השופט פסק: אין הנחות למפעלים המזהמים

"הגיעה העת לומר עד כאן, כל עוד ניתן להציל לפחות חלק מארצנו ולהחזירה למצב שיאפשר חיים בריאים". את הדברים הללו, בניגוד לפסיקות רבות מדי שמתעלמות מצרכי איכות הסביבה, כתב השופט איתן מגן, שדחה את בקשתם של שלושה מפעלים להמשיך ולהזרים את שפכיהם לנחל הנעמן, באיזור עכו.

ההיתר המקורי להזרמת השפכים מהמפעלים באזור התעשייה מילואות ניתן לפני מספר חודשים, על מנת לאפשר היערכות ראויה לחיבור למערכת טיהור השפכים האזורית. תוקפו של ההיתר עמד לפוג ב-30 בספטמבר אולם המפעלים לא הסתפקו בתקופת הזמן שניתנה להם וביקשו – ימים ספורים לפני תום המועד - אישור להמשיך ולהזרים את השפכים, לתקופה שבין חודשיים ליותר משנה.

השופט מגן, סגן נשיא בית משפט השלום בקריות, תקף במלים קשות את המפעלים. הוא קבע כי לא נעשה די כדי לעמוד בלוחות הזמנים המתוכננים ובנוסף הוכנה הבקשה לדחייה באיחור. השופט התייחס לזיהום כאל אסון מתמשך וקבע כי הגיעה העת להפסיקו: "מפרץ חיפה מכוסה בענני פסולת רעילה מארובות המפעלים בסביבה, הנחלים ספוגים חומרים רעילים, האדמה מלאה חומרים מסוכנים וכך גם הים. הגיעה העת לומר עד כאן".

הזרמת שפכי המפעלים וגופים נוספים השוכנים לאורך נחל הנעמן נמשכת כבר עשרות שנים. מנתוני עמותת 'צלול' עולה כי הזיהום בנחל עולה לעתים על זה שבקישון. במהלך השנים האחרונות נעשים מאמצים מרובים להפסיק את הזיהום ואף הוכנה תוכנית אב לשיקום הנחל. בין היתר נבנה בימים אלה מכון טיהור סמוך לקיבוץ כפר מסריק, שאמור להתחיל לפעול במהלך המחצית השנייה של שנת 2006.

משחטת 'מילועוף', מנפטת הכותנה 'מילובן' ומפעל השמן 'מילומור' , אמורים להפנות את שפכיהם למאגר שכבר נבנה סמוך למכון ומאוחר יותר למכון הטיהור עצמו. בתחילת השנה ביקשו המפעלים פרק זמן של מספר חודשים בהם יוזרמו שפכים גולמיים לנחל, וזאת על מנת לאפשר להם להיערך לשינוי, בין היתר על ידי הקמת קו מים מתוקים מהמפעלים למאגר. האישור ניתן על ידי השופט מגן בחודש פברואר השנה, למשך שבעה חודשים.

הזרמת השפכים גרמה לזיהום כבד ביותר בנחל ולמפגע ריח קשה. בין היתר לא ניתן היה השנה לשחות בחופי עכו בגלל הזיהום הכבד, וגם חניכי קורס החובלים של חיל הים הפסיקו את אימוניהם במפרץ עכו מחשש לסכנה לבריאותם.

התירוצים: הספינה טבעה, הזמן לא הספיק, הבריכה מזוהמת

במסגרת הבקשה שהגישו המפעלים לקראת סוף חודש ספטמבר טענה משחטת 'מילועוף' כי ספינה שאמורה הייתה להעביר את המים המלוחים (משרידי תהליך ההכשרה) מהמפעל ללב הים - טבעה. מפעל 'מילובן' טען כי הוא זקוק לתקופה של 8-16 חודשים על מנת להשלים את התהליך, כאשר בין החומרים שהוא מזרים לנחל נמצא גם קולי צואתי. בבקשתם נטען כי קיבלו ממפעל 'מילואות' בריכה מלאה בבוצה מזוהמת, ועל כך תהה השופט מגן בציניות: "האם בכנות ובתום לב היו בטוחים כי בבריכה המשומשת לא ימצאו אלא בושם ושמן מור?".

מפעל השמן 'מילומור' ביקש הארכה של חודשיים בלבד, אולם גם בקשתו נדחתה.

"זה מניפסט 'ירוק' שלא שמענו עד היום מאף שופט"

בסיום החלטתו כתב השופט מגן דברים חמורים על זיהום הסביבה בישראל. לדבריו, "האיום הסמוי כי דחיית הבקשה משמעה פיטורי עובדים רבים ונזק לאוצר המדינה... הפך את כל נחלי ארצנו לתעלות ביוב פתוחות ואת קרקעותיה למצבורי חומר רעיל...מתי נשוב ונראה שם (בנחל נעמן - א.ר.) חיים פרט לזחלי יתושים?

"עד עתה היינו עסוקים ב'בניית הארץ' ולא התפנינו לקטנות כגון הטיפול במוצרי הפסולת וניקוי הזיהום שנוצר. כעת, כשמפרץ חיפה מכוסה בענני פסולת רעילה שנפלטת מארובות המפעלים בסביבה, כאשר הנחלים ספוגים חומרים רעילים, כאשר האדמה מלאה חומרים מסוכנים (אזכיר רק את שאריות האסבסט בסביבות נהריה) וכאשר הים מלא חומרים מסוכנים, הגיעה העת לומר עד כאן... כל עוד ניתן להציל לפחות חלק מארצנו ולהחזירה למצב שיאפשר חיים בריאים... אם בחיים רצוננו, אין מנוס מלהתחיל לפעול ולו בשעה מאוחרת זו".

רשף הוסיף כי ברור לו שההחלטה תגרור ערעור (המפעלים כבר הודיעו כי בכוונתם לערער על ההחלטה, וביום ראשון אמור להתקיים דיון בנושא בבית המשפט המחוזי בחיפה), אך הביע תקוותו שהשופטים יתרשמו מעמדתו הנחרצת של השופט מגן בפרשה.