חג לא שמח לשטחים הפתוחים

האם גם אתם שמתם לב, שמחג לחג אזורי הטבע והטיולים הופכים צפופים יותר ויותר? אתר שרק בפסח האחרון התמלא עד כדי צפיפות סבירה, הפך בסוכות הזה צפוף לעייפה, וסביר להניח שבפסח הבא יהיה יותר צפוף. הורים לילדים צעירים בוודאי שמים לב, שחוויות טבע טריוויאליות כמו ריצה אחרי ארנבת בשדה או מעקב אחרי צב או פרפר, אינן נמצאות יותר באוסף החוויות של הצאצאים שלהם.

המחסור בשטחים פתוחים לבילוי ופנאי, הוא בראש ובראשונה כישלון של מקבלי ההחלטות בשני העשורים האחרונים והטיפול והשימוש במשאבי הקרקע הוא אחת מן הסוגיות החברתיות החשובות ביותר בישראל, אם לא החשובה שבהן. בעשור הקרוב ייאלצו להתמודד איתה הן מקבלי ההחלטות והן הציבור הרחב.

בעשרים השנים האחרונות התקיימו מספר תופעות שגרמו לנגיסה משמעותית ביותר במשאבי הקרקע הציבורית של ישראל: העלייה הגדולה מברית המועצות לשעבר הביאה לאישור מזורז של מאות תוכניות בינוי ללא בחינה יסודית של השלכותיהן הסביבתיות. הליכי התכנון הללו יועדו לבנייה לעולים ולזוגות צעירים, אך במסגרתם אושרו גם שכונות ויישובים לאוכלוסייה מבוססת, כמו הרחבת קיסריה והקמתו הצפויה של ישוב הווילות הסמוך לנס ציונה, "אירוס", שייבנה על חשבון חלק מגבעות הכורכר שיועדו לגן לאומי. אחדים מהיישובים שאושרו נבנו על שטחים שיועדו לשמורות טבע ונוף, או גנים לאומיים - למשל מזרח ראש העין, רמת בית שמש ואלעד.

עוד צריך להזכיר שחקלאים רבים "עברו צד" והפכו את אדמותיהם למיזמי נדל"ן, שאלפי קילומטרים של כבישים ומאות אלפי מקומות חנייה נסללו כדי לספק את כמויות כלי הרכב בארץ, ושהביקוש למגורים ביישובים פרבריים צמודי-קרקע עלה, וזאת כאשר משאבי הקרקע במדינה מוגבלים.

במקביל נחלשו גורמי שמירת הטבע כמו רשות הטבע והגנים והחברה להגנת הטבע, והנסיונות לקדם הכרזת שמורות טבע וגנים לאומיים נתקלים בקשיים. למעשה, כל שמורת טבע המוכרזת בימים אלו תוכננה לפני 20-15 שנה ואף יותר. התוכניות הישנות נהגו כאשר במדינה גרו 4 מיליון תושבים (לעומת 7 מיליון כיום). יתרה מזאת, כדי להשלים כיום הכרזת תוכניות ישנות אלו, נאלצת רשות הטבע והגנים לעשות פשרות רבות ולהסתפק בשטחים קטנים יותר ממה שנדרש בפועל עבור הטבע ועבור הציבור הרחב.

אפוקליפסה בקרוב

אם אתם חושבים שמדובר בחזון אפוקליפטי שרק מעטים ו"הזויים" שותפים לו, הנה שתי אמירות משני אנשים שמכירים היטב את הנושא. שר הפנים לשעבר אברהם פורז אמר לפני כשנתיים בכנס של אנשי סביבה ש"מי שרוצה לראות טבע שיסע לחו"ל או שיראה בטלוויזיה". נציב הדורות הבאים, השופט שהם, כתב לפני כשנה בדו"ח, שבקצב כרסום הנוכחי, תוך 20-30 שנה ישראל תיוותר ללא שטחים פתוחים. 

הנה מקבץ החלטות שהתקבלו בחודשיים האחרונים ומוכיחות שלמקבלי ההחלטות עדיין לא נפל האסימון: נתיבי איילון יסללו עוד צפונה, ישוב וילות חדש יוקם בצמוד לצור יגאל, חולות ניצנים נפגעו וייפגעו לטובת הקמת כפר נופש ענק ויישובם מחדש של מפוני חבל עזה, מבצע אכלוס הגליל יבוסס על בניה צמודת קרקע ו-19 מיליארד שקל יושקעו בכבישים.

תחשבו על זה, אילו הממשלה הייתה משקיעה 10 אחוזים ממה שהיא משקיעה בכבישים בטיפוח אזורי טבע ובילוי, איזה הבדל היה בחג הזה? 

להקפיא, לעצור, לבטל

אז מה צריך לעשות כדי לשמור על השטחים הפתוחים? לא לבנות בנייה צמודת קרקע חדשה במרכז ובצפון, לא לסלול כבישים חדשים, להקפיא תוכניות בנייה הפוגעות בשטחים פתוחים - כולל חלק מתוכניות הבנייה שכבר אושרו, ולקדם את ההגנה על השטיחים הפתוחים שנותרו.

במקביל צריך לחזק את המערכות להסעת המונים, ולנצל ביעילות את השטח הבנוי בישראל ע"י מתן תמריץ כלכלי לפרויקטים של פינוי-בינוי, תוך השקעה בהעלאת איכות החיים והסביבה בתוך הערים הקיימות.

אבל מספיק היה לשמוע את שר האוצר אולמרט בכנס בנושא בנושא קרקעות, כדי להבין שבמערכת הפוליטית הנוכחית אין שום סיכוי לשינוי. אולמרט אמר שכשהוא נוסע בכבישי ישראל הוא מסתכל על השטחים הפתוחים ורואה פוטנציאל בנייה אדיר.