אלבום ההיפ הופ של השנה
ל"בלקלישס" יש אלבום חדש שמהווה יצירה שלמה, אמנותית ומענגת
שלוש שנים עברו בין האלבום הקודם של בלקלישס לאלבום הנוכחי. שלוש שנים שבהן הזהב המוזיקלי שהצמד הזה מספק בנונשלנטיות מדהימה היה חסר להיפ-הופ.
מאז תחילת הקריירה של הצמד, שמורכב מהווירטואוזים גיפט אוף גאב וצ'יף אקסל, הם יושבים על הגבול שבין ההיפ-הופ האלטרנטיבי למיינסטרים ומתעקשים לא להיסחף לאף אחד מהכיוונים. ולמרות שהאלבומים שלהם נגישים מאוד וקלים להאזנה, אפילו עבור מי שלא חופר בז'אנר, הם מצליחים להישאר חדשניים ושונים. האיכות הגבוהה בכתיבת המלל, והכיוונים הלא פופוליסטיים של ההפקות המוזיקליות, משאירים אותם קרובים לאנדרגראונד היפ-הופ, ואת זה הם מצליחים לעשות בלי להישמע מתחכמים בכוח ונודניקים כמו הרבה מהחברים שלהם בסצינה המחתרתית.
The Craft הוא אלבום שנשמע כאילו הוקלט בתור הזהב של ההיפ-הופ באמצע שנות ה-90. העידן ההוא היה שייך לאלבומים שמהווים יצירה שלמה, ולא רק לאלבומים עם הרבה סינגלים טובים כנהוג בימינו. הרצועות באלבום מתחברות אחת לשנייה ותוך כדי כך יוצרות מסע מוזיקלי ומילולי מענג. לגישה האמנותית של בלקלישס אפשר לקרוא תפיסת גורמה. המצרכים הבסיסיים שיש להם, כמו הדגימות ה-Fאנקיות וזרימת הראפ המדהימה של גיפט אוף גאב, הם מהאיכות הכי גבוהה שקיימת היום בשוק. במצרכים האלה הם יטפלו במינימליסטיות, ויקפידו לא להעמיס עוד ועוד מרכיבים שיהפכו את השירים למשהו מקושקש.
בחירת האורחים באלבום הזה, כמו אגדת ה-Fאנק ג'ורג' קלינטון בשיר Lotus Flower או ליריקס בורן הנפלא בשיר Give It To You, נשמעת כמו בחירה מסיבות אמנותיות ולא מסחריות. אם לא תגיע הפתעה גדולה מכיוון הפוג'יז, שאמורים לשחרר את אלבום האיחוד שלהם בסוף השנה, כבר עכשיו אפשר להגדיר את החדש של בלקלישס כאלבום ההיפ-הופ של השנה.
