"ניצור מאזן בעזה כמו בלבנון"

רק כשראש הממשלה התקשר אליו הבוקר (יום ה') והודה לו בחום על שנתיים ושלושה חודשים באחד התפקידים הרגישים בצה"ל בשנים האחרונות, הבין האלוף הראל שזה באמת נגמר. כמעט חודשיים חלפו מאז יצאו כוחות צה"ל מרצועת עזה, איום הקסאמים בעינו, אבל גם אלוף פיקוד הדרום היוצא חש שמשהו טוב קרה מבחינה ביטחונית, לפחות בינתיים. "השאלה האם ההתנתקות הצליחה או לא תלויה במטרות של מי שהגה את הרעיון הזה וקיווה להשיגן", אומר בראיון ל-ynet האלוף דן הראל, רגע לפני שהוא מעביר את שרביט הפיקוד ליואב גלנט, ומתכונן לתפקידו הבא - נספח צה"ל בוושינגטון. 

"אם המטרה הייתה יותר ביטחון, אז במישור הטכני - התשובה חיובית: יש הרבה פחות פיגועים מכפי שהיו. אני לא בטוח שההתנתקות נבעה ממניעים ביטחוניים, אם כי אני מניח שהם היו חלק ממארג השיקולים שהביאו לביצוע המהלך. בצורה הרחבה יותר, האם טוב לנו במרווח הזמן היותר רחוק - זאת שאלה שעדיין צריך לתת לה תשובה. לא ניתן לצמצם את התשובה רק לתחום הצבאי והביטחוני, יש לדבר משמעויות עצומות במישור המדיני, הגיאו-פוליטי, האסטרטגי של מדינת ישראל. ההתנתקות מהווה נקודת משען להרבה מנופים, ולדעתי, אנחנו עדיין קרובים מדי למהלך כדי לשפוט אותו במלוא השפעותיו". 

האלוף הראל נפרד מהפיקוד בשעה של הידרדרות ביטחונית מחודשת, בפעם השנייה מאז השלמת הנסיגה. "מבצע 'גשם ראשון', שהיה לפני כחודש, השיג מטרותיו, יצר הרתעה", הוא אומר. "הבהרנו לכולם שיש כאן מצב חדש, שאנחנו לא מתכוונים להיכנס להתכתשות ספציפית מול מחבל כזה או התארגנות אחרת. אנחנו כעת בעיצומה של הפעולה המעצבת השנייה. זאת לא הולכת להיות לדעתי מערכה של פעולה ותגובה ושוב פעולה ותגובה, אלא ניסיון ליצור כללי משחק כאלה שיהיו מבוססים על הרתעה. זה צריך לבוא יחד עם רצון פלסטיני להימנע מירי. לצערי, הרשות פשוט לא מבצעת את תפקידה. לכן, אם המצב יימשך, זה יהיה יותר סבוך, אולי גם ייקח יותר זמן, ובהחלט ייתכן שנחזור לפעול ברצועה גם קרקעית".

כן, למרות האמירות על סיום הממשל הצבאי ויציאתו של אחרון החיילים, האלוף הראל "בשום פנים ואופן" אינו פוסל כניסה קרקעית, ומגייס לשם כך את החוק הבינלאומי. "זו אפשרות במצב של ירי משטח של ישות עצמאית סמוכה, השתלטות על שטחים, ניהול מערכה. צה"ל מוכן לאפשרות הזאת, יש תכניות מבצעיות שאושרו בכל הרמות. זה כלי בכל ארגז הכלים של יצירת ההרתעה".

הרבה בלאגן

אלוף הפיקוד היוצא מודה שעם פינוי ציר "פילדלפי", התחולל במקום כאוס לא קטן. "היה הרבה מאוד בלאגן, עשרות אלפים, אולי אפילו מאה אלף פלסטינים עברו למצרים וטיילו, רובם מטעמים תמימים. יש מעבר של מחבלים וחומרי לחימה משני צדי הגבול, הפעולות שמבצעים המצרים לאורך הגבול אינן טובות מספיק ואינן עולות בקנה אחד עם ההתחייבויות שנטלו על עצמם כלפי מדינת ישראל. אני מקווה שהמעבר הזה ייהפך בלתי אפשרי".  

ואולי כבר נגרם לישראל נזק ביטחוני בלתי הפיך? "עברו כלי-נשק, עברו אמצעי לחימה רבים מאוד, אך ככל שידוע לנו, לא עברו אמצעים שמשנים את המשוואה. אני לא מוציא מכלל אפשרות שגם זה יקרה. התשובה שלנו אינה בטיפול בנשק כזה או אחר, אלא ביצירת משוואה רחבה יותר, במסגרתה ייתכן שיווצר שם פוטנציאל צבאי, אך בדומה לגבול הצפוני, הוא לעולם לא יבוא לידי ביטוי בפרקי זמן ארוכים, בזכות ההרתעה. בדיוק כמו בגבול הצפוני, מול בלבנון, שגם שם יש מאגר מרשים של אמצעי לחימה".

"בשלב מסוים רקטות הקסאם יגיעו לאשקלון, היא כבר בטווח", אומר הראל. מבחינתו, שאלת פגיעותה של אשקלון כבר אינה הטווח, אלא ההרתעה. האלוף היוצא מודאג גם ממה שמתרחש דרומה מ"פילדפי", ושוב לא מחלק מחמאות למצרים. "גם גבול מצרים-ישראל הוא נקודת תורפה - זה גבול עצום, 250 ק"מ אורכו, ומתנהלת בו פעילות פלילית ענפה שאנחנו מצליחים לסכל. הסכנה היא שהפלטפורמה הפלילית תשמש גם את הטרור, תשלח מחבלים לישראל. היו כבר כמה ניסיונות שסיכלנו. יש לקוות שנצליח לשמור על מאזן כזה, אך אני מטיל בכך ספק ומצפה שהמצרים יעשו הרבה יותר".

גידופים מהמתנחלים, ביקורת בציבור

לא רק עם ארגוני הטרור והקסאמים נדרש דן הראל להתמודד בתפקידו. חודשים ארוכים לפני ההתנתקות, ניהלו הוא וקציניו דיאלוג מתמשך עם תושבי גוש קטיף. הם הפכו למעשה לפה של הממשלה, ניסו לפתור בעיות בשטח, להרגיע. לא פעם מצא עצמו אלוף הפיקוד "חוטף" - גידופים, צעקות וכמעט כמעט גם אלימות פיזית. כעת הוא מודה שפעולות רבות של חיילי צה"ל והמפקדים חרגו מההגדרה הקלאסית של מה צריך חייל לעשות. "אני לא חושב שיש כאן שינוי של מגמה, אבל לשאלה האם הצבא עסק בדברים שאינם צבאיים פרופר - התשובה היא כן.

לצד ההתנתקות ואירועי הטרור המרובים, ייזכר מתקופת כהונתו של הראל גם משבר האמון החריג עם מי ששימש מפקד אוגדת עזה, תת-אלוף שמואל זכאי. "מעולם לא התבטאתי בפומבי על הפרשה", הוא מדבר לאט, שוקל כל מילה. "אולי זה הייתה טעות מבחינה תקשורתית, ייתכן שהייתי צריך להגיד את אשר על לבי, הרי עליי אמרו הרבה מאוד. אני מאמין שקצינים צריכים להתנהג בדרך מסוימת. יכול להיות שזה היה משבר קשה מאוד מבחינתי, בעיקר במישור האישי, גם במישור של נטישת האוגדה. לא אגיד שנעלבתי, אבל הייתה תחושה של נבגדות. אבל כפי שכולם ראו בסוף, האוגדה המשיכה לתפקד ולא נגרע דבר מתפקודה המבצעי".

דעת הקהל על האלוף הראל השתנתה מהקצה אל הקצה. תחילה פיקפקו באפשרות שקצין תותחנים יוכל לאתגר של אלוף פיקוד. משבר זכאי אף הוא לא תרם לתדמית. ורק באחרונה, כשהוא שומר על אותה ארשת פנים, צניעות וריחוק תקשורתי, גילה אותו הציבור מחדש. מד הפופולאריות שלו עלה פלאים בתקופת ההתנתקות. אבל לא בלי מחיר. "לצערי, איבדתי בדרך את האנונימיות, את היכולת לצאת בשבת מבלי שיזהו אותי, סתם ללכת למסעדה או לחנות. זה חלק מהמחיר שהיה לחשיפה המאוד הגדולה בתפקיד הזה".

בעוד זמן קצר ייכנס הראל לנעליו של האלוף ידלין כנספח ההגנה בוושינגטון. רבים שיערו כי בהמשך יתמודד על תפקיד סגן הרמטכ"ל, ואולי אף גבוה יותר. אבל הוא מפתיע: "אני חושב שאחרי וושינגטון, יגיע זמני להשתחרר מצה"ל", הוא מכריז. "אני מהדור שהתגייס בשנה של מלחמת יום הכיפורים, דור שקיבל טלטלה עזה, דור שהיה ברור לו שקיום המדינה אינו דבר מובן מאליו. במשך 31 שנה אני חותם מחדש שנה אחר שנה, בדרך כלל בדצמבר. אני לא איש קריירה. לא חשבתי שאשאר כך-כל הרבה שנים במדים. זה היה כורח הנסיבות".