להתחיל מבראשית
רגע לפני שפיל קולינס מגיע אלינו, צולל רונן צומר לקריירה הארוכה שלו, וגם מחליף איתו כמה מילים על הימים ההם, ועל העתיד
בראשית היה הרוק המתקדם. אפשר לשנוא אותו ולטעון שהוא יומרני ופלצני, אבל הרבה בזכות החקירות המוזיקליות של יוצריו, הגענו למגוון כ"כ רחב של צלילים וז'אנרים מוזיקאליים חדשים. פיל קולינס לדוגמה, אלמלא היה מתחנך כאמן רוק מתקדם, ספק רב אם היה לומד להפשיט אותו מקליפתו האמנותית ולהפוך לכוכב פופ מצליח בגיל שלושים. קולינס הוא תופעה תרבותית ייחודית שאין לה סיכוי רב להתרחש בימינו, בעידן בו אמני ה I-POD מגיחים ללהיט אחד, אולי שניים, וחוזרים לאלמוניות באותה המהירות בה הם ירדו מהרשת למחשב.
פיליפ דיויד צ'ארלס קולינס נולד ב-1951. מגיל צעיר דחפה אותו אימו, סוכנת שחקנים במקצועה, לשחק ולהופיע. ככה בגיל 13 כבר אפשר לראות את פיליפ הקטן בתפקיד מעריץ צרחן בסרט A Hard Day’s Night של הביטלס. שנה לאחר מכן הוא הופיע על במות לונדון בהצגה "אוליבר". אבל החלום הגדול שלו היה להיות מתופף בלהקת רוק, כעבור שנים הוא אפילו הודה שהוא מעדיף להתחבא מאחורי מערכת התופים מלהיות הזמר שבקדמת הבמה. קולינס החליף מספר להקות עד שב-1969 חבר ללהקת Flaming Youth איתה הוציא אלבום ראשון. שנה לאחר מכאן הוא הוזמן לאודישנים ע"י ג'ון אנדרסון (מלהקת YES) להיות מחליפו של המתופף ביל ברופורד שעמד בפני פרישה. קולינס קיבל פיק ברכיים מגודל ההצעה ונסע לאודישנים ללהקת רוק מתפוררת בשם ג'נסיס.
חברי להקת ג'נסיס באותה התקופה, פיטר גבריאל, מייקל ראת'רפורד וטוני באנקס, חיפשו מתופף וגיטריסט חדשים ללהקתם. קולינס התקבל מיד, ועד היום הוא נחשב לאחד המתופפים הכי טובים בבריטניה. למרות שקולינס לא ממש התאים ללהקה מבחינה מוזיקלית, גבריאל התרשם מיכולתו הטכנית ומיכולת הלמידה המהירה שלו. לקולינס לא ממש היה אכפת מה הוא מנגן, העיקר מבחינתו היה להיות חבר בלהקה רצינית ולתופף. הגיטריסט שצורף ללהקה הוא סטיב האקט חובב להקות פרוג וסולואים וירטואוזים. ב-1971 יצא האלבום Nursery Cryme שהתחיל למצב את ג'נסיס כאחת מלהקות הרוק המתקדם המובילות בעולם. שם האלבום הוא פרפראזה קומית על המונח Nursery Rhymes ("שירי ערש"), והוא מתייחס ל"פשע" הנורא המתבצע בקטע הפותח את האלבום, The Musical Box.
כל שנה מסטרפיס
השנים 72-74 הרימו את ג'נסיס מהקרשים, וכל שנה הם הוציאו מסטרפיס. ב-72' יצא Foxtrot האלבום בו הכישרונות של חברי ג'נסיס החלו להידבק אחד לשני. בעקבות עטיפת האלבום צירף פיטר גבריאל עוד גימיק בימתי פרובוקטיבי לאוסף הפרובוקציות התיאטרליות שלו, כאשר הוא עלה להופיע בדמות "השועלה גבריאל" בעודו לובש לבוש בשמלה אדומה, שהשאיל מאשתו, ולראשו מסכה של שועל. למרות ההצלחה של האלבום, פיל קולינס, לא אהב את ההצגות של גבריאל וטען שהם גונבות את תשומת הלב מהמוזיקה של הלהקה.
ב-73 יצא האלבום שמבחינתי הוא המשובח ביותר בעידן הפרוג-רוק של ג'נסיס Selling England by the Pound. האלבום נפתח בשירה עדינה של גבריאל בקטע Dancing With the Moonlit Knight, וממשיך עם יצירת המופת של הלהקה Firth of Fifth. האקט מלטף את המיתרים, טוני בנקס מחולל ניסים על הקלידים וקולינס לראשונה פתח את פיו ושר שיר שלם More Fool Me שמדגיש את ההבדל בין הגישה האישית של קולינס לטקסטים, לבין הגישה של גבריאל, האקט ובנקס שהושפעו מסיפורי פנטזיה, מיתולוגיה ומחאה חברתית.
ב-1974 יצא האלבום היומרני ביותר של ג'נסיס the lamb lies down on broadway. אלבום קונספט כפול עמוס במלל שנכתב ע"י גבריאל בביתו, בעוד בנקס מלחין את המוזיקה באולפנים ושאר חברי הלהקה מלווים אותו בנגינה מהצד. ממה שאפשר להבין מהעלילה המסובכת והסתומה - גבר צעיר בשם (גב)ריאל המגיע להוליווד עובר ליקום מקביל או מת ומתערבב בזוהמה החברתית של הוליווד. אחרי סיבוב הופעות תיאטרלי במיוחד עזב גבריאל את הלהקה לטובת קריירת סולו. לאחר אודישנים שונים נפלה ההחלטה שתשנה את פני הלהקה - פיל קולינס יהיה הסולן הבא של ג'נסיס.
Trick Of The Tail יצא ב 1976 וסימן עידן חדש בחיי הלהקה, פיל קולינס מוביל בשירה ולראשונה גם משתתף בכתיבת השירים, למעשה פיל הפך לכוכב של הלהקה. האלבום הצליח במצעדים והלהקה יצאה לסיבוב הופעות בו החליף ביל ברופורד את קולינס. במקביל להיותו חבר בלהקת ג'נסיס, טיפח קולינס פילגש בשם "ברנד-אקס", להקה המורכבת ממספר מוזיקאים מובילים שנפגשו באולפני הקלטות והוציאו אלבומים בעיקר אינסטרומנטלים, פיל קולינס כמובן היה המתופף, ומי שצריך הוכחות בנוגע להיותו של קולינס מתופף ענק, מוזמן לבדוק את האלבומים שלה.
כעבור שנה יצא האלבום Wind & Wuthering מיד לאחריו פרש מהלהקה הגיטריסט סטיב האקט וסימן את סוף עידן הפרוג של ג'נסיס ובכלל. אומנם נהוג להאשים את ה-Pאנק כגורם העיקרי לרצח הרוק המתקדם, אבל "זה מעשה שהיה צריך להעשות", אומר קולינס ל-ynet, "למרות שהייתי אחד מהאנשים ש'הם' ניסו להיפטר מהם, אני מסכים שזה היה חיתוך גזע העץ, שהיה דבר טוב למוזיקה באופן כללי. המצחיק הוא שבערך בזמן הזה נתקלתי ב-Rat Scabies (המתופף של The Damned) ובמתופף של Dead Kennedy’s ושניהם באו אליי בשקט ואמרו שהם אוהבים את הנגינה שלי ושהשפעתי על הנגינה שלהם, כך שלא הרגשתי באמת מאויים, למעשה גם אני לא אהבתי הרבה ממש שנקרא רוק פרוגרסיבי".
ואז הם היו שלושה
בעידן פוסט האקט הפכה ג'נסיס ללהקת רוק-פופ מצליחה במיוחד. בהשפעת קולינס השירים של ג'נסיס הופשטו מיומרות אמנותיות והפכו לעממים וישירים יותר, ובמקביל נשמו אוויר פסגות במצעדים, ולראשונה עברה הלהקה מהפסד לרווח כלכלי. שנות השמונים חייכו לג'נסיס ולפיל קולינס שהפך לכוכב פופ לוהט.
בעקבות גירושים כואבים, הוציא קולינס, בגיל 30, אלבום סולו ראשון בשם Face Value שזכה להצלחה ענקית בעיקר בזכות השיר In the Air Tonight. בהמשך כתב קולינס עוד בלדות כואבות ומלודיות פופ חזקות והוכיח שאפשר להצליח ולכבוש את ה-MTV גם בלי המראה של הצעיר שובר הלבבות. "בימים הראשונים שלו MTV היה ממוקד במוזיקה", מסביר קולינס "כיום, אחרי 30 שנה, הוא ערוץ של תרבות מוזיקה עם תוכניות ריאליטי, שעשועי טלוויזיה ומעט מוזיקה. החיסרון בקיומם של ערוצי מוזיקה טלוויזיוניים הוא שאתה נחשף לאמנים הרבה יותר מהר מהימים ההם. התחלופה של אמנים היא הרבה יותר מהירה עכשיו, מה שאומר שרק לעיתים נדירות יש לאמן את הזמן לבנות קהל מעריצים כמו שאנחנו עשינו. בגלל זה אמנים כמו פול מקרטני, האבנים המתגלגלות ואני, מצליחים למלא אצטדיונים בכל העולם. אנחנו בעצם לא הוחלפנו באמת, לא בהופעות חיות".
במהלך שנות השמונים והמחצית הראשונה של התשעים רקד קולינס בשתי חתונות – קריירת הסולו שלו הפכה לאשתו הראשונה וג'נסיס לפילגש. עם שתיהן הוא הנפיק להיטי פופ וכבש את העולם בסיבובי הופעות שוברי קופות. במסגרת קריירת הסולו כבש פיל קולינס 15 פעם את פסגות המצעדים, לאחר Face Value הוציא פיל קולינס את Hello, I Must Be Going שהבליט את ההשפעות של האר.אנ.בי והסול על המוזיקה שלו שפנתה ברובה לקהל היעד האמריקאי. ב-1983 יצא האלבום הכי טוב בעיני של ג'נסיס בעידן הרוק-פופ הנושא בפשטות את שם הלהקה ומכיל להיטים כמו That's All ו-Illegal Alien ואת השיר הכי גדול של הלהקה - MAMA.
שנתיים לאחר מכן הוציא קולינס את האלבום הכי מוצלח בקריירת הסולו שלו No Jacket Required שהכיל להיטים כמו Sussudio, Who Said I Would, One More Night, ו-Don't Lose My Number. האלבום זכה בגראמי כאלבום השנה של 1985 ומיצב את קולינס ככוכב פופ מוביל. קולינס אף השתתף באותה שנה בשני מופעי הלייב-אייד שהתקיימו במקביל בבריטניה ובארה"ב. לשם כך שכר קולינס מטוס קונקורד מיוחד שהוסב על שמו ולאחר שסיים את הופעתו הראשונה בבריטניה טס להופעה בפילדלפיה, שם הוא גם זכה להיות המתופף של לד זפלין בהופעתם האחרונה.
קולינס הוזמן ע"י מוזיקאים רבים להיות המתופף בשיריהם, ואפשר למצוא אותו מתופף בשירים של רוברט פלנט, אדם אנט, אריק קלפטון ובריאן אינו. פעם הוא כמעט הצטרף כמתופף של להקת "המי" לצידו של פיט טאונסד. מלבד דואטים מוצלחים עם מרילין מרטין ופיל ביילי, עם אף אחד מהאחרים הוא לא שר.
"נתבקשתי לנגן בהקלטות של אמנים רבים", מספר קולינס, "כמה מהם עדיין חברים טובים שלי וכמה מהם לא ראיתי זמן מה. אריק קלפטון תמיד יהיה חבר טוב שלי, וגם פיט טאונסד, עם רוברט פלאנט אני בקשר ואת אינו ראיתי לאחרונה ואנחנו מחליפים אימיילים מדי פעם. הקטע שאין לי דואט איתם זה פשוט בגלל שככה זה יצא. המצחיק הוא שאת מרילין מרטין לא ראיתי מאז שעשינו את השיר ביחד".
את שנת 90' פתח קולינס עם אוסף שירים בהופעה חייה Serious Hits...Live אוסף שמשקף את יכולתו המצוינת כפרפורמר על הבמה, קולינס מפליא לבצע שירים על הבמה ומצליח להעביר רגשות ותחושות לקהל. אחד מסימני ההיכר הייחודיים של פיל קולינס על הבמה, הוא התקשורת עם הקהל בשפת המקום, לפני כל הופעה נוהג פיל קולינס ללמוד מספר מילים משפת המקום, מעבר ל"שלום" ו"תודה רבה", בניסיון להציג ולהסביר למקומיים על שיריו, לקראת ההופעה בארץ הוא מבטיח לעשות כמיטב יכולתו ללמוד עברית. "אני אעשה את המיטב שאני יכול, הופעתי לאחרונה ברוסיה ועשיתי את זה שם. הרבה מקומות בסיבוב הופעות הזה הם חדשים לי, ואם אתה לא מדבר מעט את השפה שלהם הם פשוט לא מבינים אותך".
ב-1992 חזרה ג'נסיס עם אלבום פופ We Can’t Dance שהגיש לעולם שלושה להיטי פופ No son of mine , I can't dance שהוא פרודיה על פרסומות לג'ינסים והמדיה שמכוונת עצמה לצעירים בלבד, והלהיט האחרון של ג'נסיס Jesus he knows me שגם הוא פרודיה מחאתית על המטיפים הטלוויזיוניים למיניהם שגורפים הון על חשבון המאמינים הפתיים. בעקבות ההצלחה הגדולה יצאה ג'נסיס, שוב לסיבוב הופעות ענק חוצה יבשות.
כעבור ארבע שנים הודיע פיל קולינס על פרישה סופית מג'נסיס במטרה להתמקד בקרירה האישית שלו. אחרי שהלחין פסקולים והשתתף במספר סרטים בשנות השמונים "לילות לבנים" "בסטאר", פנה קולינס להלחנת סרטי אנימציה. על הפסקול לסרט טרזן (1999) קיבל קולינס את פרס האוסקר. בעקבותיו הלחין קולינס גם את פסקול הסרט "Brother Bear".
כיום מתגורר פיל קולינס בז'נבה שבשוויץ, לשם עבר לאחר שהסתכסך עם הציבור והמדיה בבריטניה (עם חברי להקת אואזיס הוא החליף מס' קללות מתוקשרות היטב) שלא אהבו את בגידתו של קולינס באישתו גי'ן, עם צעירה, בת 22, אוריאן סיווי, חצי-תאילנדית חצי-שוויצרית, לה הוא נשוי באושר. אחרי הסיבוב הנוכחי הוא מעוניין לצאת להפסקה.
"זה לא בדיוק פרישה כמו שינוי סדר העדיפויות", הוא מסביר, "יש לי משפחה צעירה ובני ניקולאס מתחיל בית ספר בשנה הבאה. אני רוצה להיות שם כדי לקחת אותו לבית הספר ולעשות את כל הדברים שאבות אחרים עושים. מתיו גדל מהר ואני רוצה לראות את תהליכי הגדילה שלו. אני לא פורש אלא רק סוטה מהמסלול לכמה חודשים. עבדתי עם דיסני במשך מספר שנים על גרסת ברודדוי של טרזן וזה יפתח בשנה הבאה, כך שאני אתמקד בזה עד שזה יתחיל".
בניגוד לבעיות החברתיות של חברי פינק פלויד, חברי ג'נסיס נשארו חברים טובים ואפילו ניגנו אחד עם השני בשמחות המשפחתיות המשותפות. המעריצים רוצים, חברות התקליטים ישמחו, אז מה למעשה מונע איחוד של הלהקה?
"אנחנו עדיין חברים טובים – אנחנו מתכננים להיפגש לארוחת ערב מתישהו בקרוב, משהו שאנחנו עושים כל שנתיים! אני לא יכול להגיד אם נתאחד מחדש, יש חמישה אנשים בלהקה וזה אומר 5 לוחות זמנים. הייתי מעוניין במשהו כזה אם זה לא היה התחייבות לזמן ארוך. כרגע אני מנסה לפנות קצת זמן בחיים שלי, לכן זה ה-final tour וזה יהיה מטורף למלא את הזמן שלי בהתחייבות נוספת לג'נסיס".
מה צפוי להיות בהופעה הקרובה בארץ?
"למעשה, זה מופע של הלהיטים הגדולים. בגלל שזה סיבוב ההופעות האחרון ואף פעם לא הייתי בחלק מהמקומות זה נראה לי הגיוני לנגן את השירים שאנשים אהבו לאורך השנים. יש כמה הפתעות אבל אם אני אספר לך אז זה כבר לא יהיה הפתעה".
פיל קולינס בהופעה, יום שני, 7.11, איצטדיון בלומפילד, תל-אביב.
- האתר של קולינס
לפנייה לכתב/ת 
