה לא

תמיד קל להגיע לתמונה עם מיקוד מצויין ועומק שדה מדוייק וחבל לפספס תמונה משובחת בגלל מיקוד בעיייתי.

 .