הדבר הבא: מחשבים שולחניים קטנים

פיתחו את המחשב והציצו פנימה. כמה מחלל המארז מלא וכמה ריק? אם זה PC שולחני סטנדרטי, קרוב לוודאי שכ-70% ממנו מאוכלס באוויר, שנחוץ לקירור המעבד, הלוח, הזיכרון והדיסק הקשיח.

אבל אין צורך בכל כך הרבה אוויר. תסתכלו על המחשבים הניידים החדשים, כמה הם דקים וכמה הרכיבים שבתוכם צפופים - מעט האוויר שיש בהם מספק גם לקירור המחשב השולחני.

אז למה הוא נמצא בקופסה כה גדולה? בעיקר מסיבות היסטוריות. מארזי ה-PC הישנים היו צריכים להתאים ללוחות האם הגדולים ולכרטיסי ההרחבה הארוכים והגבוהים מסוג ISA. מאז עברו 20 שנה, הכל התמזער, ולכן המצב משתנה.

עוברים לקופסאות קטנות

השינוי התחיל כבר בעשור הקודם. הראשונים היו יצרנים גדולים כמו HP, Dell, Compaq ו-IBM, שהפיקו לקח חשוב מהשוק המתעורר של טכנולוגיית ה-LCD: צריך להקטין גם את המחשב, כי קטן זה יפה ונוח, ותופס פחות מקום על השולחן, וגם חסכוני מאד לתאגידים שמחשבים כל ס"מ נדל"ני.

בארגונים גדולים החלו להשתמש בצגי LCD כשהטכנולוגיה הזו הייתה יקרה ונחותה בהשוואה ל-CRT, כי בטווח הארוך החיסכון בשטח משרד החזיר את ההשקעה. עם המחשבים האישיים קורה אותו הדבר.

היצרנים העדיפו ומעדיפים מוצרים שתופסים פחות מקום, לא רק בגלל האטרקטיביות ללקוח אלא גם ובעיקר כי הם משתלמים יותר. אם הצג או המחשב תופסים רק שליש מהנפח, זול יותר לייצרם בסין.

יצרני המחשבים הגדולים ניסו תחילה לשדך בין המחשב הממוזער לבין טרנדים שונים. קראו להם "מחשבים מנוהלים", ניסו להציע אותם כפלטפורמות אידיאליות לשימוש כלקוחות רזים (Thin Clients),

או מכרו אותם תחת כינויים כמו "Slim PC". לפעמים זה הצליח ולפעמים לא. חלק גדול מהמגזר העסקי בארה"ב ובאירופה כבר משתמש בהם, ובישראל אפשר לראות מחשבים כאלה אם מחפשים אותם.

החידוש המרענן של השנתיים האחרונות קשור דווקא למשתמשים הביתיים והמקצועיים. ה-PC המכווץ, הפעם תחת השם SFF (ראשי תיבות של Small Form Factor), הולך וכובש טריטוריות חדשות. בינתיים הוא פופולרי בעיקר במזרח הרחוק ואצל גיימרים ומקצוענים במערב, בעיקר בתצורות "Qube" יפהפיות. בשנה הבאה נראה הרבה יותר כאלה.

המקום הפנוי בתוך המארז נוצר במשך שני עשורים של אבולוציה בארכיטקטורת ה-PC ובאינטגרציה של הרכיבים. תחילה, התכווצו כרטיסי ההרחבה. עם המעבר ל-PCI קוצרו גם החריצים שלהם. בשלב הבא, החלו כרטיסים שונים להיות מוחלפים בבקרים מובנים בלוח (On Board Controllers).

כרטיסי ה-Multi I/O, בקרי ה-IDE לכוננים, כרטיסי הקול, המאיצים הגרפיים - כולם עברו ללוח. מי שהשימוש העיקרי שלו במחשב הוא למשחקים, עריכת וידאו או עריכת סאונד, יעדיף גם היום מחשב עם כרטיס גרפי או עם כרטיס קול מתקדמים, שמציעים תכונות שעדיין לא מיושמות ברמה של שבב על הלוח.

אבל כ-80% מהמשתמשים לא צריכים את זה, ומעדיפים לקנות מחשבים זולים שמבוססים על לוחות שכוללים "הכל".

רובם גם לא מודאגים מאפשרויות השדרוג המוגבלות של מחשבים עם לוחות כאלה. חלקם לא מודעים לנושא. בשוק הארגוני במיוחד, כבר כמעט לא משדרגים, אלא קונים מחשב חדש. בחישובי עלות בעלות כוללת (TCO) זה זול יותר, ואפשר לתרום את המחשבים הישנים למתנ"ס ולהוציא הודעה לעיתונות.

גם פריחת שוק המחשבים הניידים - שבארה"ב וחלק ממדינות דרום מזרח אסיה כבר נמכרים יותר מהשולחניים - קשורה לתהליך המיזעור והאינטגרציה, שמאפשר למחשב להיות חזק כמעט כמו מחשב שולחני שנפחו פי 20.

המעבר למארזים קטנים ומעוצבים היה צפוי, ומרגע שאפל הביאה

 אותו אשתקד למערב עם Mac mini, ברור שזה רק עניין של זמן עד שרוב המחשבים השולחניים יעברו להשתמש במארזים כאלה.

האבולוציה של ה-SFF

במחשבי SFF המוקדמים התבססו היצרנים על חלקים של ניידים. לוחות האם, ערכות השבבים, רכיבי הזיכרון והכוננים, תוכננו ממילא להידחס למארז קטן. עם הוויתור על הצג והמקלדת התקבל מוצר פשוט וזול בהשוואה למחשב נייד - אם כי יקר יותר משולחני.

המוצרים החדשים מתבססים על לוחות mini-ITX או mini-ATX ו-BTX ופתרונות נוספים (אפילו לוחות ATX רגילים, שמכתיבים עיצוב שטוח במקום "קובייתי"). בחלק מהמקרים אלו פיתוחים מקוריים של היצרנים, שהם לעיתים קרובות יצרני לוחות אם.

בין השמות הבולטים בתחום נמצאים Shuttle, MSI, AOpen, Biostar, Iwill ו-Soltek - רובם יצרנים טיוואניים של לוחות ורכיבים (חלקם מייצרים גם כוננים אופטיים, כרטיסים

גרפיים ועוד). הם מציעים בעיקר ערכות שכוללות מארז, לוח, ספק ומערכת קירור, אליהם ניתן להוסיף מעבד, זיכרון וכוננים. רוב החברות מציעות ערכות למעבדי אינטל ו-AMD, בשילובים שונים של ערכות שבבים. לאחרונה נכנסה לתחום גם VIA, שמציעה חבילות שמתבססות על מעבד C7 שלה.

הערכות מיועדות בעיקר למשתמשים מקצועיים שרוצים להרכיב את המחשב בעצמם, אבל ניתן לקנות גם מחשבים שלמים המבוססים עליהן.

במחשבי ה-SFF החדשים יש 2-3 תושבות זיכרון, חריץ PCI אחד והכי חשוב: חריץ AGP לכרטיס גרפי, כדי שיתאים גם לגיימרים. הם כוללים את כל הכניסות והיציאות החיוניות ויותר,

 ומספקים פונקציונליות וביצועים מצוינים.

שלא במפתיע, אחד האתגרים הגדולים בבנייתם הוא הקירור. ולכן, השוק האסיאתי - ולא אינטל - הכניס לראשונה את פנטיום M וסנטרינו למחשבים שולחניים.

בכנס IDF האחרון של אינטל, שהתקיים באוגוסט בסן פרנסיסקו, הכריזה החברה על פלטפורמת ה-PC הביתי החדשה שלה, VIIV (שכונתה בעבר East Fork או Desktrino). ה-VIIV תהיה אחותה השולחנית של סנטרינו ותכלול מעבד, ערכות שבבים וכמה טכנולוגיות משלימות שיאפשרו לבנות עליה מחשבי מדיה סנטר.

טכנית, פלטפורמה דומה רצה במחשבים הטיוואניים. לא

בדיוק VIIV כמובן, אבל חלק ממחשבי ה-SFF מציעים תכונות דומות ומתבססים על ערכת סנטרינו.

לדברי אינטל, מערכות VIIV יגיעו במגוון צורות, גדלים ומארזים, מ-Tower ועד SFF. בשלב הראשון יככבו בהם פנטיום D ופנטיום HT (גירסת ה-Dual Core של Extreme Edition) כפולי הליבה. בשלב הבא יהיו אלו מעבדים כפולי ליבה מבוססי פנטיום M.

הכיוון הכללי דומה: המחשב האישי יהפוך למרכז בידור אלחוטי. כבר היום משמש המחשב העיקרי להקרנת סרטים וניגון מוזיקה. לעיתים קרובות הוא מחובר למחשבים נוספים ברשת רגילה או אלחוטית. אז למה שלא יהיה קומפטי ומעוצב בסלון?

2006: שנת השינוי הגדול

מחשבי ה-SFF הראשונים לשוק הביתי הופיעו ב-2000, אבל ההתפתחות המואצת החלה ב-2002. בתערוכת סביט 2004 הוצגו דגמים רבים, והיה ברור שזהו לא קוריוז, אלא פלח שוק חדש.

המחשבים הראשונים נתקלו בתחילה בספקנים, כמו הגורו ג'ון דבורק, שקבע שהם זהים ל"מחשבי הרשת" - מסופי אינטרנט שסאן ניסתה לדחוף לשוק ללא הצלחה בסוף שנות ה-90. "אלו לא מחשבים אמיתיים", אמר. "אני לא הייתי קונה אחד כזה". הוא חזר בו אחרי הכרזת ה-Mac Mini.

סביר להניח שאחד המחשבים שעמדו לנגד עיניו של דבורק כשהביע את חוסר האמון שלו ב-SFF, היה ה-PIC של AMD, מסוף אינטרנט אישי שתומחר ב-200 דולר, אבל קשה לקרוא לו מחשב.

מחשבי ה-SFF החדשים שייכים לעולם אחר לגמרי. חלקם מבוססים על מעבדים כפולי ליבה ומצויידים במאיצים החדשים ביותר של NVidia ו-ATI. הדגמים האלה גדולים יותר - בגודל של קופסת נעליים בערך. זה עדיין הרבה פחות מהמארזים אליהם התרגלנו, וגם זה רק כדי שיהיה מקום למאווררים ולגופי הקירור. הם גם מרעישים קצת יותר ממחשבים רגילים, למרות שהרעש סביר. בשנה הבאה גם זה ישתנה.

המעבר להתבססות על מעבדים מרובי ליבות במהירויות שעון נמוכות יחסית ובליתוגרפיה ממוזערת (65 ננומטר), יבטיח לא רק ביצועים גבוהים בריבוי משימות, אלא יפשט את הקירור. מעבדי פנטיום M, כבר היום, צורכים פחות חשמל ומתחממים פחות. הם אידיאליים למחשבים ניידים כמו גם ל-SFF.

מצד שני, כמו בדוגמה של דבורק, סביר שנרצה יותר ממחשב אחד בבית, ופלטפורמות SFF זולות עשויות להיות התשובה. חלקנו יעדיפו להקיף את המחשבי המרכזי החזק במחשבים קומפקטיים וזולים, לאו דווקא מבוססי ארכיטקטורות x86 מסורתיות. לא רק AMD, אלא גם אינטל ו-VIA שוקדות על פיתוח אלטרנטיבות.

מקורות נוספים:

• מאמר ומדריך ב-ArsTechnica.
• מאמר פשוט ותמציתי ב-About.
• מפרט SFF והסברים על הטכנולוגיה ב-Shuttle.
• AMD PIC באתר AMD Board.
  

SFF: איפה קונים?

את מחשבי/מארזי ה-SFF תמצאו באתרי האינטרנט בקטגוריית Barebones, מארזים או מערכות שלמות:

• Shuttle - יבואן CD-LOG
• Biostar iDEQ - להשיג ב-PCNow
• Soltek Qbic - להשיג ב-OMC
• MSI MegaPC - להשיג ב-אייבורי
• ABit, Asus, Shuttle, Soltek - להשיג בפנדה
• Iwill, Epox, Biostar, Asus - להשיג בלמיר
• Iwill, ABit, Asus, Shuttle, Foxconn - להשיג בפלונטר
• קטגוריה רלוונטית ב"זאפ".